שלג ביולי? כך הר געש באינדונזיה גרם לשנה ללא קיץ בקצה השני של העולם

שלג ירד ביולי, השמש נעלמה כמעט שנה שלמה ומהומות רעב פרצו ברחבי אירופה. זה לא סיפור דיסטופי, אלא היסטוריה אמיתית - השנה הייתה 1816, והיא נחשבת עד היום ל"שנה ללא קיץ".

לכתבות נוספות

• נתנה לבינה מלאכותית "לקרוא בקפה" של בעלה - והגיעה למסקנה שהוא בוגד בה
• השוטרים הוזעקו בגלל דיווח על גופה, אבל זאת הייתה בובה מתנפחת
• הפרשה שמסעירה את תאילנד: בת 35 סחטה מינית בכירים בממסד הבודהיסטי

1816 הייתה שנה משונה בכל קנה מידה. באירופה ובצפון אמריקה מזג האוויר השתגע: קרחונים כיסו שדות באמצע הקיץ, והשמש סירבה לצאת. חקלאים ראו את השדות שלהם נהרסים, קציר לא היה, והאוכל החל להיגמר.

באזור ניו אינגלנד שבארצות הברית, למשל, ירד שלג בחודש ביוני. בחודשים יולי ואוגוסט נרשמו טמפרטורות מתחת לאפס – תופעה נדירה במיוחד בעונה הזאת. באירופה, גשמים בלתי פוסקים גרמו להצפות, ליבולים רקובים, ולעלייה חדה במחירי המזון.

היום אנחנו יודעים שהאשם המרכזי היה הר געש - והר געש רציני במיוחד. באפריל 1815, שנה לפני כן, התפרץ הר הגעש טמבורה שבאינדונזיה בהתפרצות כל כך עוצמתית, שהיא שינתה את האקלים של כדור הארץ כולו.

ההתפרצות שיגרה לאטמוספירה כמויות אדירות של אפר, גזים וגופרית. החומרים האלה יצרו שכבת ענן דקה אך עקשנית, שחסמה חלק מקרני השמש. התוצאה: ירידה של פחות ממעלה בטמפרטורה הממוצעת בעולם - מה שהספיק כדי לשבש לגמרי את מזג האוויר. מה שהתחיל כפיצוץ ענק באי טרופי, הפך לשנה של קיץ מקולקל באירופה ובאמריקה.

השלכות עולמיות: רעב, מחלות ומהומות לחם

במקומות רבים, תנאי מזג האוויר לא אפשרו לחקלאים לזרוע, לגדל או לקצור – העונה החקלאית פשוט לא קרתה. השדות הוצפו או קפאו, היבולים התקלקלו, והמחסנים נותרו ריקים. זה הוביל לרעב - בהתחלה שקט, אחר כך גלוי ואלים.

בשוויץ, גרמניה ואירלנד פרצו מהומות לחם. אנשים תקפו עגלות של קמח, חנויות נשדדו, והיו מקומות שבהם המצב הידרדר לרעב של ממש. בארצות הברית משפחות רבות פשוט ארזו ועברו מערבה כדי לחפש אדמה חדשה, שבה אולי הצמחים כן יגדלו. השלטונות לא ידעו איך להתמודד עם המצב, והרפואה של אותה תקופה לא הצליחה לעצור את גל המחלות שפרץ בעקבות הרעב - בעיקר טיפוס, כולירה ודיזנטריה. זה לא היה סוף העולם, אבל בשביל מיליוני אנשים, זו הייתה שנה קשה במיוחד.

ואיך כל זה קשור לפרנקנשטיין?

בזמן שבאירופה ירדו גשמים ללא הפסקה, קבוצה של סופרים צעירים נאלצה לבלות את הקיץ שלהם בבית אחד ליד אגם ז'נבה בשווייץ. הם תכננו טיולים, אבל נשארו תקועים בפנים בגלל מזג האוויר הגרוע.

כדי להעביר את הזמן, הם התחילו לאתגר אחד את השני בכתיבת סיפורי אימה. אחת מהם, מרי שלי, כתבה סיפור על מדען שמחיה גופה – מה שיהפוך אחר כך לרומן המפורסם "פרנקנשטיין".

הקיץ הזה הוליד גם שירים קודרים של לורד ביירון, וגם את תחילתה של ספרות גותית שמושפעת מאסונות טבע ואווירה אפלה. לא בטוח שמישהו מהם קישר בין הסופות שבחוץ להר געש באינדונזיה, אבל בימינו אנחנו יודעים שזו הייתה אותה שנה בדיוק - השנה ללא קיץ.