לזכר אמן שהלך לעולמו: מוזיאון בהולנד כיסה את הרצפה ב-360 ק"ג חמאת בוטנים

וים ט. סחיפרס, שהיה גם קולו של קרמיט הצפרדע בגרסה ההולנדית של "רחוב סומסום", יצר לראשונה את "רצפת חמאת הבוטנים" ב-1969. כחודש לאחר מותו בגיל 83, מוזיאון ברוטרדם משחזר את היצירה במלואה - ובכניסה כבר מזהירים מבעוד מועד את המבקרים הסובלים מאלרגיה לבוטנים

מוזיאון כיסה רצפה שלמה בחמאת בוטנים
מוזיאון כיסה רצפה שלמה בחמאת בוטנים | צילום: Mouneb Taim, Museum Boijmans Van Beuningen

יש דרכים רבות להנציח אמן שהלך לעולמו - תערוכה, פסל, רחוב על שמו. במוזיאון הולנדי בחרו בדרך שונה לגמרי: הם כיסו רצפה שלמה בכמות אדירה של חמאת בוטנים, בדיוק כפי שהאמן עצמו תכנן לפני מותו.

היצירה, שנקראת בהולנדית "פינדקאסבלור" (רצפת חמאת בוטנים), נחשפה מחדש ביום חמישי האחרון במתחם "דפו", שלוחה של מוזיאון בוימאנס ואן בונינגן ברוטרדם, ותוצג שם במשך חודשיים. מדובר בהחייאה של עבודה שיצר סחיפרס לראשונה עוד ב-1969, כחלק מסדרה בשם "כיסויי רצפה" שכללה גם רצפות מכוסות ברסיסי זכוכית ובמלח.

כיסו רצפה שלמה בכמות אדירה של חמאת בוטנים
כיסו רצפה שלמה בכמות אדירה של חמאת בוטנים | צילום: Mouneb Taim, Museum Boijmans Van Beuningen

סחיפרס, שהלך לעולמו בחודש שעבר בגיל 83, נחשב בהולנד לדמות בלתי-קונפורמיסטית אהובה. מלבד יצירותיו האמנותיות האבסורדיות, הוא דיבב גם את ארני וקרמיט הצפרדע בגרסה ההולנדית של "רחוב סומסום". "האם זה לא נפלא שכולנו עומדים כאן ומסתכלים על חמאת בוטנים?" אמר לעיתונאים ב-1997, כשהיצירה הוצגה במוזיאון המרכזי באוטרכט.

לפני מותו גיבשו סחיפרס ואנשי המוזיאון יחד תוכנית מפורטת בת 20 סעיפים להנחיית השחזורים העתידיים של היצירה. בין הדרישות: למרוח את חמאת הבוטנים "בצורה חלקה ומשעממת ככל האפשר", ולוודא שאיש לא ייכנס או ישכב על החמאה. הוא קבע גם שמדובר תמיד בחמאת בוטנים חלקה בלבד, ושהוא מעדיף את המותג ההולנדי קלווה - שאף תרם לצורך היצירה 40 קופסאות. שני עובדי מוזיאון נדרשו למספר ימי עבודה כדי לפרוש כ-360 ק"ג חמאת בוטנים על משטח משושה בשטח של 25 מ"ר, במרית טייחים ובעובי אחיד של 2 ס"מ.

360 ק"ג חמאת בוטנים על משטח משושה בשטח של 25 מ"ר
360 ק"ג חמאת בוטנים על משטח משושה בשטח של 25 מ"ר | צילום: Mouneb Taim, Museum Boijmans Van Beuningen

הריח, שמזכיר לרבים ארוחות בוקר וקופסאות אוכל מהילדות, הוא מה שנחרט אצל רוב המבקרים. בערב הפתיחה הונחו המבקרים "לעקוב אחר הריח" הבוקע ממרחק שלוש קומות מעל דלפק הכרטיסים. "הדבר שאני הכי זוכרת הוא הריח", סיפרה לסוכנות AP הצלמת והכותבת מיקה וייסמן, שראתה את התערוכה כנערה עוד ב-1997. הריח החזק הוא גם הסיבה לכך שבכניסה למוזיאון תלוי כעת שלט המזהיר במפורש מבקרים בעלי אלרגיה לבוטנים.

היצירה כבר הוכיחה בעבר שהיא נגישה מדי - לפעמים יותר מדי. בתצוגה מ-2011 דרכו כמה מבקרים בטעות אל תוך היצירה הדביקה. וב-1997 היא אף "חוללה": קבוצת מבקרים פיזרה על הרצפה 12 פרוסות לחם ושקיות "הגלסלאך" - הפזרונים ההולנדיים המסורתיים לארוחת הבוקר. סחיפרס, כשנשאל על כך, לא התרגש במיוחד. "זה לא נראה רע", אמר אז לעיתון "פולקסקרנט". "הפזרונים פוזרו במידה נכונה של פרופורציה וביד אמן".