מיומה: שם חביב לגידול מעיק

לפני הכל, לא להיכנס להיסטריה. הרוב הגדול של המיומות אינן ממאירות ומסכנות חיים, ולמעשה במקרים רבים אין צורך בטיפול והתסמינים אינם מפריעים לאיכות החיים. יחד עם זאת, גידולים בשריר הרחם אכן עלולים להיות מסוכנים ומלבד זאת לגרום לבעיות לא נעימות בלשון המעטה, החל בדימומי ווסת חזקים מאוד, דרך כאבי אגן ובעת קיום יחסים, ועד לקושי להיכנס להיריון. על כן, רצוי מאוד שתכירי בעצמך את התסמינים ותפני לאבחון על מנת לקבל טיפול הולם. כדי לשמוע על גורמי הסיכון, התסמינים ודרכי הטיפול במיומות פנינו אל ד"ר אבישלום שרון, מומחה ברפואת נשים ומיילדות, ומנתח גינקולוגי בכיר בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה.

 

מה היא בעצם מיומה?

מיומה היא גידול בשריר הרחם ומכאן שמה בעברית - "שרירן". באותו האופן, מקור השם הלועזי Myoma הוא במונח Myometrium - שריר הרחם באנגלית. כאמור, מדובר בגדילה לא תקינה ולא אנטומית שמקורה בתאי השריר החלק של הרחם, וגדילה בעיקר בגיל הפריון של האישה. ראוי לציין כי זהו הגידול השכיח ביותר באגן האישה, ושבמרבית המקרים מיומה הינה גידול שפיר.

 

מי עלולה לסבול מהגידולים הללו?

ראשית, מבחינת הגיל מיומה הכי שכיחה בגילאי הפריון מכיוון שהגידול ניזון מהורמון האסטרוגן שמגיע מהשחלה. למעשה, מיומות לא תוארו בילדות לפני קבלת הווסת ולעיתים רחוקות מאוד ניתן לראות אותן בנערות. כמו כן, הן מתכווצות מעט בגיל המעבר, מכיוון שהפרשת האסטרוגן ירדה באופן משמעותי. יחד עם זאת, ל- 25% עד 40% מקרב הנשים בגיל הפריון יש מיומות, ובסקירה שנעשתה על ניתוחי כריתות רחם מצאו אותן ב- 77% מהרחמים. מצד שני, לא כל אישה שיש לה מיומה צריכה טיפול.

 

מדובר בשיעורים גבוהים מאוד. האם ישנן גם קבוצות סיכון מיוחדות?

אכן ישנה רשימה ארוכה של גורמי סיכון למיומה, ואביא מספר דוגמאות עיקריות:

• גזע - לא ברור למה, אבל נמצא שנשים אפרו-אמריקאיות נוטות יותר לפתח מיומות ושהסימפטומים שלהן גם יותר חמורים בהשוואה לנשים לבנות.
• טיפול הורמונלי- גלולות אמנם לא משפיעות על המיומות, אבל אישה שהתחילה ליטול אותן בגיל צעיר (13 עד 16) נמצאת בסיכון גבוה יותר. מעבר לכך, לטיפולים הורמונלים אין השפעה.
• תורשה - קיים שיעור גבוה יותר של מיומות בקרב משפחות, למרות שלא מצאו עד כה גן שאחראי לתופעה.
• תזונה - אכילת בשר בקר אדום וחזיר מעלות את הסיכון אך לא בהרבה, וכמו כן מחסור בוויטמין D, שתיית אלכוהול ובעיקר בירה. אגב, ישנן הרבה שאלות לגבי סויה בגלל הרכב דמוי אסטרוגן שלה, אך היא לא משנה את השכיחות.

מעבר לכך קיימים גורמי סיכון נוספים כמו קבלת ווסת ראשונה לפני גיל 10, השמנת יתר, זיהומים של הרחם, יתר לחץ דם, וככל שהמרחק מהלידה האחרונה גדול יותר.

 

 

וישנם גורמים שמקטינים את הסיכון?

כן, גם כאן ישנה רשימה של מפחיתי סיכון, וביניהם לידה ראשונה בגיל צעיר, הריון אחד לפחות שעבר את השבוע ה- 20, עישון (כן, קראתן נכון אך אל תנצלו זאת) וויטמין A שמגיע מבעלי חיים.

 

ממה עשויה לסבול אישה עקב הגידול?

ראשית, חשוב לציין שרוב הנשים הן א-סימפטומטיות, כלומר אין סימפטומים ולכן הן גם לא זקוקות לטיפול, וכאמור מרבית הגידולים הם שפירים. מצד שני, ישנם תסמינים שפוגעים באיכות החיים או מעלים את הסיכוי לגידול ממאיר, ולכן דורשים התייחסות מיוחדת. אחד הבולטים והמעיקים שבהם הוא דימום ווסתי מוגבר באופן מיוחד מבחינת משך הימים ו/או עוצמת הדימום, וכאן תדירות החלפת הפדים הינה מדד ברור. הדימום עלול להגיע עד כדי ירידה חזקה מאוד בהמוגלובין, וחלק מהנשים אף סובלות מאנמיה קשה שבגללה הן מתאשפזות ומקבלות עירויי דם. בנוסף לבעיה הבריאותית דימום מוגבר גורם למבוכה חברתית גדולה במצבים שונים, ואילו דימום חזק במשך 10 או 12 ימים בשבוע למשל, לאורך חצי שנה, גם פוגע קשות בכוח ובתפוקה בעבודה. חשוב לציין שדימום בין ווסתי או דימום בגיל המעבר אינם אופייניים למיומות, ודורשים בירור מסוג אחר.

 

ומלבד הדימום, ישנם סימפטומים נוספים?

כן. הגידול עלול לגרום ללחץ באגן ועל איברים שונים ומכאן להפריע לתפקוד שלהם וגם להתבטא בכאבי אגן. למשל, אם המיומה לוחצת קדימה היא יכולה ללחוץ על שלפוחית השתן ולגרום לתכיפות במתן שתן, לעלייה בזיהומים בדרכי השתן, לאיטיות בזרימת השתן, ללחץ על צינורות השתן ולהתנפחות הכליה באותו צד. אם המיומה לוחצת אחורנית על הרקטום, היא יכולה לגרום לעצירות. יש לציין שהכאבים יכולים להופיע גם עקב לחץ של המיומה על עצבוב. כמו כן, עצם קיומו של הדימום הקשה גורם להתכווצות של שריר הרחם, מתוך כוונה לעצור את הדימום של עצמו, מה שתורם עוד לעוצמת הכאבים. בנוסף על כך, הגידולים עלולים גם לגרום לכאבים בעת קיום יחסי מין.

 

 

האם יש קשר גם לפריון?

אכן, מדובר בגידולים שיכולים לבלוט לתוך חלל הרחם או להיות מושרשים בשריר עצמו, ומכאן להקשות על כניסה להיריון ואף להגדיל את שכיחות ההפלות הספונטניות. כמו כן, גם אם האישה נכנסה כבר להיריון ישנן בעיות שעלולות להופיע כמו היפרדות שלייה, עובר קטן לגילו, מנחים לא תקינים, צירים מוקדמים ואפילו לידה מוקדמת.

 

וכל המיומות גורמות לאותן הבעיות?

זוהי נקודה חשובה. בעיית המיומה קשורה יותר במיקום שלה מאשר בגודל, וגם למספר המיומות יש משמעות. ראשית, המיומה עשויה להיות ממוקמת רק על השריר ללא בליטה (אינטראמורלית) ובמקרה זה היא לא בעייתית ולא מטרידה. שנית, היא יכולה לבלוט החוצה מהרחם (סובסרוזית) ולגרום לכאבים אך לא לדימומים. שלישית, היא יכולה לבלוט אל חלל הרחם (סובמוקוזית) ובעיקר לגרום לדימומים ולהפריע לפריון, וישנה גם מיומה של צוואר הרחם (צווארית) שעשויה לגרום לכל הבעיות שתוארו לעיל.

 

כיצד ניתן לגלות את הנתונים הללו?

דרך אבחון שמתחיל בשיחה עם האישה. אנו לומדים ממנה על התלונות וגורמי הסיכון, ואלו מכוונים אותנו באופן ראשוני לבעיה. לאחר מכן, בבדיקה גינקולוגית אפשר להרגיש את הגודל והמיקום של המיומות, את גודל הרחם ועד כמה הן פזורות ברחבי האגן. בהמשך, באמצעות בדיקת אולטראסאונד עם רגישות שמעל ל- 95% באבחון מיומות אנו יכולים לספור כמה מהן יש והיכן הן, ולהעריך את הקוטר של כל גידול. על פי הממצאים אנו מחליטים על המשך הניהול של המקרה. אגב, ניתן להיעזר גם בבדיקות נוספות כמו C.T או M.R.I אך הדבר נעשה רק במקרים מיוחדים.

 

 

כיצד מטפלים במיומה?

נלך מהקל אל הכבד. בתור התחלה נסתפק במעקב בלבד כשמדובר בחומרה קלה, כשאין הפרעה גדולה לאיכות החיים, כשהאישה קרובה לגיל המעבר וכשאין סימפטומים רציניים. במצבים חמורים יותר ניתן טיפול הורמונלי להקטנת השפעת האסטרוגן, כשבחלק מהמקרים אפשר להקטין את עוצמת הדימום בווסת לרמה סבירה. כמו כן, ישנו סוג של התקן תוך רחמי המכיל פרוגסטרון שבמקרים מסוימים יכול להקטין את עוצמת הדימום (מירנה). מעבר לכך, ניתן לטפל בכאבים עם או בלי דימום בעזרת משככי כאבים למיניהם. יחד עם זאת, חשוב לציין שכל הטיפולים התרופתיים שתיארתי מונעים כניסה להיריון.

 

מלבד התרופות, קיימות התערבויות אחרות?

ד"ר שרון: "כן. ישנה קטגוריה של טיפולים לא חודרניים והראשון שבהם מכונה אבלציה של רירית הרחם. אמנם לא מדובר בטיפול ייעודי למיומות אך במקרים מסוימים של בליטה קלה לרקמת הרחם הוא יכול להיות אפקטיבי. זוהי פעולה שמבוצעת בהרדמה והעיקרון שלה הוא הרס של רירית הרחם מבפנים, כך שגם כאן עשויה להיות פגיעה בפריון. התערבות אפשרית נוספת בנשים שמדממות היא אמבוליזציה של כלי הדם המובילים לרחם. זוהי פעולה שמבצע רדיולוג ובמהלכה מכניסים צנתר לכלי הדם המספקים את הרחם וחוסמים אותם. היא אמנם נחשבת ליעילה אך קיים סיכון לנמק במיומה וייתכן צורך בניתוח דחוף, וכמו כן ב- 2% מהמקרים ישנה פגיעה בתפקוד השחלות. השיטה הלא חודרנית האחרונה הינה הרס של המיומה על ידי גלי אולטראסאונד ממוקדים, אך ישנם סיכונים דומים לאמבוליזציה ומעבר לכך בכל השיטות שתוארו עד כה החיסרון הוא שאין לנו היסטולוגיה."

 

ולעיתים יש צורך או עדיף לבצע ניתוח

נכון. אם המיומה בולטת לחלל הרחם ניתן לבצע היסטרוסקופיה, שזו כניסה דרך צוואר הרחם עם סיב אופטי, זיהוי המיומה וכריתה שלה באותו הזמן. מדובר בהליך שלא פוגע ואף משפר את הפריון העתידי, כי כאמור מיומות מסוג זה מפריעות להיריון. לעומת זאת, אם המיומה בולטת החוצה מהרחם או מתוך השריר ורוצים לשמור על פריון האישה, ניתן לבצע ניתוח דרך הבטן (לפרוטומיה) או דרך חתכים קטנים (לפרוסקופיה). בהליכים אלו כורתים את המיומה ולאחר מכן תופרים את האזור, ומכאן שמו של הניתוח: "כריתת מיומה שמרנית" בגלל שרוצים לשמר את הפריון. במקרים בהם אין כוונה לשמר פריון ישנה התערבות כירורגית בעלת יתרון מהותי, שהיא כריתת רחם. היתרון הוא שלאחר הניתוח הכאבים והדימומים נגמרים, אין השפעה על רצפת האגן ואין פגיעה ביחסי המין. עוד יתרון הוא שבאמצעות ניתוח אנו יכולים לקבל היסטולוגיה ולדעת אם הגידול שפיר או ממאיר. חשוב לציין, שרוב מקרי כריתות הרחם מבוצעים בלפרוסקופיה, ללא פתיחת הבטן.

 

 

ד"ר שרון, אמרת שמרבית הגידולים הם שפירים

נכון, אך על מנת לסבר את האוזן, לפי ה- FDA ישנו סיכון של 1 ל -350 לממאירות במיומה. הדבר מחייב אותנו לזהירות יתרה בכל החלטה על אופן הטיפול ובשמירה על חיי האישה. חשוב להבין שאין לנו כל דרך לבדוק את הנושא לפני הניתוח, ושאי אפשר פשוט לקחת ביופסיה מהמיומה.

 

 

ד"ר שרון, לסיום, האם תוכל לתת לקוראות מספר המלצות לשמירה על בריאותן?

בהחלט. המלצה ראשונה היא שאם הופיע דימום מוגבר בווסת, כאבים באגן או קושי להיכנס להיריון, כדאי להיבדק ולבצע הערכה מדוקדקת כדי לקבל טיפול מותאם במידת הצורך.

נקודה שנייה היא שאבחון מוקדם מוביל לפתרון טיפולי קל ופשוט יותר, ולכן עדיף שלא להתעכב.

לבסוף, אני ממליץ בכל לב שלא להירתע ולא להימנע מבדיקה גינקולוגית. הבדיקה חשובה מאוד לבריאותכן והרתיעה ממנה מתגמדת לעומת היתרונות העצומים שלה.

 

 

מאת ד"ר אבישלום שרון, מומחה ברפואת נשים ומיילדות, ומנתח גינקולוגי בכיר בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה. ניתן להעביר שאלות לד"ר שרון באמצעות פורום גניקולוגיה ניתוחית בפורטל "שאל את הרופא".