אנורקסית שחיה מ-100 קלוריות ביום מתעדת את מסע ההחלמה שלה
חנה קסטלר בת ה-22 ראתה את המוות שלה מול העיניים אך ברגע האחרון היא טופלה ומאז היא מתעדת את סיפור ההחלמה שלה באינסטגרם
חנה קסטלר, 22, כמעט איבדה את חייה כתוצאה מאנורקסיה קשה. היא הגיעה למצב שבו היא שוקלת בסך הכל 31 קילוגרמים והמערכות בגופה החלו לקרוס. כעת היא משתפת את מסע ההחלמה שלה באינסטגרם שלה כדי לעודד נשים חולות באנורקסיה ולהראות להם את המציאות העגומה של המחלה ההרסנית תוך כדי שיתוף תמונות מזעזעות של רזון קיצוני. כעת לחנה 120,000 עוקבים באינסטגרם שמהם מקבלת חיזוקים וגם עשרות פניות אישיות ביום מאנשים הסובלים מהפרעות אכילה בעצמם.
רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל
מחנון ושמן לרווק חתיך ומבוקש: "כדי להרשים אותי את צריכה שכל"
לימון סחוט על הבוקר והרבה סלט: התפריט הבריא שנהג לאכול שמעון פרס
חנה, שסיפור האנורקסיה כבר מאחוריה, אומרת שבשלב מסויים בתקופת המחלה, היא התקיימה על 3 פרכיות אורז ביום והיא נראתה ושקלה כמו ילד בן 10. BMI תקין של אישה נמצא בטווח בין 18-24, כאשר ה-BMI של חנה ירד ל-11 והגיעה למצב של רזון קיצוני. "אני יודעת שהתמונות הן קשות, אבל הן חלק מהמסע שלי ואנחנו לא צריכים להירתע מהאמת כי זה קיים".
"אנורקסיה היא מחלה אכזרית של הגוף והנפש. אני מקווה כי התמונות שלי ירתיעו אנשים אחרים מלפתח הפרעות אכילה ולאלו שכבר חולים לקבל השראה לקבל עזרה כי זה אפשרי. כשאני מסתכלת על התמונות הישנות שלי, הזכרונות הרעים חוזרים אלי, היום אני יותר מאושרת מאי פעם ואני רוצה שאנשים ידעו את זה".
חנה הגיעה למצב של כשל איברים, נשירת שיער וחולשה כתוצאה מהדיאטה הקיצונית. היא מאמינה שהאנורקסיה הגיעה ממצב נפשי לאחר שמשפחתה נאלצה לעבור ממדינה למדינה בעקבות העבודה. היא נולדה במקור באוסטריה אך מאז הספיקה לגור בארה"ב, סין, דרום קוריאה ויפן והיא נאלצה בכל פעם להיפרד מהחברים אליהם נקשרה. כשהיה לה קשה היא התנחמה באוכל עד שהבינה שזה לא יעזור. היא עברה לאכול בריא, נפרדה מהג'אנק פוד ולאט לאט החלה לוותר על עוד ועוד מאכלים עד שבקושי אכלה משהו מלבד ירקות, טופו ופרכיות.
בנובמבר 2011, חנה אוחנה, אז בת 17, במחלת האנורקסיה נרבוזה בתקופת הבגרויות שלה כשהיא חיב ביפן. בין ספטמבר לנובמבר היא ירדה למשקל של 31 קילוגרמים והוריה נאבקו כדי להציל אותה. "זה לא ממש עבד, לא הסכמתי לאכול כמעט כלום למרות הפיקוח של ההורים שלי". חנה נהגה לזרוק את האוכל בלי שאף אחד רואה. הייתי כל כך אובססיבית למשקל שלי שזה היה נורא. באוגוסט 2011, הוריה יצרו קשר על משפחתה שפרצו את דלת ביתה ומצאו אותה שרועה על הרצפה. הזיכרון הבא שלה היה כבר בבית החולים שהיא מחוברת לצינורות. היא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ, שם אמרו לה שהיא ניצלה ממוות והחלה טיפול פיזי ופסיכולוגי.
"אנורקסיה היא מחלה נוראית שלא מדברים עליה מספיק. חשוב לי שאנשים יידעו מה עברתי ויבינו שאפשר לצאת ממנה. היום אני עוזרת לעשרות אנשים ביום להתמודד עם מה שאני עברתי".