בנקים באירופה משנים מודל הערכת הסיכונים כדי לעמוד בדרישות ההון

בנקים בספרד אמרו כי יעמדו בחצי מדרישות ההון רק על ידי שינוי המודל וללא שינוי בפעילותם

בנקים באירופה משנים מודל הערכת הסיכונים כדי לעמוד בדרישות ההון | רשת 13

הבנקים באירופה מנסים לעמוד בדרישות הרגולטורים להעלאת ההון העצמי אל ידי הכרזה על נכסים מסוכנים - כפחות מסוכנים, דיווחה בלומברג.

בנקו סטנדר, המלווה הגדול בספרד, ובנקו בילבאו ויסקיה ארג'נטאריה, השני בגודלו, אמרו כי הם יכולים להגיע לחצי הדרך בדרישה להוספת 13.6 מיליארד יורו במסגרת דרישות יחס הון ליבה (tier 1 capital) על ידי שינוי דרך חישוב הסיכון לנכסים - הסבירות שנותנים המלווים לחדלות פירעון בהלוואות, במשכנתאות ובנגזרים.

השיטה, המכונה "אופטימיזציה של הערכת סיכונים", מאפשרת לבנקים להעלות את יחס הון ליבה שלהם מבלי לקצץ בהלוואות, למכור נכסים או להגביל את בעלי המניות.

הרגולטורים באירופה מחפשים דרכים לרסן את משבר החוב באיזור והורו לבנקים בחודש האחרון להבטיח יחס הון ליבה של 9% עבור נכסים מסוכנים עד לסוף יוני. המלווים, המתמודדים עם גרעונות של 106 מיליארד יורו, מנסים לסגור את הפער שנוצר על ידי קיצוץ בדיווידנדים ובונוסים ומנסים למכור נכסים ולגייס כספים. הפוליטיקאים מנסים למנוע את האפשרויות הנוספת של הבנקים שהיא להוריד את רמת ההלוואות - שכן זו עלולה להוביל למיתון.

"אם אנחנו מאפשרים לבנקים המתוחכמים לבנות מודל הערכות סיכונים בעצמם, אנחנו נותנים להם להיות האחראים על המשחק", אמר אדריאן בלונדל-ויגנל מהמרכז לשיתוף פעולה כלכלי בפאריס. "הסיכונים החדשים הופכים את הדרישות לחסרות טעם".

הבנקים הספרדים אינם היחידים המשתמשים בפרקטיקה. הבנק הרביעי בגודלו באיטליה, יוניון די בנק איטליאנה, אמר כי הוא ישנה את מודל הערכת הסיכונים שלו במקום לפנות למשקיעים לגיוס 1.5 מיליארד יורו להם הוא זקוק לפי הרגולטורים. קומרצבנק, המלווה השני בגודלו בגרמניה, אמר כי ינהג באופן דומה. גם בנק לוידס הבריטי והבנק הגדול באירופה במונחי שווי שוק HSBC אמרו כי ישנו את המודל.

הפירמות באירופה, הכפופות לחוקי באזל 2, משתמשות במודלים שלהן כדי להחליט כמה הון יש לחזיק בבנק בהתבססות על הסיכוי שההלוואות לא יוחזרו. ככל שהנכס יותר מסוכן, כך הוא מקבל משקל גבוה יותר והבנק נדרש להחזיק יותר הון עבורו. המשקל הניתן לנכס מסוים משפיע על רווחיות המסחר וההשקעה בבנק.

הפירמות מדווחות על המודלים שלהן לרשויות במדינות פעם בשנה, אך הן לא חייבות לפרסם אותם לציבור ורמת הסיכון עבור נכנסים זהים משתנה בין בנק לבנק, לפי רגולטורים ואנליסטים.