93 איברי מין ורומן אחד אסור: הסוד שהסתתר במשך כמעט 1,000 שנה
שטיח באייה המפורסם מתעד את האירועים שהובילו לכיבוש אנגליה ב-1066, אך סצנה מסתורית אחת מסעירה כעת היסטוריונים. אוצר במוזיאון הבריטי סבור שהיא מרמזת על פרשת אהבים מלכותית, שהייתה עלולה לערער את טענתו של ויליאם הכובש, שטען לכתר
שטיח באייה שרד כמעט אלף שנה והפך לאחד התיעודים החזותיים המפורסמים ביותר של ימי הביניים. היצירה הארוכה מתארת את האירועים שהובילו לקרב הייסטינגס ולכיבוש הנורמני של אנגליה בשנת 1066, אבל בין המלכים, החיילים והקרבות מסתתרים גם פרטים הרבה פחות ממלכתיים: עשרות דימויים של איברי מין גבריים וסצנה מסתורית אחת שהמשמעות שלה עדיין מעסיקה היסטוריונים.
הסצנה מציגה אישה המכונה בכיתוב "אלפגיבה" לצד איש דת, שידו מושטת לעבר פניה. ממש מתחת לשניים, בשוליים המעוטרים של היצירה, מופיעה דמות של גבר עירום. זהותה של האישה אינה ידועה בוודאות, וגם משמעות המפגש נותרה בגדר תעלומה, אבל פרופ' מייקל לואיס, אוצר התערוכה של שטיח באייה במוזיאון הבריטי, הציע לאחרונה פרשנות שעשויה להפוך את הסצנה לרכילות מלכותית בת כמעט 1,000 שנה.
כתבות נוספות בחדשות הביזאר:
לואיס סבור כי ייתכן שהאישה היא אמה מנורמנדי, שנישאה למלך האנגלי אתלרד השני ואימצה את השם האנגלי אלפגיבה. אימה הייתה אימו של אדוארד המודה וגם דודתו רבתו של ויליאם הכובש. הקשר המשפחתי הזה היה משמעותי לטענתו של ויליאם לכתר האנגלי לאחר שאדוארד מת ללא יורש.
אלא שסביב אמה נפוצו טענות שלפיהן ניהלה רומן עם אלפווין, הבישוף של וינצ'סטר. לדברי לואיס, אם האישה המופיעה בשטיח אכן אמורה לייצג את אמה, השילוב בינה לבין איש הדת והגבר העירום בשוליים עשוי להיות רמז מכוון לאותה שערורייה. במקרה כזה, הסצנה מקבלת משמעות פוליטית הרבה יותר גדולה: פגיעה בדמותה של אמה יכולה הייתה לפגוע גם בקשר המשפחתי שעליו הסתמך ויליאם כחלק מטענתו לכתר.
"זה מערער את הלגיטימיות שלה, ולכן את הלגיטימיות של הכיבוש הנורמני", הסביר לואיס. במילים אחרות, אם הפרשנות נכונה, בתוך יצירה המזוהה יותר מכול עם ניצחונו של ויליאם עשוי להסתתר דווקא מסר שמערער את אחת מטענותיו לשלטון.
וזה לא הרמז המיני היחיד בשטיח. היצירה מפורסמת גם בשל מספר חריג של דימויים פאליים: לפי הספירות השונות מופיעים בה 93 או 94 איברי מין, בעיקר אצל דמויות ובעלי חיים בשוליים. לאורך השנים הוצעו להם הסברים שונים, החל מהומור גס ועד למסרים חתרניים ששולבו בתוך היצירה.
עם זאת, התעלומה רחוקה מלהיפתר. אלפגיבה היה שם נפוץ באנגליה של המאה ה-11, והיסטוריונים הציעו לאורך השנים כמה נשים אחרות שעשויות להיות הדמות המסתורית, ובהן אלפגיפו מיורק ואלפגיפו מנורת'המפטון. גם המחווה של איש הדת כלפיה אינה חד משמעית. לכן, בשלב זה מדובר בפרשנות מסקרנת ולא בהוכחה לכך ששערוריית המין אכן הונצחה בשטיח.
העניין המחודש ביצירה מגיע בזמן היסטורי בפני עצמו: שטיח באייה הושאל מצרפת למוזיאון הבריטי בלונדון, שם הוא מוצג באנגליה לראשונה זה כמעט 1,000 שנה. וכעת, לצד הסיפור המוכר על מלכים, מלחמות וכיבוש, המבקרים יכולים לחפש בעצמם גם את הרכילות העתיקה שהסתתרה בין התפרים.