הכנסות חברת התוכנה סימטרון עלו ב-10% - ל-9.6 מיליון דולר
אחד הסעיפים הראשונים בתוכנית שמציג האוצר בפני ראש הממשלה בימים אלה עוסק בצמצום המנגנון הציבורי. לפי אחת הידיעות, מוצע לצמצם את המגזר הציבורי, המונה כ-700 אלף עובדים, ב-5% - כלומר לא פחות מ-35 אלף עובדים אמורים להישלח הביתה. גם המגזר העסקי עומד בסימן ידיעות על פיטורי עובדים - אחרי פיטורי ה-900 בבנק הפועלים (מהם הוחזרו כ-100) פורסמו ידיעות על פיטורים נרחבים בסלקום, בשירותי בריאות כללית ועוד.
מקובל להניח - ודומה שזאת הנחה שיש לה בסיס במציאות - שרוב המנגנונים הציבוריים מנופחים, ובארגון נכון אפשר היה לבצע את העבודה עם מנגנון מצומצם בהרבה, יש אומרים ב-10% ויש אומרים אף ב-20%. אשר לגופים העסקיים - התכווצות הפעילות עקב המיתון מחייבת לצד פעולות ייעול גם הקטנת המנגנון כדי לשמור על רווחיות סבירה או למנוע הפסדים.
מסעות פיטורים לא יעברו במשק הישראלי בקלות, במיוחד בתקופה שבה שוררת אבטלה גבוהה. ההסתדרות וועדי העובדים ינהלו מאבקים שעלולים להידרדר לשביתות וגם לעימותים אלימים (אות ראשון בכיוון זה ניתן בשבוע שעבר במשרדי שירותי בריאות כללית).
נגד המגמה של פיטורים הושמעה ביקורת חריפה לא רק מצד ההסתדרות וועדי עובדים, אלא גם מצד פרשנים, בטענה שזאת הדרך הקלה שנוקטים הנהלות ומנהלים, ושהחוכמה היא להנהיג את המנגנונים הציבוריים והעסקיים בתקופת המיתון מבלי לפגוע בפרנסתם של עובדים שאין להם סיכוי למצוא עבודה חלופית.
בימים כתיקונם אין מקום לקיים מנגנון מנופח בלתי יעיל. מנהל שאינו עושה לצמצומו חוטא לתפקידו. אבל בתקופה של מיתון, כאשר במשק שוררת אבטלה גבוהה והסיכוי למצוא עבודה חלופית הוא דל, יש לשקול את הצמצומים גם מנקודת ראות אנושית, כלומר בהתחשב במצוקה הנפשית והכלכלית הנגרמת למפוטרים ולמשפחותיהם בהיעדר יכולת למצוא עבודה אחרת. מסיבה זו יש להתייחס אחרת לעניין הצמצומים בתקופה הנוכחית.
זו עמדה מאוד הומנית, ואפילו נעלה, והיו מי שעשו עליה כברה נאה בדרך הפופולריות האישית. אבל אין בעמדה זו הרבה ערך אם לא מתלווה לה הצעה מעשית איך עושים זאת, כלומר איך חוסכים סכומים משמעותיים בסעיפי כוח אדם מבלי לפטר עובדים.
הדרך המתבקשת באופן טבעי היא הפחתת השכר של כל המועסקים בארגון, בלי יוצא מהכלל, כאקט של סולידריות חברתית. זו דרך כמעט מובנת מאליה, אבל רק מספר לא גדול של גופים במגזר העסקי הלכו בה; במגזר הציבורי איש לא מעלה אותה על הדעת (למעט כמה פקידים באוצר), בידיעה שוועדי העובדים וההסתדרות יטילו עליה וטו מוחלט.