האמנית שמציירת את בתי העוטף שנחרבו: "אני מוצאת בזה נחמה גדולה"

נועה הרניק היא ציירת שמתחילת המלחמה מציירת עבור משפחות בעוטף עזה שבתיהם נחרבו בשבת השחורה. בשיחה עם דיגיטל 13 היא מדברת על הנחמה שהיא מוצאת בציור ומספרת על התרומה שהציורים נותנים לה: "הם עוזרים לי להפוך את מספר הקורבנות העצום למשהו אישי".

הרניק מציירת כבר כמה שנים ואף מכינה ומוכרת לאנשים ציורי בתים. כשהתחילה המלחמה היא רצתה לעשות טוב והציעה לאנשים שהבית שלהם נהרס במתקפת הטרור ביישובי העוטף לצייר עבורם את הבית בהתנדבות מלאה. "פרסמתי פוסט בפייסבוק וביקשתי שיפנו אלי אם רוצים. פנו אלי באזור ה-30 אנשים, האמת שקיוויתי שיפנו יותר. חלק ביקשו ממני לצייר את יקיריהם שנהרגו במלחמה אבל אני לא טובה בלצייר אנשים אני טובה בלצייר בתים, אז אמרתי להם לא אבל הפנתי אותם למי שיכול לעזור".

כתבות נוספות:

• מדליקים את האור | פרויקט מיוחד
• "ניידת ליטוף נמרץ": הכלבים שעוזרים לילדי העוטף להתמודד עם המצב
• "משפחות רבות הצטרפו למעגל העוני – הדרישה לעזרה עלתה": מיזם ההתנדבות של המלאך מחולון
• האח השכול שהקים מיזם התומך במשפחות שאיבדו את יקיריהן

"אני רוצה לשאת בחלק מהנטל, הציורים משאירים אותי עסוקה"

"אני חושבת שמה שכולם רוצים זה לשאת חלק מהנטל, לפחות ככה אני מרגישה. אני רוצה להרגיש שזה לא איזה משהו שקורה לאנשים שהם שעתיים נסיעה ממני, זה מקרב אותי אליהם". נועה מספרת שלפעמים היא גם נתקלת בסיפורים עצובים: "הייתה מישהי שהזמינה ממני ציור וציירתי אותו במחשבה שהיא וההורים שלה שגרו בבית יחד הולכים לקבל את הציור הזה. אחרי שסיימתי לצייר ראיתי משהו בטלוויזיה ופתאום עשיתי איזה קישור והבנתי שההורים של מי שהזמינה את הציור בכלל לא חיים יותר. זה ממש שבר את ליבי, כי מבחינתי אני ציירתי את הציור בשביל שהם יקבלו אותו ותהיה להם מזכרת מהבית שלהם והם בכלל לא נמצאים יותר. הרגשתי שאיבדתי מישהו שאני מכירה".

היא מספרת שהציורים גרמו לה להיות עסוקה אבל כעת יש פחות דרישה. "אחת הבנות שבאה לקחת את הציור סיפרה לי שלא היה לה נעים לבקש ממני ציור ואמרתי לה שתגיד לכל מי שהיא מכירה שזה לא שאני מסכימה לעשות את זה, אני ממש מבקשת לעשות את זה". לדבריה, "זה נותן לי להרגיש עסוקה, וזה נעים לי כי אחרת אני חושבת יותר מידי מחשבות. במיוחד עם הבן שלי שהתגייס היום, זה רק מוסיף כובד".

ואיך המפגש עם המשפחות?

"מאוד מרגש, זה מביך ומלחיץ מן הסתם, אלה אנשים שאני לא מכירה וקצת הרגשתי שהם הפקידו בידי איזה משהו מאוד חשוב". הרניק מספרת שהיא שמעה ממישהי שציירה עבורה את סיפורה העצוב אבל המרגש. "אני שמחתי לפגוש אותם כי כל הדבר הזה, כל המיזם הזה הוא בשבילי, כדי להפוך את המספרים העצומים לפרטים, למשהו אישי יותר ולא איזו מסה מסתורית. אז מאוד שמחתי לפגוש אותם ולשמוע את הסיפור שלהם". היא משתפת, "ההורים של אחת הבנות שפגשתי נרצחו אבל לפחות ציירתי את הבית שלהם, יש בזה משהו מקרב".

"אני מרגישה שכשאני נותנת לאנשים ציור של הבית שלהם זה גם מעציב וגם משמח אותם, זה נותן להם איזה זיכרון שהופך למוחשי. בעיקר כי הם לא יכולים ללכת ולראות את הבית, אין את הבתים האלה יותר, הצילומים זה כל מה שנשאר".

אם ביתכם נהרס במלחמה ואתם רוצים ציור מיוחד שלו במתנה מנועה הרניק אתם מוזמנים לשלוח לה מייל לכתובת הבאה >> noa.harnik99@gmail.com