"קולות של מטוס והם בורחים": צפו בצעירים איראנים מטרילים את הבסיג'
ברקע דיווחים על תקיפות מהאוויר, נערים באיראן מצאו דרך משלהם להתמודד עם כוחות הבסיג', שפועל כ"משטר דיכוי" ומטיל אימה על אזרחי הרפובליקה האיסלאמית: רחפנים, רעשי "אזעקה" וקולות שמדמים תקיפה גורמים לאנשי המשטר להימלט. התיעודים ברשת מציפים רגעים קטנים שמרגישים כמו דיסוננס בין פחד שלטוני ליוזמה אזרחית | צפו
קבוצה של צעירים איראניים משמיעה קולות שמדמים תקיפה מהאוויר, וברגע אחד אנשי הבסיג’, ארגון שמשמש כזרוע דיכוי פנימית של המשטר האיראני, ומטרתו העיקרית היא שמירה על "הסדר הציבורי" - מתפזרים מהמקום ונסים על נפשם. ללא עימותים ואלימות - רק צלילים, וסרטון ויראלי.
לפי תיעודים שמופצים ברשתות החברתיות בימים האחרונים, צעירים איראנים החלו להשתמש ברחפנים או פשוט ברעשים שמדמים תקיפות אוויריות, ככל הנראה בהשראת הדיווחים על פעילות צבאית באזור. המטרה אינה פגיעה פיזית, אלא יצירת אפקט פסיכולוגי: לגרום לכוחות הבסיג׳, שמזוהים עם אכיפת המשטר ברחובות, לחשוב שהם תחת איום - ולהגיב בהתאם.
לכתבות נוספות במדור הביזאר:
בתיעודים, שחלקם הפכו ויראליים, ניתן לראות את הדיסוננס כמעט בזמן אמת: קבוצות קטנות, לעיתים אפילו ילדים, מפעילות רחפן או משמיעות רעש חזק, ומנגד, אנשי הבסיג׳ נראים מופתעים, מביטים לשמיים, ובמקרים מסוימים פשוט עוזבים את המקום. אין כאן עימות ישיר, אלא סוג של משחק תודעתי שמנצל פחד קיים.
כוחות הבסיג׳, זרוע מתנדבים של משמרות המהפכה, פועלים במשך שנים בזירה האזרחית, בין היתר בפיזור הפגנות ובאכיפת סדר. אבל דווקא הנוכחות שלהם במרחב הציבורי הופכת אותם לחשופים יותר לסיטואציות בלתי צפויות, במיוחד כשאין איום ממשי אלא רק תחושה של אחד.
מה שקורה כאן אינו תופעה מאורגנת או תנועה רחבה עם הנהגה ברורה, אלא יותר דפוס שחוזר על עצמו: שימוש באמצעים פשוטים כדי לייצר השפעה לא פרופורציונלית. רחפן קטן או רעש מוקלט מצליחים, לפחות ברגעים מסוימים, לשנות את הדינמיקה בשטח.
במובן רחב יותר, התיעודים האלה מתחברים לתופעה מוכרת בעידן הרשתות: מחאות או פעולות שמבוססות פחות על כוח פיזי ויותר על יצירת רגעים ויזואליים חזקים. רגעים כאלה, גם אם הם נקודתיים, יכולים להפוך מהר מאוד לסמל - במיוחד כשהם מדגישים פער בין כוח רשמי לבין תגובה אנושית בסיסית כמו פחד.