פסגת G20 היתה פיאסקו

<<זה היה פיאסקו מתחילתו עד סופו. האמבוש של יוון, האיום של אסון באיטליה וצלה של ההידרדרות המהירה בכלכלה הגלובלית - היתה זו הפסגה הגלובלית הקודרת ביותר מאז כישלון המגעים של ארגון הסחר העולמי על רקע המהומות בסיאטל ב-1999.

הדבר הטוב ביותר שניתן לומר על פסגת G20 הוא שהיא איפשרה למנהיגי העולם לפתוח את הכפתורים ולשחרר את התסכול והזעם שלהם. ואולם לא היתה שום הסכמה משמעותית. לא הוכרז שום מימון נוסף לקרן המטבע הבינלאומית (IMF), ואירופה לא קיבלה שום נדבה מסין כשקישקשה מולה בקופסת הצדקה לקרן החילוץ שלה.

במשך יומיים נתנו חברי G20 - שהצליחו להגיע להסכמה משותפת בלונדון לפני 30 חודשים - שיעור באיך להציג חוסר אחדות בפני העולם. הם התנפלו זה על זה, התווכחו והתמקחו עד מוות - עם וושינגטון ובייג'ין, שלשם שינוי היו באותו צד נגד היריב המשותף - האירופאים הנחלשים.

פסגות מסוג זה בדרך כלל מכינות הודעת סיכום מראש, ומהוות לא יותר מבמה למנהיגים המחייכים מול מצלמות הטלוויזיה. הפעם הכוונה היתה שמנהיגי G20 יתקנו את העולם על רקע השקיעה בריביירה הצרפתית.

ואולם זה לא הצליח להם. הגשם ירד בעוצמה רבה מהשמיים, ומצב הרוח בחדרי הישיבות היה בהתאם.

השווקים הפיננסיים גזרו את דינה של הפסגה במהירות. המניות והיורו נפלו, והתשואות על אג"ח של איטליה עלו בחדות. התקוות שהתעוררו בטרם עת ביום חמישי שלפיהן G20 קרובים להסכמה על הגדלת כוח האש של קרן המטבע ב-250-300 מיליארד דולר לקראת החורף, התרסקו - ועמן השווקים.

השווקים לא התרשמו מדיבורים על רפורמה מבנית והבטחותיהן של מדינות עם עודפי סחר - סין, גרמניה ויפאן - לתמרץ את הכלכלות המקומיות. אלה מלים חמות שנשמעו כבר פעמים רבות.

דיוויד קמרון וברק אובמה הדגישו את מצבה העגום של הכלכלה הגלובלית. ראש ממשלת בריטניה אמר שלמשבר החוב באירופה יש השפעה מקפיאה על בריטניה. אובמה אמר שעל גוש היורו ליישם את תוכנית החילוץ שהוסכמה בבריסל בחודש שעבר, "במלואה ובמהירות האפשרית".

אף שפורום G20 מתח ביקורת על אירופה, שהיא דוחה את הקץ בפתרונותיה למשבר, הוא עשה אותו הדבר. ההסכמות היחידות היו ששרי G20 יבחנו דרכים להגביר את משאבי קרן המטבע וישקלו תרומה לקרן היציבות של אירופה, רק כשאירופה תסדר את העניינים של עצמה. כוח משימה הוקם כדי לבחון מה ניתן לעשות לגבי אבטלת צעירים.

זה לא היה אמור להיות ככה. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, ראה בפסגה דרך לפתוח בה את מסע הבחירות שלו לנשיאות, עם מהלכים לתמיכה בהתאוששות הגלובלית, עם הקמת גשרים לעסקים ולאיגודי עובדים, ועם התקדמות בנושא מס עסקות פיננסיות. אפילו בשבוע שעבר היה נדמה שהצלחה בקנה מידה קטן של הפסגה היא עדיין אפשרית, אף שהרקע הכלכלי הלך והתקדר יותר ממה שניתן היה לתאר לפני חצי שנה.

ואולם אז הראתה אירופה עד כמה היא מיומנת בלהפוך כמעט-ניצחון לתבוסה, כשראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדראו, הכריז כי יקיים משאל עם על תנאי החילוץ ליוון. היה זה אות למהומת אלוהים בשווקים. סרקוזי ואנגלה מרקל זימנו את פפנדראו לפגישה ביום רביעי ושטפו אותו ברותחין. המסר היה פשוט: אם תוכנית החילוץ תידחה, יוון מסתכנת בסילוקה מגוש היורו. ובינתיים, שלא תצפה לכספי חילוץ.

פפנדראו הנזוף חזר הביתה ליוון וביטל את משאל העם, אך הנזק כבר נעשה. הוועידה החלה ברגל שמאל ולא התאוששה. תשומת הלב הוסטה במהירות מיוון לאיטליה, מדינה בעלת חשיבות אסטרטגית גדולה יותר.

סילביו ברלוסקוני הגיע לקאן בידיים ריקות, ללא שום הצעות חדשות להתמודדות עם החוב העצום של ארצו. ואולם במהרה התחוור כי סין, ארה"ב, בריטניה ושאר חברות פורום G20 שמחוץ לגוש היורו, מעוניינות לראות מהלכים מוחשיים יותר למניעת משבר דמוי יוון גם באיטליה.

מרקל וסרקוזי גייסו את אובמה ללחוץ על ברלוסקוני בפגישה ביום חמישי, ואילצו את המנהיג האיטלקי להסכים שצוות של קרן המטבע יערוך ביקורת רבעונית על התקציב באיטליה ויישומן של רפורמות שם.

איטליה נהפכה לסמן הבולט ביותר של בעיה רחבה יותר: האירופאים אינם פועלים מספיק מהר לטפל בבעיותיהם, ובכך הם מעוררים בעיות גם עבור שאר חברות G20. מכאן אי הנכונות להזרים כסף לקרן היציבות האירופית או לקרן המטבע. קמרון אמר שהוא הציג את עמדת בריטניה בפני שרי גוש היורו, באופן "ברור, עקבי וחזק", וכי הוא לא היחידי. הבעיה היא שלא ניתן להשיג במהירות שום דבר מהדברים שצריך לעשות בגוש היורו - קרן חילוץ אמינה, היוון מחדש של הבנקים והחלטה נחרצת לגבי המשבר ביוון.

וושינגטון ולונדון מאמינות שנכונות מצד הבנק המרכזי של אירופה לפעול כמו מלווה של המוצא האחרון תסייע רבות בהפחתת המתח בשווקים. גרמניה מתעקשת להתנגד לרעיון הזה. בינם לבין עצמם, מנהיגי G20 מייחלים ליום שבו ברלוסקוני ייפול ותחליף אותו ממשלה של טכנוקרטים משעממים. ברלוסקוני אמר ביום שישי כי אין בכוונתו להתפטר.

במקביל, החדשות הכלכליות מחמירות והולכות. ביום שישי דווח על נפילה בהזמנות מבתי חרושת בגרמניה ועל נפילה במגזר השירותים בגוש היורו.

מנהיגי G20 היו צריכים לעשות שלושה דברים בקאן: להראות שהמדינות החברות יכולות לפעול ביחד, כפי שעשו בלונדון; להפסיק את הדימום בגוש היורו; ולהכריז על מהלכים נגד המיתון ההולך ומתקרב. פורום G20 נכשל בכל השלושה.