אלפי סטודנטים הפגינו אתמול בלונדון במחאה על העלאת שכר הלימוד
בנק ישראל / הממונה על השכר לא הסתפק בביטול מענק ההתייעלות לעובדים - וביקש מהם להשיב מיליוני שקלים
הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר, יובל רכלבסקי, יצר השבוע תקדים ביחסי העבודה במשק. הצעד שביצע הוא הרחבה של מהלך שהחל בו באוקטובר האחרון, כאשר החליט לבטל את מענק ההתייעלות ל-800 עובדי בנק ישראל בעבור הרבעון הרביעי של 2002. המענק היה אמור להינתן ב-1 בנובמבר.
ביטול המענק עורר את זעמם של עובדי בנק ישראל וההסתדרות. העובדים כינסו אסיפות מחאה, בעוד הסתדרות הפקידים, המייצגת אותם, הכריזה על סכסוך עבודה בבנק. במקביל שכרה הסתדרות הפקידים את שירותי עו"ד ארנה לין, ופתחה במאבק משפטי נגד ההחלטה.
בית הדין הארצי לעבודה סירב לדון בבקשת הסתדרות הפקידים להוציא צו נגד רכלבסקי, שימנע ממנו לבטל את תשלום המענק, ושלח את הצדדים לערכאה נמוכה יותר - בית הדין האזורי בירושלים.
השופטת רונית רוזנפלד קבעה כי על הממונה על השכר היה לערוך שימוע לנציגי העובדים והסתדרות הפקידים לפני ביטול המענק. עם זאת, משפט המפתח של השופטת רוזנפלד היה: "חרף האי תקינות בהליך שבמסגרתו החליט הממונה כי לא ישולם החלק הרביעי של המענק, הרי שאין לקבוע כי בטלה מעיקרה החלטתו, ולפיה עובדי בנק ישראל אינם זכאים לקבל תוספת זו".
רכלבסקי קרא את פסק הדין, וב-21 בינואר 2003 זימן אליו את מנהל מחלקת משאבי אנוש ומינהל בבנק ישראל, אפרים גרוס, חברי ועד העובדים, בראשות בני זנגילביץ, ומזכיר חטיבת עובדי הבנקים בהסתדרות, ציון שמע. לעומת אנשי הוועד וההסתדרות, שהגיעו בלוויית עו"ד לין ועו"ד חגית רימון, נציג ההנהלה העדיף שלא להופיע. בחדר נכחו גם אתי גבאי מאגף השכר באוצר שחקרה את חריגות השכר בבנק ישראל, סגן הממונה על השכר, אהרון עוזיאלי, והממונה על האכיפה באוצר, שמואל נחמני.
"איך אתה יכול, כך פתאום, לקום ולבטל תוספת שכר המשולמת כבר שנים רבות והפכה מעצמה להסדר פורמלי בין הנהלת הבנק לבין ועד העובדים?" התריסו זנגילביץ ושמע כלפי רכלבסקי. "מענק ההתייעלות מעוגן בהסכמי השכר הקיימים בין ההנהלה לבין הוועד וההסתדרות; הוא משולם בתמורה להסכמת הוועד שניתנה בסוף שנות ה-80' לצמצם את מספר העובדים בבנק בהיקף של מאות איש - צמצום שאכן נעשה והביא לחיסכון של מאות מיליוני שקלים. לפיכך המענק משולם כדין", אמרו.
השניים הוסיפו: "לא חל שום שינוי בנסיבות, שיצדיק אי אישור של המשך תשלום מענק ההתייעלות. הממונה על השכר מעולם לא ציין שהמענק בבנק ישראל מוגבל בזמן".
השימוע שערך רכבלסקי לחברי הוועד וההסתדרות היה פורמלי בלבד. רכלבסקי לא השתכנע מטיעוניהם, ושלשום הוא שיגר לנגיד בנק ישראל, דוד קליין, את החלטתו המשתרעת על פני 13 עמודים. באופן לא מפתיע הודיע רכלבסקי במכתבו כי הוא מפעיל את סמכותו מכוח סעיף 29 א' לחוק יסודות התקציב, ומבטל את תשלום המענק.
מה שכן הפתיע במכתבו של רכלבסקי היא הודעתו, ולפיה כל אחד מ-800 עובדי הבנק שקיבל את המענק, נדרש להשיבו לקופת הבנק - צעד שלא זכור כמותו ביחסי העבודה.
רכלבסקי מגלה התחשבות
מענק ההתייעלות משולם לעובדי בנק ישראל מאז 89', אך רכלבסקי גילה "התחשבות", ובמכתבו לקליין הוא דורש כי העובדים יחזירו את כספי מענק ההתייעלות מראשית 2002 - כלומר את כספי שלושת המענקים ששולמו באותה שנה (המענק הרביעי בוטל, כאמור, עוד בטרם שולם).
מענק ההתייעלות שולם לעובדי הבנק מדי רבעון. גובה המענק היה מ-2,107 שקל לעובד בדרגה נמוכה ועד 20,406 שקל לעובד בדרגה גבוהה. לפיכך כל עובד מחויב להחזיר סכום של 61,218-6,321 שקל, על פי דרגתו, בתוספת הצמדה.
רכלבסקי גם קבע כי עשרה בכירים בבנק, בדרגות 50 ומעלה, יחויבו להחזיר סכומים גבוהים יותר באלפי שקלים, מכיוון שב-98' שופרה הנוסחה שלפיה שולם להם מענק ההתייעלות.
במכתבו של רכבלסקי לנגיד, שנכתב על דעת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, הוא מגלה כי עוד בנובמבר 93' דחה הממונה על השכר דאז, שלום גרניט, את בקשת הבנק להמשיך לשלם לעובדיו את מענק ההתייעלות. "לכן, הבנק לא היה רשאי לשלם את המענק. בהמשך, התשלום נעשה ללא אישורי כממונה - ובניגוד לחוק".
רכלבסקי דוחה במכתבו טענות של הנהלת בנק ישראל, ולפיהן האישור לתשלום המענק שקיבל מהממונה על השכר ב-89' הוא בלתי מוגבל בזמן. "ההיפך הוא הנכון", הוא אומר. "האישורים לתשלום המענק ניתנו על ידי הממונה על השכר לפרקי זמן מוגדרים, שננקבו במפורש באישורים".
לדבריו, לאחר שהממונה לשעבר גרניט סירב לאשר את המשך תשלום המענק, חדל בנק ישראל לבקש ממנו אישורים כדין.
כמו כן טוען רכלבסקי במכתב כי כלל לא נקבעו עקרונות יישומיים למדידת ההתייעלות שנעשתה, כביכול, בבנק ישראל, ואשר שימשה בסיס לאישור תשלום תוספת ההתייעלות. "מענק ההתייעלות בבנק ישראל לא אושר כתמורה בעד התייעלות מוגדרת שעובדי הבנק התחייבו מראש לבצע", הוא אומר.
"הפרמטר היחידי שעל פיו נמדדה ההתייעלות היה הקטנת מצבת כוח האדם בבנק. פרמטרים אחרים רלוונטיים לבחינת ההתייעלות, כגון הגדלת תפוקות תוך אי צמצום בהיקף המשימות המוטלות על העובדים, לא הובאו בחשבון".
פרק חדש ביחסי העבודה
עוה"ד יעל דולב ואיתמר נצר, מומחים בדיני עבודה, אומרים שרכלבסקי אולי "ייצא גדול" כמי שרשם פרק חדש ביחסי העבודה בהחלטתו. הם גם מציינים שהוא פעל במקרה זה בסמכות מלאה. "ואולם", הם אומרים, "תמוהה העובדה שרכלבסקי נזכר רק באחרונה לפעול לביטול המענק שקיבלו העובדים".
השניים תמהים היכן היה אגף הממונה על השכר ב-98', למשל, או קודם לכן. "ייתכן שרכלבסקי הוא הרשלן, מכיוון שידע במשך שנים שעובדי בנק ישראל מקבלים את מענק ההתייעלות, אך הוא לא פצה אז את פיו", אומרים דולב ונצר.
לדבריהם, מדי פעם מעלים מעסיקים שונים תביעה להשבת כספים מצד עובדים בודדים שקיבלו כספים מהארגון שלא כדין, ואולם לא ידוע על דרישה להשבת כספים הנוגעת לכל עובדי הארגון או לקבוצה גדולה של עובדים.