56 שנים לטביעת אח"י דקר: כשל מערכתי או פעילות על טבעית
ב-25 לינואר 1968, לפני 56 שנים, טבעה הצוללת הישראלית אח"י דקר. כל 69 אנשי הצוות שלה נספו, ושרידיה ומקום הימצאה התגלו רק בשנת 1999, כ-31 שנים לאחר שטבעה. שרידי הצוללת אמנם נמצאו, אך עד ליום הזה, סיבת טביעתה נותרה בעלטה, והפרשה מוגדרת כתעלומה. אז הפעם יצאנו לבדוק מה גרם לטביעתה של הצוללת, למה לקח יותר משלושה עשורים למצוא את שרידיה, והאם מישהו, או אולי משהו, רצה לגרום להיעלמותה המסתורית. זהירות - קונספירציה לפניכם!
לפני שנגיע למסיתורין שבמצולות, קחו קצת רקע - הצוללת "דקר" הייתה במקור צוללת בשירות הוד מלכותה בצי הבריטי. היא נקראה טוטם (Totem) ונקנתה על ידי מדינת ישראל בשנת 1965. היא קיבלה את המספר צ-77, שופצה במחוז המפשייר שבבריטניה, אוישה בצוות ישראלי שאומן על ידי הצי הבריטי ויצאה לדרכה ב-9 בינואר 1968.
כתבות נוספות:
- מה ראינו עכשיו? ככה מתכוננים לתרחיש רעידת אדמה בגן חיות ביפן
- על טעם ועל ריח: למה מישהו שילם על הלימון הזה 1,780 דולר?
- צפון קוריאה: זה העונש שקיבלו נערים בני 16 שצפו בדרמות דרום קוריאניות
ב-25 בינואר התקבל השדר האחרון מהצוללת באזור כרתים, ומאז נעלמו עקבותיה. חרף החיפושים הרבים שנעשו בכדי למצוא אותה, הצוללת לא נמצאה והפרשה נקבעה כתעלומה. ב-28 במאי 1999, יותר משלושים ואחד שנים מאז טבעה, נמצאו שרידיה של הצוללת בעזרת חברת "נאוטיקוס" האמריקאית (חברה המתמחה באיתור ומחקר במים עמוקים), והיא נמצאה במרחק של 485 קילומטרים ממיקומה האחרון.
בחודש אוקטובר של שנת 2000, בוצע מחקר מקיף לגבי נסיבות טבעיתה של הצוללת, אך תשובה חד משמעית לא ניתנה מעולם.
דו"ח אבדן אח"י דקר
בחודש מרץ של 1968, כמעט שלושה חודשים לאחר שטבעה, הוציא מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, דו"ח של 90 עמודים בו פירט על כל העובדות הידועות שעלו מחקירת חיל הים. אך כמובן ששום מידע קונקרטי אודותיה לא עלה מהדו"ח.
בסיכום דבריו העלה אראל שלוש סיבות שלפי תובנות חקירת חיל הים היו יכולות לגרום לטביעת הצוללת - התנגשות בכלי שיט אחר, תקלה טכנית או תקלה תפעולית. עוד לפני פרסום הדו"ח של אראל, מינה הרמטכ"ל דאז, חיים ברלב, את האלוף ישראל טל לנהל ועדת חקירה צה"לית בעל אופי שונה מזו של חיל הים.
באופן מעט אירוני, המסקנה העיקרית שעלתה מהחקירה הצה"לית היא שכל אנשי הצוות של הצוללת דקר נספו, דבר שאולי לא דווח באופן רשמי לפני פרסום הד"וח, אך היה כמעט ברור מאילו. מספר ימים לאחר פרסום הדו"ח של אראל, הכריז שר הביטחון משה דיין באופן פומבי כי הצוללת דקר ואנשי הצוות שלה מוגדרים כאבודים. אמנם משפחות אנשי הצוות קיבלו את תעודות הפטירה של יקריהם, אך נשותיהם של אנשי הצוות הנשואים הוגדרו עגונות עד שייבדקו היטב כל נסיבות הטביעה.
הקונספירציות שלפני מציאת הצוללת
מאחר ולא היו הוכחות חותכות, הגורמים הבכירים החליטו להסתיר את "דו"ח אראל" על נסיבות טביעת הצוללת מעיניי הציבור. חרושת שמועות החלה להתפתח בקרב הציבור הישראלי בקשר ל-"תעלומת דקר", ובאופן מפתיע, או אולי מפתיע ביחס לימנו, חיל הים נאלץ להפריח כל שמועה או קונספריציה שעלתה, גם אם הייתה ביזארית במיוחד.
הקונספירציה הסובייטית:
ברית המועצות הייתה ספקית הנשק העיקרית למדינות ערב באותה תקופה. בנוסף לכך, היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות נותקו לאחר מלחמת ששת הימים, ומאז נרשמו מספר חיכוכים בין ישראל לבין ברית המועצות, למרות שמעולם לא הייתה פעילות צבאית יזומה כנגד הסובייטים. שני הפרמטרים האלו הובילו רבים לחשוב כי מדובר בתקיפה סובייטית, אך הטענה הופרכה גם ע"י המודיעין הישראלי וגם האמריקאי, שעקב באופן שוטף אחרי פעילות סובייטית.
הקונספירציה המצרית:
מצרים, שכידוע הייתה ביחסים לא טובים עם ישראל, הייתה בין הראשונות שעוררו חשד בקרב הציבור והממשלה. ב-28 בינואר, רק שלושה ימים לאחר ניתוק הקשר עם הצוללת, הודיעה ממשלת מצרים מיוזמתה כי אין לה שום קשר להיעלמות הצוללת, וכי לצי המצרי לא הייתה סיבה להסתיר ניצחון ימי שכזה. בכך גם מצרים הורידה את עצמה מרשימת החשודים.
הקונספירציה הטכנית:
סיבה נוספת שגרמה לשיח תקשרותי נרחב היא כשל מבני בצוללת. דיווחים מעבר לים הביאו למסקנה שהוספת מכלי פיצוי (מכלים שהיו מיועדים עבור הצוללנים של "שייטת 13") גרמה להחלשת המבנה, בנוסף לכך שהצוללת הייתה כבר "זקנה" ומשומשת. אך גם טענות אלה הופרחו מאחר ונמצאו חסרות בסיס - הצוללת הייתה מסוגלת לבצע ללא קושי עשרת אלפים צלילות לעומק מקסימלי, ולמרות הטענות שהועלו, הדבר נקבע כלא סביר.
הקונספירציה העל-טבעית:
משחר ההיסטוריה קיימות אינספור אמונות טפלות בכל הקשור להפלגות בים הפתוח. כמו לדוגמה איסור הפלגה ביום שישי ה-13 או שבירת בקבוק שמפניה במעמד השקת האוניה. לצוללת דקר, תאמינו או לא, היה טוטם אינדיאני שהיה הקמע שלה. הבריטים לא הסכימו להפליג בלעדיו, ולאחר שנגנב באחת העגינות של האוניה עוד מלפני שהפכה לצוללת, הצוות לא הסכים לשוב לים עד שלא יובא אליהם טוטם חדש. הקונספירציה המיסטית הזאת טענה כי מאחר והטוטם הוסר מהאונייה לאחר שנקנתה ע"י מדינת ישראל, לא היה דבר שישמור עליה בים הפתוח ולכן נעלמה.
מציאת השברים:
לאחר חיפושים ארוכים לאורך השנים שנערכו במצרים, בים האגאי, במסלול שבו נעה הצוללת, ואפילו חיפושים עצמאיים שנערכו על ידי אנשי תקשורות ויוצאי חיל הים, ב-28 במאי 1999 נמצאו שברי הצוללת "דקר". השברים נמצאו בעזרת חברת "נאוטיקוס" האמריקאית, לאחר שזכתה במכרז שפירסם משרד הביטחון שנה קודם לכן לחיפוש הצוללת.
השברים נמצאו על קרקעית הים בעומק של 2,950 מטר, והם נמצאו במחצית הדרך בין כרתים לבין חיפה, כ-145 מיילים ימיים מזרחית מהאתר האחרון שדווח. למרבה הצער, בדו"ח של אראל שיצא כבר ב-1968, השטח שבו נמצאה הצוללת הוגדר בדו"ח בתור "השטח הסביר לחיפושים", אך לא הייתה קיימת הטכנולוגיה המתאימה להעמיק בחיפוש.
באוקטובר של שנת 2000 החלו החקירות באתר טביעת הצוללת על ידי חיל הים עם מספר מטרות: ראשית ניסיון לאתר את שרידי הצוות וכל שרידי הצוללת. בנוסף, ביצוע מחקר של תנאי הסביבה באתר, ניסיון לאתר את הסיבה לאובדן הצוללת וכמובן, לנסות לפתור את התעלומה המסתורית, מדוע הצוללת טבעה.
מה קרה לצוללת "דקר"?
בדו"ח הסופי שפרסמה חברת "נאוטיקוס" בשנת 2001 נכתב: "לא ניתן לקבוע שום מסקנה מוצקה ביחס לסיבת הטביעה ורצף האירועים שקדם לה”. לגבי אנשי הצוות נכתב כי- ”קרוב לוודאי שכל הגופות אבדו לבלי שוב כבר בעת התאונה או מיד אחריה". בחקירת חיל הים הועלו כל הנסיבות שיכלו לגרום לטביעת הצוללת, אך אלו נשללו בזו אחר זו.
תחילה נבדקה האופציה לפגיעה מכוונת או התנגשות ימית בגורם זר, אך לא נמצאו ראיות שתמכו בטענות אלה. לאחר מכן נבדקה האופציה לבעיה מבנית, כפי שכבר עלה בקונספירציות שמלפני מציאת השברים, אך גם הפעם התרחיש נשלל מאחר והעומק היה רדוד יחסית ולא הופעל עומס רב מדי על הצוללת. נבדקה גם האופציה כי הייתה חדירת מים מסיבית אל גוף הצוללת, אך גם האופציה הזאת נשללה מחוסר ראיות.
מאחר ולא קיבלנו תשובה משום מקור מידע אינטרנטי, החלטנו לפנות לאדם היחיד שהפליג בצוללת "דקר" ונשאר בחיים.
אברהם בן זאב (זבו):
אברהם בן זאב ("אבל כולם קוראים לי זבו") היה אמור להיות איש הצוות ה-70 של הצוללת דקר. הוא עבר איתה את כל תהליך השיפוצים, למד אותה לעומקה מבפנים ומבחוץ, עבר איתה ועם הצוות את אימוני ההיבנות ואפילו צלח איתה תרגיל מלחמה כנגד הצי הבריטי. למרות כל זאת, מספר ימים לפני יציאתה של הצוללת חזרה לארץ, זבו נקרא על ידי מפקד הצוללת, יעקב רענן, ונאמר לו כי מדינת ישראל רכשה צוללת חדשה בשם "דולפין" והוא מועבר אליה.
"זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהתווכחתי עם רענן", מספר זבו, "הוא היה מפקד נערץ ומוערך, ובחיים לא המרתי את פיו". אחרי ויכוח ארוך, זבו הבין שפקודה זו פקודה והוא הועבר לרכש החדש - הצוללת "דולפין". לפני צאתה של ה"דקר" לעבר ישראל ציינו את חג החנוכה, והמשימה האחרונה שקיבל זבו מרענן הייתה לבנות חנוכיה לגשר הצוללת. המשימה בוצעה בהצלחה והצוללת דקר יצאה לדרכה.
התיאוריה של זבו:
זבו, שהיה אמור להיות סגן קצין מכונה בדקר, מחזיק בתיאוריה מאוד מעניינת לגבי סיבת טביעתה המסתורית. מלבד המנועים החשמליים שיש בצוללת, לצוללת יש גם מנועים בשם "דיזלים". הדיזלים הם מנועיי בעירה פנימיים המונעים באמצעות סולר או נפט, והם צריכים אוויר בשביל לעבוד. בכדי לספק את האוויר לדיזלים, לצוללת יש צינור שאיבה ארוך שיונק אוויר מפני השטח כשהצוללת נמצאת מתחת למים. התהליך שבו מתבצעת יניקת האוויר נקרא "שינור".
לפי התיאוריה של זבו, הים היה מאוד סוער, הצוללת איבדה עומק ותהליך השינור לא התבצע כראוי. כשקצין המשמרת שם לב לכך, הוחלט להתחיל בתהליך להדממת הדיזלים (תהליך זה נקרא גם "משינור לצלילה"), אך התהליך החל מאוחר מידי והצוות לא הספיק לסיים אותו. הצוללת הגיעה לעומק עמוק מדי, ונפער חור בגוף הלחץ של הצוללת, שגרם למים לפרוץ פנימה. ובכך בעצם הלחץ בצוללת השתווה ללחץ של הים והיא שקעה וטבעה במצולות.
זבו מבסס את התיאוריה שלו על כך שהצוללת נמצאה בתהליך שינור, כלומר שצינור יניקת האוויר שלה היה בחוץ. מלבד העניין הזה, כל החלק הקדמי של הצוללת נמצא בשלמותו, מה שיכול להעיד על חור שנפער בגוף הלחץ שלה. התיאוריה של זבו אמנם נשמעת הגיונית, אך מאחר ואין הוכחות חותכות, גם היא נחשבת רק בגדר תיאוריה.
כששאלתי את זבו אם הוא שמע על תיאוריות נוספות, כמו לדוגמה התיאוריה על הטוטם האינדיאני הוא ענה: "אחרי המקרה קניתי הביתה טוטם אינדאיני, שלא יגידו שחסר מזל".
עד היום לא ניתן לקבוע מדוע טבעה הצוללת דק"ר, והתעלומה המסתורית לא קיבלה עדיין סוף אחר. יכול להיות שכפי שאיחרו במציאת שברי הצוללת עקב חוסר בטכנולוגיה מתקדמת יותר, אולי בעתיד הטכנולוגיה תצליח שוב לשים קץ לתעלומה אפופת המסתורין.
כמו תמיד אנחנו פה בשביל להזכיר - אל תפחדו לשאול שאלות, להתעניין ולחקור, לאמת צדדים רבים, ואם יש משפט שמתאר את המציאות שאנו חיים בה כיום, הוא כנראה ש"אין אמת אחת". מקווים שהשכלתם, ועד לפעם הבאה.