מוהל בחיפה מסביר על סוגיית המציצה בברית המילה
ניסים כהן, מוהל רפואי מנוסה, מוסמך מטעם מכון "ברית אליהו" - מסביר כיצד לשמור על בריאות התינוק במהלך קיום מצוות מציצת דמו כחלק ממצוות המילה
על פי ההלכה מהווה מציצת דם התינוק חלק בלתי נפרד ממצוות המילה, לאור הרצון לשמור על בריאות התינוק. גם היום המציצה מבוצעת ישירות בפה המוהל, או שניתן להשתמש בשפופרת זכוכית מיוחדת, וקיימות דעות לכאן ולכאן בסוגיות בריאות והלכה הנוגעות לאפשרויות אלו. מידע ברור ועדכני ניתן לקבל בכתבה הבאה.
המידע שבכתבה מובא לפניכם על ידי ניסים כהן, מוהל רפואי מנוסה, מוסמך מטעם מכון "ברית אליהו", חבר בכיר באיגוד המוהלים העולמי ובעל הכשרות מתקדמות. כבר יותר מעשור משמש כמוהל בבריתות ברחבי הארץ וזוכה לשבחים על עבודתו בזכות הסברים מפורטים, מתן שקט וביטחון להורים, שימוש בחבישות מתקדמות והקפדה בלתי מתפשרת על הכללים הרפואיים המקובלים.
מצווה עתיקה ומקובלת על כל ישראל
מצוות המילה היא אחת העתיקות במצוות התורה, וכבר אברהם אבינו נצטווה עליה. מאז ועד היום מבוצעת המילה בכל תפוצות ישראל כמצווה מן התורה. ללא קשר לתועלתה הרפואית זכתה המצווה להיות מקוימת על ידי רוב כמעט מוחלט של בני ישראל בכל התפוצות עד ימינו אלה. זאת למרות שאין חוק מדינה המחייב בה ולמרות שמדובר גם באנשים שאינם שומרי תורה ומצוות.
דבר זה מבואר כבר בתלמוד:
"תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתיב שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב- עדיין עושין אותה בשמחה... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזירת המלכות כגון עבודת כוכבים ומילה- עדיין היא מוחזקת בידם"
ואמנם, במהלך הדורות היו תקופות של גזירות שמד שאויבי ישראל גזרו במיוחד על המילה, ובני ישראל קיימוה במסירות נפש. גם בימינו היינו עדים לגזרה זו בגרמניה הנאצית, ברוסיה הסטליניסטית ובמקומות אחרים.
המילה לפי שולחן ערוך
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מילה סימן רס"ד, סעיף ג': "כיצד מלין? חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בציפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה ואחר כך מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה וכל מוהל שאינו מוצץ- מעבירין אותו ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה או אבק סמים העוצרין הדם..."
כפי שמובן מההלכה, מציצת הדם בברית המילה היא עניין חשוב ובלתי נפרד מהמצווה, וזאת משום הדאגה לשלום התינוק. חכמים ראו שאם לא מוצצים- התינוק עלול להגיע לסכנה ממשית עד כדי שכתבו שמוהל שנמנע מלמצוץ- מעבירין אותו מתפקידו.
יחד עם זאת, בהלכה לא מופיע אופן ביצוע המציצה אלא מופיעה התוצאה הרצויה- שאיבת הדם מהמקומות הרחוקים. כיום יש שתי אפשרויות לביצוע המציצה: האחת- ישירות על ידי פה המוהל, והשנייה- על ידי שפופרת זכוכית ייעודית לכך הניתנת לחיטוי.
לכתחילה על פי ההלכה וכן מה שנהגו בדרך כלל במשך הדורות, יש לבצע את המציצה בפה. טבעי הדבר שישתמשו בפה ככלי המציצה מאחר והוא זמין ויוצר שאיבה חזקה, ובנוסף יש לרוק תכונה מרפאת ומרגיעה. לדוגמה, כשאדם נחתך באצבעו הוא באופן אינסטינקטיבי מכניס את אצבעו לפיו, וכך גם מביא הרמב"ם שהרוק יעיל לריפוי הפצע.
סוגיית המציצה בעת החדשה
במשך השנים, עם התפתחות הרפואה המודרנית והמודעות ההולכת וגוברת לעניין הסטריליזציה, התעוררו על כך רופאים וגם רבנים וסברו שיש לבצע את המציצה לא ישירות בפה אלא על ידי מכשיר אחר.
דוגמה לכך אנו רואים בתקופתו של החתם סופר. תלמיד החתם סופר הרב אלעזר הורוויץ, רבה של וינה, שלח שאלה לרבו בנושא: אחד הרופאים בעיר שאל אותו האם חייב למצוץ דווקא בפה או אפשר על ידי אמצעי אחר. השאלה נשאלה על רקע זה שכמה ילדים נימולו על ידי מוהל מומחה וקיבלו צרעת באזור הברית שהתפשטה לשאר גופם בסמוך לברית. הרופאים באזור קבעו שהדבר נגרם להם בעקבות המציצה בפה המוהל (תיאור המחלה הזו דומה לוירוס ההרפס). ענה לו החתם סופר שלא נמצא מציצה בפה כי אם למקובלים שצריך למתק הדין על ידי הפה והשפתיים, והיכן שיש סכנה כלשהיא אין לנו עסק בנסתרות ולכן אפשר להוציא את הדם על ידי כל פעולה שהיא שתביא לתוצאה הרצויה, אך יזהירו הרופאים שיעידו באמת שהספוג או כל אמצעי אחר עושה את פעולת המציצה בפה, דהיינו שאיבת הדם מהמקומות הרחוקים. ויותר מזה אין לחוש. מסיפור זה מובן שאין חיוב למצוץ בפה דווקא, אלא כל דרך המשיגה אותה תוצאה- כשרה היא.
היבט נוסף של העניין הוא בטיחותו של המוהל, מפני שלא רק המוהל עלול להדביק את התינוק אלא גם להיפך. אם יש לתינוק מחלה מדבקת הרי המציצה עלולה לסכן את המוהל.
מציצה בשפופרת או בפה - מסורת ובריאות
במשך השנים הומצאו עזרי מציצה שונים עד שהגיעו לשפופרת המציצה מזכוכית המקובלת היום, שאותה מלבישים על מקום הברית והמוהל מצמיד את פיו לקצה השני ושואב בצורה סטרילית ללא נגיעה בפצע, תוך יצירת וואקום ושאיבה חזקה של הדם. עוד ועוד פוסקים הסכימו לשיטה זו והיו כאלה שהתירו אף באופנים אחרים.
לעומתם, היו רבנים פוסקים גדולים אחרים שהתנגדו נחרצות למציצה בשפופרת. סברתם היא שאין לשנות את דרך המציצה המקובלת מקדמת דנא ואף רופאים רבים העידו שהמציצה בפה לא מזיקה. ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות בקרב אלפי תינוקות עולה שיתכן ויש הסתברות נמוכה לזיהום בנגיף ההרפס עקב מציצה ישירה בפה, ואף דבר זה נובע מראיות נסיבתיות מובהקות ללא הוכחות מדעיות. מתוך 7 מקרים של תינוקות שנדבקו בהרפס במהלך 7 שנים (בממוצע אחד לשנה) לא נשללה האפשרות שההדבקה הייתה על ידי אחד המטפלים בתינוק, ואפילו ייתכן והייתה הדבקה עוד בשעת הלידה בזמן מעבר היילוד בתעלת הלידה.
בנוסף, השיעור המיוחס להדבקת תינוקות בהרפס לאחר מציצה ישירה, נמוך משמעותית בהשוואה לשיעור של זיהומים אחרים בעת ביצוע ברית מילה, וביחס לסיבוכים אפשריים אחרים כגון דימומים. כפי שאין מקום לבטל את עצם המילה בגלל סיבוכים אלו כך אין מקום לבטל את המציצה הישירה - כך לשיטת אלו הסוברים שהמציצה הישירה היא חלק אינטגראלי מהמצווה.
כמו כן, יש לתת את הדעת לכך שישנם מצבים רבים בחיי היום-יום שהסיכון בהם גדול לאין ערוך מהסיכון הכרוך במציצה ישירה. לדוגמה, ניתוחים פלסטיים למטרות קוסמטיות (כולל בקטינים) ללא הכרח רפואי, ספורט תחרותי מסוכן וכיוצא בזאת. במקרים אלו אין דרישה לבטלם בגלל הסיכונים הכרוכים בהם, למרות שחומרתם ושיעורם גדולים ללא שיעור בהשוואה למציצה ישירה בפה.
כפי הנראה, יש טיעונים לכאן ולכאן.
הנחיות משרד הבריאות למוהלים
כיום משרד הבריאות מנחה את המוהלים בכל מקרה למזער כמה שיותר אפשרות לסיכון התינוק על ידי נקיטת הפעולות הבאות:
- על המוהל להציע למשפחת הנימול את הבחירה בין מציצה ישירה בפה לבין מציצה בשפופרת. אם המשפחה מעדיפה מציצה ישירה בפה יש ליידע אותה על האפשרות הנדירה של הזיהום, כולל זיהום בהרפס, ולקבל את הסכמתה.
- המוהל חייב להימנע ממציצה ישירה בפה בכל מקרה שיש לו פצע בפה או שיש לו מחלה זיהומית אחרת שיכולה לעבור דרך הרוק, עד שיחלים ממחלתו.
- במקרים חוזרים של שתי הדבקות בהרפס או יותר בתינוקות, כשהברית כללה מציצה ישירה בפה על ידי אותו מוהל, עליו להימנע ממציצה ישירה בפה עד שיוכח רפואית שהוא איננו מדבק.
- המוהל חייב לרחוץ את ידיו היטב עם נוזל אנטי ספטי למשך מספר דקות.
- כחמש דקות לפני ביצוע המציצה הישירה על המוהל לשטוף את הפה היטב בנוזל חיטוי כדוגמת ליסטרין.
- בכל מקרה שנמצא תינוק נגוע בהרפס לאחר ברית המילה, על המוהל, התינוק וכל המטפלים המיידיים בו לבצע בדיקות וירולוגיות ואימונולוגיות מתאימות.
לעדכונים שוטפים ולשאלות בנושאי הכתבה ניתן להצטרף לעמוד הפייסבוק של ניסים כהן.
כמו כן, שאלות בנושאי הכתבה ובנושאים נוספים ניתן להפנות אל ניסים כהן באמצעות פורום מוהל רפואי, ברית מילה.