8 טעויות שגורמות לילדים שלכם להשמין

למה הילדים משמינים?

כמחצית מהתפתחות ההשמנה שייכת לגנטיקה, אבל החצי השני, הוא אך ורק התנהגותי ותלוי בהרגלים שהסביבה מקנה לנו כבר מילדות מוקדמת. מה שההורים קונים, מחזיקים בבית ובמה שהם מאכילים את התינוק לאחר תקופת הינקות יקבע במידה רבה האם התינוק יהיה שמן או לא.

 

שינוי הרגלים

שינוי הרגלי אכילת ההורים הוא המפתח להשמנה או אי השמנה של הילד בהמשך חייו, בין אם הגנטיקה שלו "שמנה" ובין אם לא. ואף יותר מזה: ככל שהגנטיקה יותר "שמנה", כך יותר חשוב לעבור לאכול בריא יותר לכל המשפחה עוד לפני שהילד נולד, כדי שההורים יתרגלו ויפנימו את מהות השינוי. אז תכינו את עצמכם לתינוק - תאכלו בריא ותרדו במשקל

 

ההורים "מקלקלים" את הילדים

חשוב לדעת שרוב הילדים, עד גיל 3 בערך, אוכלים רק כמה שהם צריכים ומה שהם צריכים. מי מההורים לא יודע שאם התינוק שבע, לא משנה מה תעשו, הוא יסגור את הפה ולא יאכל יותר. אנחנו, המבוגרים, הם אלה שמקלקלים את התכונה הבסיסית הזאת. הנה כמה מהטעויות שאתם עושים בדרך להשמנה של הילדים שלכם.

 

רוצים להישאר תמיד מעודכנים? עשו לנו לייק בפייסבוק של נענע10 לייפסטייל

 

טעות מספר 1: "אסור לזרוק אוכל"

זוהי אימרה שהגיעה מחיי העוני בגלות ולא רק בגלות. יש לי תחושה שהפחד בפני חוסר אוכל עובר בתורשה, בלי קשר למצב הכלכלי בהווה. למרות שבמאה ה-21 יש יותר מדי אוכל וקל להשיגו, רובנו ממשיכים ליישם את הציווי הזה על רקע מנות ענקיות שילד קטן אינו מסוגל לגמור, אבל עדיין "אסור לזרוק אוכל". אם כך, אימא, למה את שמה כל כך הרבה בצלחת? תירגעי, הילד לא בתת תזונה!

 

טעות מספר 2: "חייבים לגמור מה שיש בצלחת"

בדומה ל-"אסור לזרוק אוכל", אימרה זו עלולה להכניס ילד לסטרס, לפחד, ולחרדה. הילד רואה מנה גדולה מול הפנים, ויודע שההורים יכריחו אותו לאכול הכל. לדחוף אוכל לגופו של הילד בכוח, נגד רצונו, זה סוג של אונס. צורה זו של התייחסות, במיוחד במקרים של לחץ חזק של ההורים, עלולה להוביל ליחסים עכורים בין ההורים לילדים, ולגרום להפרעות אכילה (השמנה, אנורקסיה, בולימיה) והפרעות אישיות מכל מיני סוגים, כולל סרבנות יתר, או צייתנות יתר ונטייה לרצות אחרים בכל מחיר ומצב.

 

עוד בערוץ הלייפסטייל:

איך יעל בר זוהר שומרת על הגזרה והבריאות?

מיכל ינאי היא אימא מעוררת השראה

22 דרכים להוריד את הכרס

 

טעות מספר 3: "אם מישהו השאיר בצלחת, חייבים לגמור"

גם אימרה זו נובעת מ"אסור לזרוק אוכל", נותנת יופי של לגיטימציה להורים לאכול שאריות של הילדים (והנה עוד תשובה לשאלה "אם כך, אימא, למה את שמה כל כך הרבה בצלחת? ")

 

הפתרון:

להקטין את המנות, לתת פחות, כך שהילד יוכל להתמודד עם הכמויות בלי בעיה. אין צורך לחשוש שהילד יישאר רעב, הרי במקרה כזה הוא יכול לבקש תוספת, ואם בכל זאת נשאר, לזרוק לפח האשפה ולא לבטן. אולי כדאי להחזיק כלב בבית, אז לא זורקים את האוכל והכלב הוא זה שמשמין.

 

טעות מספר 4: במשפחה שיש ילדים רזים וילד שמן, לילדים רזים מותרים ממתקים ולילד שמן אסור

טענה זו מבוססת על צורת המחשבה של "למה שכל הרזים יסבלו בגלל השמן?!". תחשבו על ילד שמן שמופלה לרעה מחוץ לבית בגלל השמנתו, אך גם בבית הוא מופלה לרעה משום אוסרים עליו, בבית שלו, לאכול את מה שמותר לאחרים. איזו הרגשה נוראית זאת! בעצם, זה דומה למצב שייש אלכוהוליסט בביית, שאז ברור שלא שמים בקבוק יין על השולחן, גם אם יתר המשפחה לא אלכוהוליסטים.

הפתרון:

קונים את אותו אוכל בריא לכל המשפחה, הרי כדאי שגם הרזים יהייו בריאים, לא כך? האמירה "המקרר והפריזר צריכים להיות מלאים בכל טוב, שלא יחסר" תחת הסבר "אם יבואו אורחים", או "אם הילד ירצה ולא יהיה". למעשה, זה נותן לגיטימציה לאכול הרבה, הרי בסופו של דבר כל תכולת המקרר והפריזר נעלמת די מהר, גם אם האורחים לא מגיעים, לאן? לבטן של כל בני המשפחה, כמובן. ככל שתמלאו יותר את המקרר, כך תגדל ההשמנה המשפחתית.

מה עושים? קונים ושמים במקרר רק את מה שצריך ליום יומיים הקרובים, ורצוי בלי ממתקים כלל. את כל היתר תקנו במידת הצורך. משימה לא קלה לרבים, אך כדאי ואפשרי.

 

טעות מספר חמש: "הילדים חייבים חטיפים בבית"

מי אמר? בוודאי שאפשר, הילדים (וההורים!) לא חייבים חטיפים. ואם ירצו - תמיד יש פיצוציה או מכולת ליד הבית תלכו ותקנו לכאן ועכשיו ולא לאחסון במזווה.

 

הפתרון:

ראשית, לא ממלאים ארגזים, מגירות ומזווה בחטיפים. אם קונים, מעט ובאריזות קטנות ואישיות. תלמדו לסרב למבצעים בסופר, כמו הקופסה השנייה של וופלים בחצי מחיר. זה רק נראה זול יותר, אבל לגוף שלכם זה יעלה ביוקר הרי תאכלו במקום אריזה אחת שתי אריזות וכך תשמינו יותר מהר, ואח"כ תשלמו הרבה יותר לרופאים ודיאטנים.

 

אל תגידו לילד "לא"

שנית, אם הילד מבקש ממתק או חטיף, אין חובה להגיד לו "לא". אפשר פשוט לצאת ולקנות ממתק אחד או חטיף אחד, הרי, רובינו גרים בקרבת מכולת, פיצוציה וכדומה. לאכול ולחזור הביתה. כך הילד מרוצה וההורים מרוצים - חסכתם בקלוריות, בסוכר ובשומן, גם לילד וגם לעצמכם, חסכתם בכסף רב וחסכתם בויכוח מיותר עם הילד.

 

טעות מספר 6: "חייבים להשפיע על סבא וסבתא שיתנו אוכל בריא"

רוב הסיכויים שאותם כבר לא נשנה, ודי בטוח שרק ריבים יצאו מזה.

 

הפתרון:

אתם, ההורים, תזינו את הילד באוכל בריא, הרי מה שהוא רואה בבית זה מה שחשוב וקובע. אצל סבתא שיקבל מה שהיא מכינה לו, הרי הוא נמצא שם רק מדי פעם. הוא ידע טוב מאד מה אוכלים איפה.

 

 

טעות מספר 7: דוגמא אישית לקויה

לידיעתכם, הילדים רואים ומבינים הכל, והם מאמינים רק למה שהם רואים אתכם עושים, לא למה שאתם אומרים שצריך ולא עושים בעצמכם. הם שומעים איך אימא שלהם אומרת "אני שמנה ואין לי מה ללבוש", "אני צריכה לעשות דיאטה", אבל אוכלת מעל ומעבר. אתם המודל לילדים שלכם. אם יש לכם הפרעת אכילה, ו/או אתם אוכלים מאכלים לא בריאים, יש סיכוי גבוה שהילדים ילמדו מכם. בנוסף, אם האם אומרת על עצמה שהיא שמנה ומכוערת, תחשבו מה זה עושה לבת ששומעת אותה.

 

הפתרון:

לאכול אוכל בריא, לכל בני המשפחה. ילדים יודעים ומבינים טוב מאוד מה קורה בבית שלהם ובדרך כלל מאמצים את צורת האכילה של ההורים. להפסיק לדבר בנוכחות הילדים על ההשמנה, על אוכל משמין או לא משמין, על זה השמנתם ואין לכם מה ללבוש, על הדיאטות שלכם והכישלונות שלכם. הרי אתם לא מדברים ליד הילדים על הבעיות הכספיות שלכם או על בעיות בעבודה, נכון? וגם אם תחליטו לרדת במשקל, וכדאי מאוד לעשות זאת, אל תדברו על זה בפומבי, הדבר הגרוע ביותר הוא לספר שאתם בדיאטה וללכת לגמור חצי עוגה, תחשבו מה הילד/הילדה שלכם יקלטו מזה.

 

טעות מספר 8: "ממי, איך השמנת. אכפת לי ממך"

אב השנה אתה כבר לא תהיה. כל התייחסות של ההורים וצורה החיצונית של ילדיהם, במיוחד בגיל ההתבגרות, פוגעת ועלולה לגדום להערכה עצמית ירודה, לאי שביעות רצון ממראה החיצוני, וגם להפרעות אכילה של ילדיכם.

 

הפתרון:

להימנע מהערות ביקורתיות ופוגעות, הן לא עוזרות. אם נראה לכם שהילדים שלכם משמינים, ואגב, התחושות שלכם לא תמיד נכונות, תשנו את הרגלי התזונה והקניית ההרגלים בבית, ושהשינויים האלו יחולו על כל בנית המשפחה, ואז לא יהיה צורך בהערות כאלה. אל תדברו - תעשו.

 

ד"ר אולגה רז היא תזונאית קלינית, חוקרת, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז רפואי תל אביב, מנהלת המחלקה למדעי התזונה באוניברסיטת אריאל