בעקבות המצב: כך תרגיעו את הילדים
המצב הביטחוני מעלה לא מעט שאלות בקרב ילדים. המילים המרגיעות, הדוגמה האישית והסחת הדעת הנכונה. מדריך לרגעי הלחץ
בעת משבר, כמו תאונה, מוות או פרידה, רובנו לא באמת יודעים כיצד נכון להגיב ולא תמיד מצליחים לנתב את הייאוש שבנו למקומות טובים יותר. התחושה מתעצמת אפילו יותר כשמדובר במלחמה, כשהשליטה במתרחש הולכת ומתרחקת עוד לפני שהספקנו למצמץ, והתמונות מהחדר האטום של מלחמת המפרץ הראשונה ממהרים לחזור לראשנו. אם כל זה קורה לנו המבוגרים, כיצד נצליח לגונן על היקרים מכל - הילדים שלנו?
בעקבות הארועים בדרום יפעת קלוש יגל, פסיכולוגית קלינית בכירה, מסבירה כיצד להתמודד עם שאלות הילדים ומה נכון להגיד ברגע של לחץ וחרדה.
האם לשתף את הילדים במה שבאמת קורה, וכיצד לעשות זאת?
קצת מורכב להכין ילדים לקראת מצבי לחץ שמתחילים, ברובם, בהפתעה. כל עוד לא יודעים בדיוק מה עומד לקרות לא כדאי לשתף את הילדים. אחרת, זה כמו להכין לתאונת דרכים, מחלת הורה או כל אירוע פוטנציאלי שעשוי להתרחש. יש לזכור שילדים פגיעים יותר במצבי משבר, משום שהיכולת שלהם להבין את המתרחש על מורכבותו מוגבלת וכך גם היכולת לעכל זאת רגשית. ילדים מאמינים שהעולם טוב ובטוח, ומצב אסון מערער תפיסה זו. מכאן שההורים צריכים להכיל את החרדות שלהם ולא לחשוף אותם לילדים.
עם זאת, אמירת האמת חשובה מאוד. יש לשאול את הילדים מה הם יודעים על המצב ולענות על שאלות במידה והן מתעוררות, כשהקו המנחה הוא לא לתת מידע מיותר, שאין ביכולתם לעכל ולהבין, ועלול להגביר חרדה. יש לענות על פי הגיל והרמה הקוגניטיבית של הילד אך לא להסתיר ולא לדמות את האירועים למשחק או תרגיל. יש לזכור שאם מסתירים מילדים מידע הם נוטים להשלים אותו בדמיון ולעיתים אלו מחשבות שעלולות להיות גרועות מהמציאות. דווקא עם ילדים שמודעים לאפשרות שתתחיל מלחמה רצוי לדבר ולעודד אותם להשמיע את מחשבותיהם תוך אמירות ברורות של הרגעה.
אז מה לומר, ובעיקר - מה לא לומר?
הקו הכללי צריך לנסוך ביטחון - יש לנו צבא חזק והוא יגן עלינו, יש מקלט ואנחנו מוגנים שם, ישראל ניצחה בכל המלחמות ועוד. יחד עם זאת לא לבטל את רגשות הפחד ולא לומר שאין מה לפחד, אחרת זהו ביטול החוויה של הילד וערעור המציאות שלו, כי הרי בהחלט יש מה לפחד והילד יודע זאת. לכן אם הילד אומר שהוא מפחד יש לענות לו שאכן המצב מפחיד ואז להרגיעו. ילדים גדולים ניתן לשתף בצורה מבוקרת במורכבות המצב, להסתכל איתם על מפות ולתת להם תחושה שהם בעניינים ולא תועים בערפל.
האם לאפשר לילדים לצפות איתנו בחדשות?
ילדים מגיל בית ספר יסודי ניתן לחשוף לחדשות המותאמות לגילם ולהיעזר למשל בערוץ הילדים, אך לא ילדים צעירים יותר. צריך לזכור שיש לנו נטייה להשאיר טלוויזיה פתוחה וכל הזמן נשמע מידע ברקע. הקפידו לסגור את הטלוויזיה כשיש ילדים בבית ולצפות פעם-פעמיים ביום במהדורות החדשות המרכזיות, את יתר העדכונים צרכו דרך האינטרנט.
כיצד להכין את הילדים לכניסה למקלט?
כשהמלחמה ודאית יש להראות לילדים איפה המקלט ולהתאמן בכניסה אליו. הדבר הכי חשוב הוא לתת לילדים תחושת ביטחון ולהגביר את תחושת השליטה במצב. יש לסדר את המקלט ולעשותו נעים ככל האפשר - להכין מראש צעצועים, סרטי וידאו ומשחקי קופסה כדי להעביר את הזמן ולהסיח את הדעת. במקלט משותף אפשר לארגן משחקי חברה ותורנויות בין ההורים.
כדאי גם שיהיו חומרי יצירה עבור ילדים המביעים את עצמם דרך ציור, כתיבה או פיסול בפלסטלינה. כך יהיה לכם קל יותר לדבר עם הילד על רגשותיו ומחשבותיו דרך היצירה שלו. חשוב לא לשכוח לקחת לילדים צעירים יותר "אובייקט מעבר", אותו חפץ שהילד קשור אליו ונרגע באמצעותו.
איך מתמודדים עם הצפירה?
חשוב להסביר לילד על הצפירה שכן היא יכולה להיות מאוד מבהילה. ילדים עם רגישות תחושתית זקוקים להכנה מיוחדת, אפשר לשקול להצטייד באטמי אוזניים אשר גם מפחיתים את הרעש וגם מגבירים את תחושת שליטה.
איך מונעים מהילד מלהיכנס לחרדות לפני או תוך כדי האירועים, ומה עושים כשזה קורה?
ילדים מאוד מושפעים מהוריהם, כך שהדבר הטוב ביותר הוא לנסות להיות כמה שיותר רגועים ולשדר תחושת שליטה וקור רוח מול הילדים. יש הבדלים בין הילדים, ולעיתים החרדה המוצדקת מהמצב יכולה לשחרר פחדים אחרים שהיו מודחקים. יש לנהוג בסבלנות, לחבק, להרגיע, לתת לגיטימציה לתחושות הפחד, להכיל ולתמוך.
במצב שאינו כתמול שלשום אי אפשר לצפות שהילד יתנהג כרגיל. יש להתאזר בסבלנות ולענות לשאלות, גם אם הן חוזרות על עצמן. חשוב להיות סבלניים גם להתנהגויות רגרסיביות שעלולות להופיע כמו הרטבה, הצמדות להורה, סיוטים וכולי. אם ישנן תגובות מאוד קיצוניות יש לשקול להתרחק פיזית למקום שקט יותר. לילדים צעירים אפשר להציע לקיים סוג של "טקס" כשהפחד מתגבר כמו שיר ששרים ביחד שקשור לניצחון, דקלום, לקיחת נשימות עמוקות וכיוצא בזאת.
איך עוזרים לילדים לשמור על שליטה?
התחושה הכי קשה במצבי לחץ היא של אובדן השליטה. במצב של אי ודאות, הדברים הידועים והוודאיים מגבירים את תחושת השליטה, ולכן צריך לנסות להגביר תחושה זו דרך שגרה והסחת דעת על ידי פעילות. כשלא נמצאים במקלט יש לשמור על שגרת יום קבועה ככל האפשר, כולל חובות ומטלות. השגרה נוסכת ביטחון עבור ילדים.
כיצד לזהות שהילד בחרדה או בלחץ?
אתם יכולים לזהות ילד בחרדה כשישנם שינויים התנהגותיים כמו הסתגרות, רגרסיה (התנהגות שהייתה בגיל צעיר יותר) כהרטבה, דיבור תינוקי, בכי, היצמדות להורה, אי יכולת לשחק ולהסיח את הדעת. גם שאלות בלתי פוסקות על מה שקורה "בחוץ" יכולות להיבחן שהילד נמצא בלחץ גדול. אם ההורה אינו יכול להתמודד והחרדה מאוד גדולה, מומלץ לפנות לאחד המוקדים הפסיכולוגיים הנפתחים בעת חירום ולהתייעץ באופן ספציפי יותר.