חומת המוקשים המרוקאית היא החומה השנייה בגודלה בעולם - ורוב האנשים מעולם לא שמעו עליה
2,700 קילומטר של חול, ביצורים וכ-7 מיליון מוקשים קבורים: החומה המרוקאית בסהרה המערבית מחלקת שטח שלם לשניים - ועדיין גובה קורבנות בקרב האוכלוסייה המקומית
כשמדברים על חומות מפורסמות, שמה של סין עולה תמיד ראשון. אבל יש חומה נוספת שמפסידה אך ורק לחומה הסינית בגודלה, ורוב האנשים לא יודעים שהיא בכלל קיימת.
החומה המרוקאית, המוכרת גם בשם "הברם" ("Berm" הוא מונח הנדסי-צבאי שמתאר סוללת עפר או חול, גבעה מלאכותית), משתרעת על פני 2,700 קילומטרים דרך הסהרה המערבית, אזור שנוי במחלוקת בצפון-מערב אפריקה. היא בנויה מסוללות חול גבוהות, ומלאה במוקשים קבורים, כשבעה מיליון מהם, לפי ההערכות, יחד עם כמויות גדולות נוספות של תחמושת שלא התפוצצו. זהו שדה המוקשים הרציף הארוך ביותר בעולם.
כתבות נוספות במדור הביזאר:
בעקבות נסיגת ספרד מהסהרה המערבית ב-1975, מרוקו ומאוריטניה חילקו ביניהן את השטח על חשבון העם הסהרווי, שנלחם על עצמאותו משנת 1960. ב-1976 הקים העם הסהרווי את חזית פוליסריו, שהיא תנועה פוליטית וצבאית המייצגת את העם הסהרווי, והכריז על הרפובליקה הדמוקרטית הערבית הסהרווית (SADR). לאחר שספג אבדות צבאיות כבדות, החל הצבא המרוקאי ב-1980 לבנות את קו ההגנה. הבנייה הסתיימה ב-1987.
החומה חצתה את הסהרה המערבית לשניים: המזרח נשאר בשליטת חזית פוליסריו, ואילו שני שלישי מהשטח, שם מרוכזת כמעט כל הפעילות הכלכלית, נשארו בידי מרוקו. מאז 1991, לאחר הסכם הפסקת אש, כוחות האו"ם פועלים לאורך קו החומה לניטור הרגיעה.
הסהרווים קוראים לה "חומת הבושה", ורואים בה מכשול לאיחוד מחדש של השטח שחולק. אבל מעבר לסמליות הפוליטית, יש לחומה מחיר קונקרטי: מיליוני המוקשים הקבורים מתחת לחול גורמים בקביעות לפציעות קשות ולמוות בקרב תושבי האזור.
כך נראה אחד מסכסוכי השטחים הגדולים של המאה ה-20 - חי, עמוס מוקשים, ושקט מדי.