שר האוצר של גרמניה שואף להקים מדינת-על חדשה ושתלטנית באירופה

במקום שבו העולם רואה רק כאוס ואפוקליפסה במשבר החובות של אירופה, וולפגנג שויבלה רואה את ההזדמנות לה ייחל - לסיים את פרויקט איחודה אירופה. כשר האוצר של גרמניה וכמקורב לקנצלרית אנגלה מרקל, הוא בעמדה יוצאת דופן בעוצמתה להשפיע על עתידה של אירופה.

במובן מסוים, זהו נס ששויבלה בכלל מכהן בקבינט הגרמני. בריאותו הידרדרה מאז הניסיון להתנקש בחייו באוקטובר 1990, אירוע שעלה לו בשיתוק ברגליו וריתק אותו לכיסא גלגלים. במאי 2010, בדרכו לבריסל לפגישת חירום של שרי האוצר של האיחוד האירופי, הובהל שויבלה ליחידה לטיפול נמרץ בבית חולים בבלגיה, בעקבות סיבוכים מניתוח קודם. בזמן שהעיתונות העריכה כי יפרוש, התקשר שויבלה למרקל ודן בהמשך תפקידו. הוא נזכר עתה כי שאל אם יוכל לחשוב על כך עד סוף השבוע. "מרקל אמרה שזו השאלה הלא נכונה. אני צריך את הזמן כדי להחלים", אמר שויבלה. "היא אמרה לי שהיא צריכה אותי ורוצה אותי, סוף פסוק".

ההחלטה התבררה כנבונה. ניסיונו של שויבלה היה קריטי עבור מרקל. הוא נחשב לנכס בשימור קולות הגוש השמרני בהצבעה על קרן החילוץ של אירופה, במה שנהפך להצבעת אמון דה פקטו במרקל.

שויבלה, 69, שערו לבן ודליל, עם קול צרוד, הוא המבוגר בין חברי הקבינט של מרקל והאחרון שנולד לפני סוף מלחמת העולם השנייה. בעבר שימש מנהל הסגל של הקנצלר הלמוט קוהל. "זו עובדה נוראית שאף שאיני קשיש כמו הלמוט שמידט, אני לא בדיוק הצעיר ביותר בממשלה", אמר שויבלה, בהתייחסות לקנצלר לשעבר, כיום בן 92 ונחשב למי שמשחק את תפקיד המצפון החברתי בגרמניה. שערוריית מימון בקמפיין אילצה את שויבלה לפרוש ממפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי ב-2000, לטובת מרקל הצעירה והמזרח גרמנית, בת טיפוחיו במפלגה.

שויבלה, אשף מתמטיקה בנעוריו, למד משפטים וקיבל תואר דוקטור בתחום. הוא היה בן 30 כשנבחר לבונדסטג, ושאף להגיע לתפקיד הקנצלר. עם השנים, בעקבות הפציעה והשערורייה, וכן כהונתו הממושכת של קוהל, התפתח שויבלה מפוליטיקאי צעיר למדינאי ותיק שעתידו הפוליטי אינו בראש מעייניו. "גם אם משהו מאיר אותו באור שלילי, אם זה לטובת גרמניה הוא יעשה זאת", אמר פרד אירווין, נשיא לשכת המסחר האמריקאית בגרמניה, שמכיר את שויבלה זה 25 שנה.

בשל כך, שויבלה יכול להרשות לעצמו להיות עוד יותר פרו-אירופי ממרקל. "הוא פיתח תפקיד עצמאי להפליא", אמר אולריך דויפמן, מחבר ביוגרפיה על שויבלה. כפי שהגדיר זאת העיתון "פרנקפורטר אלגמיינה" בשבוע שעבר: "שר האוצר הוא הקנצלר של עצמו".

מחוז הבחירות של שובילה בבאדן-וורטמברג גובל בצרפת, והוא בעל קשרים הדוקים לכריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, ולנשיא צרפת ניקולא סרקוזי. זהו יתרון משמעותי, מכיוון שאירופה שלאחר המלחמה הצליחה להתקדם רק כשצרפת וגרמניה מצאו מטרה משותפת.

חותר למדינת-על

המחלוקת העזה באירופה כיום היא אם להדק את שיתוף הפעולה של מדינות גוש היורו, תוך חשש מכך שהמהלך יפלג בין החברות בגוש היורו לשאר החברות באיחוד האירופי. שויבלה היה זה שדיבר ראשון על "אירופה של שני הילוכים" - כלומר יבשת המפולגת לשתי קבוצות אלה, במחקר מ-1994.

שויבלה הוביל את המשא ומתן על איחודה מחדש של גרמניה בשם ממשלת מערב גרמניה, מה שהיה לרגע מגדיר בקריירה שלו. המורשת האירופית שלו תיכתב בחודשים הבאים כמי שהיה אדריכל ראשי של אירופה החדשה, או כאיש שחזה בהתמוטטות הפרויקט שעליו טרח עשורים. לאנשים מעטים יש הכישורים להתמודד עם טלטלות הגורל יותר ממנו.

שויבלה אמר כי ממשלת גרמניה תציע שינויים לאמנת האיחוד בפסגה ב-9 בדצמבר. השינויים יקרבו את אירופה למבנה של שלטון תקציבי מרכזי, שכיום אינו קיים בגוש היורו. היעד האולטימטיבי, לדבריו, הוא איחוד פוליטי שבו נשיא אירופי הנבחר על ידי העם. "בהקשר הרחב, אנו זקוקים לאיחוד פוליטי", אמר שויבלה.

מבקרים טוענים כי קיצוץ התקציבים שמנהיגי גרמניה תבעו ממדינות אחרות פוגע בצמיחה ברחבי היבשת, והדבר מקשה עוד יותר על פירעון חובות. הצעותיו של שויבלה להעניק לנציבות האירופית סמכות נרחבת לאכוף משמעת תקציבית הושוו על ידי ספקנים בבריטניה להקמתה של "מדינת-על" חדשה ושתלטנית. אפילו כמה תומכי יורו חוששים כי מרקל ושויבלה עסוקים כיום בשינויים ארוכי טווח, בעוד שמשקיעים מבוהלים וספקולנטים מנוסים קורעים את היורו לגזרים.

"יש תקופת מעבר מוגבלת, שבה עלינו לנהל את החששות בשווקים", אמר שויבלה. "אם יהיה ברור שעד סוף 2012 או אמצע 2013 יש בידינו כל המרכיבים למבנה פוליטי מחוזק ועמוק יותר, אני חושב שזה יצליח". כמי שרואה את הטלטלה ככורח, ולא כמכשול, הוא מוסיף: "נוכל להגיע לאיחוד פוליטי רק אם יש משבר".