זריקת המרץ של האולימפיאדה: "פיתוח לונדון מתרחק מהמרכזים המסורתיים"

אחת ההבטחות שהובילו לזכייה של לונדון באירוח משחקי האולימפיאדה של 2012 היא שיקום מזרח העיר. אזור מערב לונדון נהנה במשך שנים משגשוג כלכלי, בעוד שהמזרח, שספג את עיקר ההפצצות הגרמניות במלחמת העולם השנייה, נותר מאחור. תושבי חלק מהשכונות במזרח חיים בעוני מחפיר, בין עיים של חורבות תעשייתיות ובניינים מכוערים. בשנים האחרונות המצב הזה החל להשתנות. עכשיו, על ידי הפניית הזרקור למזרח העיר, מקווים לראות עוד כסף ושגשוג.

הממשלה כבר סימנה את אזור אולד סטריט כ"כיכר הסיליקון", הגרסה הבריטית לעמק הסיליקון בקליפורניה. במקום כבר פועלות מאות חברות הייטק והמטרה היא לעודד גם חברות סטארט־אפ לקום באזור. גוגל חנכה השנה בניין בן שבע קומות המכונה "גוגל קמפוס" ונועד לספק תמיכה וסביבת עבודה לסטארט־אפים מקומיים. גם ענקית הקמעונאות המקוונת אמזון החלה לאחרונה להעסיק במקום מאות עובדים, במה שמהווה את מרכז הפיתוח הגדול ביותר שלה מחוץ לאמריקה.

מספר הנוסעים ברכבת הקלה של מזרח לונדון (Docklands Light Railway - DLR), עלה ב־70% במהלך האולימפיאדה. מבקרים מכל העולם מילאו את החנויות במזרח, צוותי עיתונות וטלוויזיה שידרו ממזרח העיר למיליונים שרואים מרחוק את לונדון, שהיא יותר מאוקספורד סטריט וארמון בקינגהאם.

מארק האטון, מעיריית טאואר האמלטס, שבתחום שיפוטה נמצא חלק ממזרח העיר, עוסק ב־18 השנים האחרונות בשיקום ובשיפור. בין היתר באמצעות הפיכת אתרים של פסולת וריקבון תעשייתי ומזחים נטושים לאזורי מגורים ועסקים. "הדבר הכי חשוב זה השיפור בתשתיות", הוא מספר ל"כלכליסט", בזמן שאנחנו נוסעים ב־DLR לכיוון מזרח. "בנוסף, יש לנו עוד קרקע שאפשר לבנות עליה ואנחנו אנשים טובים שאפשר לעבוד איתם. במרכז ובמערב לונדון אתה לא יכול לבנות בהיקף שאפשר לבנות כאן כיוון שאין הזדמנות לעשות זאת. פה יש די הרבה אתרים שעדיין עומדים ריקים וממתינים לבנייה". לדברי האטון, האולימפיאדה נתנה עוד זריקת מרץ משמעותית לפיתוח האזור.

"הרבה השקעה זרמה לכאן בזכות האולימפיאדה", הוא אומר, "קבלנים מעוניינים לבנות סביב הפארק האולימפי. כרגע הוא סגור מסיבות ביטחוניות אבל ברגע שייפתח אנחנו מתכננים להתחבר אליו עם כבישים וגשרים חדשים". פרויקט נוסף שיתרום לפיתוח באיזור הוא קרוסרייל, רכבת תחתית חדשה שתאפשר לנוסעים - בפעם הראשונה בתולדות בירת בריטניה - לחצות את לונדון ממזרח למערב. עלות עבודות התשתית לפרויקט היא 15 מיליארד ליש"ט.

נס הרכבת הקלה

במזרח לונדון כבר ראו כיצד יכול פרויקט תשתית בהיקף גדול להביא פיתוח כלכלי עצום. לפני 25 שנה נחנכה הרכבת הקלה של מזרח לונדון, שחיברה את המזרח לסיטי של לונדון ולמרכז העיר. "הרכבת נפתחה עם 11 קרונות בתדירות של 10 דקות, עם 5 מיליון נוסעים בלבד בשנה", מספר ל"כלכליסט" רוברט ניוון, מנהל הפיתוח והתכנון ב־DLR. "מאז הושקע יותר כסף והיום יש לנו 45 תחנות, 149 קרונות, 85 מיליון נוסעים בשנה ותדירות של 2 דקות. עד 2015 אנחנו צופים שיהיו לנו 100 מיליון נוסעים בשנה".

תחנת ה־DLR המרשימה ביותר נמצאת במתחם הפיננסי בקנרי וורף הממוקם במזרח לונדון ועובדים בו 100 אלף בני אדם. "עם מספרים כאלה של נוסעים כל יום", מוסיף ניוון, "כבר לא נכון לקרוא לזה רכבת קלה". מי שלא מגיע ברכבת לקנרי וורף עושה זאת דרך הים. במזח שמול כמה מגורדי השחקים הגבוהים ביותר בלונדון עוגנות היאכטות של פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט, פרנק לואי, יו"ר חברת הקניונים ווסטפילד ומשפחת המלוכה הדנית.

למרות העושר שנמצא בקנרי וורף, טאואר האמלטס הוא עדיין אחד האזורים העניים ביותר בלונדון. מלבד כמה כיסים בודדים, כמו המסעדות ההודיות והשוק בבריק ליין, ברוב האזור עדיין גרות אוכלוסיות חלשות. "האתגר הגדול ביותר שעומד בפנינו הוא לרתום את הכוח הכלכלי של הסקטור הפרטי כדי שיספק את מה שדרוש לאזור הזה לשגשג", מוסיף האטון. בעירייה מתכוונים לעשות זאת באמצעות פרויקט פיש איילנד, יצירת אזור מגורים ותעסוקה במרחק הליכה מהפארק האולימפי, מתחנת הרכבת הבינלאומית בסטרטפורד ומקניון ווסטפילד סטרטפורד סיטי, מרכז הקניות העירוני הגדול באירופה. המקום כרגע מכיל בעיקר מחסנים ומתקני טיפול בפסולת. בפרויקטים כאלה קיימת סכנה שאולוכסיות אמידות יותר ידחקו אוכלוסיות מתקשות החוצה: מחירי הנדל"ן באזור יעלו ואלה שביתם לא נמצא בבעלותם לא יוכלו להרשות לעצמם עוד לשלם שכירות ויידחקו לפרברים מזרחיים יותר.

האם יותר יזמים יצרו איתכם קשר בחודשים האחרונים?
"כן, אנחנו חלק ממגמה לאומית. יש לנו כמעט עיר־מדינה משלנו כאן. מבחינה כלכלית, אנחנו שונים מחלקים אחרים של לונדון ומחלקים אחרים של בריטניה. הבנייה בלונדון מתרחקת מהמרכזיים המסורתיים".

מה עם תושבי לונדון עצמה, גם הם מגלים את המזרח?
"באופן מסורתי זה לא היה מקום שתושבי לונדון מגיעים אליו. למצודת לונדון מגיעים 4 מיליון מבקרים בשנה ואנחנו מנסים לעודד אותם לראות דברים מעניינים אחרים באזור".

בכלל, שקט עצוב השתלט על מרכז לונדון בשבוע הראשון של האולימפיאדה. מרכז הבירה הבריטית לא ננטש לחלוטין, אבל בעלי העסקים, שציפו לזרם בלתי פוסק של לקוחות, התאכזבו. "ביום הראשון של האולימפיאדה ירד מספר הלקוחות בחצי", מספרת מריה, שמנהלת מסעדה איטלקית בקובנט גרדן, "לא היו אנשים, לא היו מכוניות, לא היה כלום. עכשיו המצב יותר טוב, מגיעים עוד אנשים בהדרגה".

מכשול התכנון המוקדם

הסיטואציה שאותה מתארת מריה נוצרה, כנראה, מתכנון טוב מדי. הרשויות בלונדון ביקשו מהתושבים לעבוד מהבית ולצאת כמה שפחות. הבריטים הקשיבו ועשו בדיוק את זה. וכתוצאה מכך מזרח העיר - שבו התקיימו רוב המשחקים האולימפיים -
שקק חיים, והמערב היה שקט. כמעט אף אחד לא הגיע ללונדון שלא כדי לצפות באולימפיאדה. בשוק קובנט גרדן עצמו, שבו תמיד מתקיימים מופעי רחוב, היו גם כן מאוכזבים מהמשחקים האולימפיים.

"המצב פה היה נורא", מסכם אנדי, שעושה מופע סטנד־אפ על חד־אופן, "נכון שהיו הרבה אנשים אבל זו חופשת הקיץ ואמורים להיות פה המון אנשים. הבריטים שלא הולכים לאולימפיאדה יצאו לחופש והם לא מסתובבים כאן. במבט לאחור היינו צריכים למצוא מקום אחר לעבוד בו במהלך המשחקים". בינתיים, בעקבות הזכייה של בריטניה ביותר מדליות זהב מהמצופה, הבריטים בכל זאת יצאו לחנויות, ונרשמה עלייה במכירות. כל זה עדיין לא משנה את העובדה שלונדון הסיטה את מבטה באופן חד מזרחה.