גביע העולם נגנב פעמיים: בפעם הראשונה כלב מצא אותו, ובפעם השנייה הוא נעלם לנצח

הגביע שנגנב פעמיים

עוד לפני שזינדין זידאן נגח, שלואיס סוארס נשך או שליאו מסי הניף גביע, היה רק פרס אחד שכל העולם רצה לשים עליו יד: גביע ז'יל רימה, הפרס המקורי שהוענק לנבחרת שזכתה במונדיאל בין השנים 1930 ל-1970.

במרץ 1966, ארבעה חודשים לפני פתיחת המונדיאל באנגליה, הוצג הגביע בתערוכה בלונדון. למרות האבטחה, אלמונים הצליחו לגנוב אותו ולהיעלם. המשטרה פתחה במצוד נרחב, העיתונים עקבו אחרי כל פרט, והמדינה כולה נכנסה למבוכה.

לאחר שברזיל זכתה בגביע העולם בפעם השלישית, הוענק לה גביע ז'יל רימה. הגביע נשמר במטה ההתאחדות הברזילאית בריו דה ז'נרו, עד שבשנת 1983 הוא נגנב שוב. הפעם לא היה כלב, לא נס ולא סוף טוב. הגביע מעולם לא נמצא, וכמעט כל החוקרים סבורים כי הותך ונעלם לנצח.

המשחק שהוכרע במזל

אוהדי הכדורגל אוהבים להאמין שהוא מוכרע על ידי כישרון, טקטיקה ועבודה קשה. אבל, מונדיאל 1990 באיטליה הזכיר שלפעמים גם מזל פשוט יכול להיכנס לתמונה.

נבחרות הולנד ואירלנד סיימו את שלב הבתים עם נתונים זהים לחלוטין. לא רק מספר הנקודות היה זהה, אלא גם הפרש השערים, מספר שערי הזכות ותוצאת המפגש ביניהן. למעשה, פיפ"א מצאה את עצמה מול מצב נדיר שבו כל הקריטריונים האפשריים לבחינה בין הקבוצות היו זהים לחלוטין.

בהגרלה עצמה ניצחה נבחרת אירלנד, מה שהציב אותה במקום השני בבית, ואילו את הולנד במקום השלישי. המזל של אירלנד המשיך גם בשמינית הגמר עם ניצחון בפנדלים על רומניה. מסע הקסם (או שמא המזל) של אירלנד נעצר ברבע הגמר עם הפסד 1:0 לאיטליה.

השופט שאיבד את הספירה

גם לשופטים מותר לטעות. אבל יש טעויות זניחות, ויש טעויות שנכנסות לנצח לספרי ההיסטוריה.

במהלך המשחק בין קרואטיה לאוסטרליה במונדיאל 2006 שנערך בגרמניה, העניק השופט האנגלי גרהאם פול כרטיס צהוב לשחקן הקרואטי יוסיף שימוניץ'. הבעיה הייתה שזה כבר לא היה הכרטיס הראשון שלו. גם לא השני. רק לאחר שהוציא לו כרטיס צהוב שלישי הבין פול שמשהו השתבש. שימוניץ' היה אמור להיות מורחק כבר אחרי הכרטיס השני, אך המשיך לשחק במשך דקות ארוכות כאילו דבר לא קרה.

הנשיכה ששיתקה את העולם

מעטים השחקנים שהטביעו חותם על המונדיאל כמו לואיס סוארס. מעטים עוד יותר עשו זאת באמצעות השיניים.

במשחק בין אורוגוואי לאיטליה שנערך בשלב הבתים במונדיאל 2014, התפתח מאבק שגרתי ברחבה בין סוארס לבין הבלם האיטלקי ג'ורג'יו קייליני. רגע לאחר מכן נראו השניים מתרחקים זה מזה, כשקייליני מזנק לעבר השופט ומציג סימני נשיכה על כתפו. תחילה נדמה היה שמדובר בעוד ויכוח טיפוסי בין שחקנים. אלא שההילוכים החוזרים חשפו את מה שאירע באמת. מיליוני צופים ברחבי העולם צפו בהשתאות באחד הרגעים המוזרים ביותר שנראו אי פעם בטורניר.

פיפ"א השעתה את סוארס לארבעה חודשים מכל פעילות הקשורה לכדורגל, והאירוע הפך בתוך שעות לאחד הרגעים המזוהים ביותר עם מונדיאל 2014. יש שערים שנכנסים להיסטוריה. סוארס הצליח לעשות זאת בלי לכבוש.

השער העצמי שהסתיים בטרגדיה

לקראת מונדיאל 1994 בארצות הברית נחשבה קולומביה לאחת הנבחרות המבטיחות בעולם. אלא שבמהלך המשחק מול המארחת, כבש הבלם אנדרס אסקובר שער עצמי אומלל שהוביל להפסד 2:1 ולהדחת הנבחרת מהטורניר. עשרה ימים לאחר שחזר למולדתו נורה אסקובר למוות בעיר מדיין.

הרצח זעזע את עולם הכדורגל כולו והפך את אסקובר לסמל של המחיר הכבד שלפעמים מלווה את המשחק הפופולרי בעולם. שלושה עשורים חלפו מאז, אך שמו עדיין מוזכר בכל פעם שעולה השאלה עד כמה עמוק יכול הכדורגל לחדור לחייהם של אנשים.

לקראת מונדיאל 2026, קל להתרגש מהכוכבים החדשים, מהאצטדיונים ומהטכנולוגיה. אבל אם ההיסטוריה לימדה אותנו משהו, זה שהסיפורים שייזכרו בעוד עשרים שנה כנראה יהיו דווקא אלה שאף אחד לא יצליח לחזות. אולי בגלל זה המונדיאל ממשיך לרתק את העולם: לא רק בגלל המשחק עצמו, אלא בגלל העובדה שבכל ארבע שנים המציאות מצליחה להיות מוזרה יותר מכל תסריט