החיים של סופי השתנו לטובה לאחר הגילוי על הסרטן החשוך מרפא
"סוף סוף התאהבתי בחיים שלי", טוענת סופי בת ה-50 שמאז שהסרטן נכנס לחייה היא החלה ליהנות מהחיים ולהגשים את עצמה
כשסופי סבג אובחנה עם סרטן ריאות חשוך מרפא בגיל 48, הדרך ליפול לדיכאון הייתה קלה, רק שבמקום זאת, היא זכתה בחייה בחזרה. פתאום היא החלה להבחין ביופי של החיים כמו בצבעי השמים, הירח והעננים, והחלום שלה מגיל 10 להיות סופרת - התגשם.
סופי החליטה לטפל במחלה בדרכה וכתבה ספר על כל מה שלמדה. הסרטן שלה נכנס להפוגה, רק שלאחר שנתיים, התגלו יותר מ-100 גידולים במוחה. למרות זאת, סופי לא נותנת לגילוי להרוס לה את החיים אלא להיפך, היא חוגגת את החיים כל יום במחדש ולא נותנת למחלה לשלוט בחייה.
רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל
10 טרנדים שנשים אוהבות וגברים מתים עליהם
זה מה שקורה לגוף שלנו אחרי שאנחנו אוכלים חמין
ספרה של סופי 'הלוחש לסרטן' יצא בבריטניה בשנה שעברה, ומאז סופי מקבלת המון תגובות מאנשים שחלו שקיבלו מספרה כוח, או שהיא עזרה להם להתמודד. "אנחנו שבט הסרטן. אנחנו בכל מקום. אנחנו יושבים ברכבות, נוהגים בכבישים, מטיילים עם הכלבים שלנו בפארק.
אנחנו פוגשים אחד את השני בחדרי המתנת חולים במחלקות הכימותרפיה. אנו מוצאים זה בזה בקבוצות תמיכה מקוונות. אנחנו מתחברים במרכזי בריאות טבעיים ומרפאות חלופיות. ניתן לזהות אותנו לפי החיוורון והגוון האפור של העור שלנו, למרות שלרבים מאיתנו עדיין יש שיער מלא ובריא יותר מכל דבר אחר עובר אורח. אנחנו לובשים את המחלות שלנו כמו תחתונים. בעיקר אנו מקווים שאף אחד לא ישים לב, אבל לפעמים אנחנו רוצים שייראו אותנו. אנחנו יכולים לזהות אחד את השני בקלות רבה יותר כמובן, כי אנחנו מכירים היטב את הסימנים. הגבות הדלילות, השיער הדליל, או צלקות קטנות בכל מיני מקומות".
"איפה הראשי שלך", אנחנו שואלים, לעיתים קרובות נציג את עצמינו עם השלב של המחלה". כותבת סופי. "כמעט שנתיים לאחר האבחנה שלי, אני עדיין מכוונת גבוה אל פסגת החלומות שלי. חולמת על היום שבו אני מתעוררת ללא סרטן ומוצאת את עצמי באופן בלתי מוסבר נרפאת. במקום זאת, הגידולים במוח שלי חזרו. הרבה גידולים במוח".
שלושה שבועות לאחר הגילוי, חגגתי את יום הולדתי ה-50 במסיבה ענקית באוהל בגינה שלנו בו השתתפו כ-150 איש מכל עשור מהחיים שלי. אני חושדת שחלקם הגיעו משום שהם חושבים שאולי זאת תהיה ההזדמנות האחרונה שלהם לראות אותי, אבל שום דבר לא הרס את הערב הזה. זו הייתה חגיגה של החיים. אחרי ארוחת הערב הוצאנו החוצה תופים אפריקאים אותם קיבל כל אורח וחגגנו עליהם בתיאום מושלם".
אחת הברכות החזקות שנגעו לליבי באותו הערב הגיעה מאחי שכתב לי: "אחותי, אין לך מושג כמה אני גאה בך. אני המום מהדרך שבה את חיה בחודשים האלו מאז שגילית על המחלה. את חיה חיים מלאים כמו שאלפי אנשים היו חולמים. אני אוהב אותך, אחיך הגדול".
"אבחון הסרטן לא הופך אותך ליותר חשוב משאר האנשים במירוץ החיים, כל אחד יכול להילקח מאיתנו בכל רגע נתון במועדון לילה בזמן שאנחנו רוקדים, לטבוע באוקיינוס או כשאנחנו מנסים לחצות את הכביש, אבל הגילוי על המחלה שם אותך בהתראה על המוות. זה מזמין אותך לחיות יותר בזמן קצוב".