"יש להחזיר לחשיבה הכלכלית את המושג צדק חברתי"

>> 48 שעות לאחר ההודעה על העסקה ההיסטורית בין מנהיגי אירופה בבריסל, מישל קמדסו, בביקור בתל אביב, מביע אופטימיות. משבר החובות האירופי, אומר קמדסו - שכיהן כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית (IMF) במשך 13 שנים, במהלך אחת התקופות הסוערות בתולדות הכלכלה המודרנית - נמצא בדרכו לסיום, לאחר שסכנת ההתפשטות למדינות אחרות נבלמה. כעת, הוא אומר, על הממשלות וקובעי המדיניות להתכונן למשבר הבא, שעשוי להיות חמור בהרבה.

"העסקה היא הצלחה בלתי צפויה. לפני שבוע-שבועיים לא ציפינו לחבילה גדולה כזאת. סכנת ההתפשטות של המשבר, אני מאמין, נבלמה", הוא אומר. קמדסו כיהן בעבר גם כנגיד הבנק המרכזי של צרפת. כיום הוא מוגדר כ"נגיד של כבוד", ובאופן בלתי רשמי משמש יועץ כלכלי למקורבו, נשיא צרפת ניקולא סרקוזי. למשבר החובות ההרסני של אירופה, שהפיל את יוון, אירלנד ופורטוגל וכמעט גרר את ספרד ואיטליה, הוא אומר, היה יתרון אחד: הוא היה צעד חשוב בדרך לאיחוד אירופי אמיתי.

אולם, למרות האופטימיות הרבה בנוגע לפתרון שהוצג, קמדסו יודע כי הבעיות של הכלכלה העולמית עמוקות יותר. בשנים האחרונות הוא עוסק במשימה שאפתנית במיוחד: רפורמה מקיפה, יסודית ומבנית במערכת המוניטרית הבינלאומית. "הבעיה במערכת המוניטרית העולמית היא שאין כזה דבר. בפועל, אין מערכת עולמית. אין לה משמעת, יש לה עודפים מטורפים, גירעונות תקציביים, חוסר איזונים, חובות גדולים, תנודתיות מוגזמת, חוסר יציבות. כל הדברים האלה מסוכנים ואם לא יטופלו - הם יובילו למשבר עולמי נוסף".

הצורך ברפורמה במערכת המוניטרית, אומר קמדסו, הוא בהול במיוחד לאור התזוזה הטקטונית שמתרחשת בימים אלה בכלכלה העולמית. אחד מהביטויים של אותה תזוזה טקטונית הוא תנועת המחאה העולמית המתגברת, שהחלה בספרד במאי, עברה בישראל ובעשרות מדינות אחרות והגיעה גם לארה"ב בספטמבר.

לקמדסו יש ניסיון ייחודי עם תנועות מחאה. בפברואר 2000, במהלך נאומו האחרון כיו"ר ה-IMF, הוא ספג עוגה בפניו שהושלכה על ידי אקטיביסט אמריקאי שהתנגד לגלובליזציה וראה בקרן המטבע את אחד הגופים העיקריים האחראים למצב. "כשאתה מקבל אחריות כזאת אתה מקבל את העובדה שלא תהיה פופולרי בהרבה חלקים בעולם, כולל במדינה שלך", הוא אומר, "אתה מקבל את זה שחלק מהחברים שלך לא יאהבו אותך. אם זה נראה לך בלתי נסבל, אל תיקח את התפקיד. אבל אם כן, אז כדאי שתהיה מוכן לחטוף עוגות בפרצוף, לספוג ביקורות, שישקרו לך, שזוכי פרס נובל בכלכלה יאמרו לך שאתה טועה. זאת לא מיטה של שושנים".

כיום, למרות התקרית הזאת, רואה קמדסו באהדה את תנועת המחאה העולמית. "המשבר הנוכחי, שממנו העולם עוד לא יצא, הוא לא רק משבר בתהליך של הגלובליזציה. הוא משבר של הגלובליזציה עצמה, ויש לו היבטים רבים. העולם סובל כיום משני משברים גדולים, אקולוגי ופיננסי, ושניהם נובעים מאותה סיבה: חמדנות ותיאבון לצריכה ללא רסן, שהורסת את העולם שעלינו להעביר במצב טוב לדורות הבאים. המשגים הפיננסיים נובעים מאותה סיבה כמו המשגים האקולוגיים, ושניהם מטילים על הדורות הבאים נטל חובות עצום שיקשה את חייהם אפילו יותר. גם הזדקנות הדור שלנו תכביד עליהם את הנטל.

"אנחנו עומדים בפני משבר עצום", אומר קמדסו, "שבו מגיע עידן לסופו. שינוי כזה צריך להוביל את כולנו לחשוב על הפרדיגמות האתיות שלפיהן אנחנו פועלים. אסור לנו להיות מונעים יותר על ידי חמדנות או רצון לצרוך כמה שיותר במחיר כמה שיותר נמוך, אלא להיות מודעים יותר למה שדרוש להישרדות העולם.

"דרושה טרנספורמציה של הקפיטליזם, בהחלט, אבל אסור לטעות בנוגע לשינוי הזה. ב'עושר האומות' של אדם סמית, שלפיו עוצבה כלכלת השוק, הרווח היה אמנם קטר הצמיחה, אבל היתה שם הערה חשובה לפיה על השחקנים הכלכליים להתחשב בקהילה ובגבולות שסביבם. מאז שנות ה-70 הניאו-ליברלים אמרו שהקפיטליזם יתפקד טוב יותר, שהכלכלה תתפקד טוב יותר, אם ניפטר מכל הקשקושים האתיים האלה, אם נסיר מהחשיבה הכלכלית את המושג צדק חברתי. אלן גרינספן קרא לזה "התרוממות רוח לא רציונלית" (Irrational Exuberance) וכל זה הוביל לקטסטרופה אתית. אנחנו צריכים לחזור לאדם סמית, להחזיר את המושגים החברתיים לכלכלת השוק. לחשוב על האתיקה של הגלובליזציה, כל עוד היא מתקדמת".

המשבר באירופה יחזק אותה

"הנס של אירופה הוא שאחרי כל המתיחות, הכעסים והדרמה, האינטרס המשותף מנצח. אירופה היא בתם של משברים. מאז שנות ה-60, וגם לפניהן, אירופה תמיד מצאה את עצמה מאוחדת יותר כתוצאה ממשברים. בכל משבר באירופה יש גם נקודת אור, והיא שכל אחד מהם תורם להעמקת האיחוד של אירופה. לפני שבוע כולם חששו שהיורו יתפרק, שזה סוף האחדות האירופית, שאי אפשר לעשות לבנקים תספורת של 50%. אף אחד לא הימר על כך שעסקה כזאת אפשרית לפני חודש", הוא אומר. "העסקה הזו מוכיחה שגוש היורו כאן כדי להישאר, והצעדים שהוכרזו יחדשו את הביטחון ביכולתן של יוון ואירופה כולה להתגבר על הבעיות שלהן. יהיו עוד משברים באירופה, אבל הם יקרבו אותנו עוד יותר".

המפתח, אומר קמדסו, הוא איחוד תקציבי של אירופה, לא רק מוניטרי. "לא זו בלבד שאני מאמין בניהול תקציבי משותף, אלא שלדעתי זה המפתח לפתרון המשבר. הבעיה של היורו מעולם לא היתה שהוא חזק או חלש, אלא שלא היתה לנו מערכת מוניטרית ותקציבית משולבת באמת. כעת, על מדינות היורו להקים משרד אוצר משותף ולמנות שר אוצר משותף, אחרת המערכת תישאר לא מאוזנת.

"כמובן שזה יהיה קשה וייקח זמן, משום שמשלמי המסים לא אוהבים שגובה המסים שלהם נקבע על ידי מישהו בבריסל. אף מדינה ואף אדם לא אוהב לשלם על הטעויות של מישהו שעשה טעויות נוראיות ושיקר בנוגע לכך. אירופה מורכבת אמנם מתרבויות שונות, התרבות הים תיכונית והתרבות הצפונית, שהיא נוקשה יותר, אולם לאירופה אין עתיד ללא איחוד תקציבי ומוניטרי. זאת לא אופטימיות, אלא אובייקטיביות וריאליזם".

והוויכוחים בתוך גוש היורו? המחלוקות הקשות שנחשפו במהלך הדיונים הקדחתניים בבריסל? העלבונות והאיומים שהטיחו מנהיגי המדינות האירופיות אחד בשני?

"אני לא אומר שאירופה מאוחדת", אומר קמדסו, "אלא שהיא מתאחדת. זה הבדל חשוב. כרגיל אצלה, היא מתאחדת באמצעות משברים וטראומות ודרמה, אבל התהליך מתמשך. העובדה שמדינות הגוש הסכימו לחתוך את החובות של יוון ב-50% ומוכנות לסייע לה להתאושש היא חלק מזה".

קמדסו, 78, שימש כיו"ר קרן המטבע הבינלאומית בשנים 1987-2000. בתקופתו הארוכה כיו"ר ה-IMF הוא התמודד עם משברים פיננסיים ברוסיה, באסיה, באמריקה הלטינית ובאפריקה. במשבר הפיננסי של מזרח אסיה הוא ספג ביקורת חריפה על כך שכראש ה-IMF לא התחשב בנסיבות המיוחדות של כל אחת מהמדינות שנזקקו לעזרת הקרן, במיוחד תאילנד ואינדונזיה, והטיל על כולן צעדי צנע קשים שהובילו בחלק מהמדינות למהומות ואי יציבות.

גם במהלך משבר החובות באירופה ספגה ה-IMF ביקורת חריפה על תנאי הצנע הנוקשים שהטילה על יוון, פורטוגל ואירלנד, בתמורה לסיוע. הפרשן מייקל בורק מה"גרדיאן" אף הרחיק לכת והשווה את תנאי הסיוע שהציעו ה-IMF והאיחוד האירופי למדינות אירופה ל"הצעת סיוע מטוני סופרנו.

"התפקיד של קרן המטבע הוא להיערך למצבים בלתי צפויים, ולהציע למדינות שזקוקות לסיוע את הכלים הדרושים להן כדי לצאת מהמשבר, בתנאי שיבצעו את התיקונים הדרושים", אומר קמדסו. עם זאת, הוא מודה, "אחת הבעיות הגדולות של ה-IMF, ומה שגורם לקרן להיראות כגוף עוין, חסר רחמים ואטום - היא העובדה שהמדינות החברות ממתינות עד לרגע האחרון בהחלט לפנות אליה ולבקש את תמיכתה. זאת התנהגות אנושית טבעית. יכולה להיות לך מחלה שתוכל לרפא אם תיקח כדור אספירין, אבל אתה דוחה את זה בכמה ימים והמחלה נהפכת לחמורה יותר. אז אתה זקוק לניתוח, וניתוח זה הרבה יותר כואב.

"אם הממשלות יקחו את הגלולות שלהן בזמן - יחזקו את המערכת המוניטרית שלהן, יימנעו מגרעונות ומחובות - הן יחזרו לשגשוג. אבל אם הן יפעלו לתקן את הבעיות שלהן רק כשמאוחר מדי, אם הן יהיו במצב של הכחשה בנוגע לבעיות שלהן, אם הן ישקרו ויגידו לעולם שהכל בסדר, ואז העולם יגלה שהחובות שלהן אינם בני קיימא ושהן אינן מסוגלות לגבות מסים - הטיפול יהיה חמור מאוד, משום שזאת שאלה של הישרדות. זאת היתה הבעיה של ארגנטינה, למשל. התפקיד של ה-IMF הוא להזכיר לממשלות לקחת את התרופות שלהן בזמן, ואם הן לא עושות זאת, אם מדובר במצב של חיים או מוות - תפקידה של הקרן הוא לבחור בחיים, גם אם הבחירה הזאת מאוד קשה".

לפי ההיגיון של המטאפורה הזאת, הממשלות הן פציינט שלא יודע בהכרח מה טוב בשבילו, וקרן המטבע היא המנתח שיודע יותר טוב מהן למה הן זקוקות.

האם על המדינות פשוט לוותר על הריבונות שלהן בתמורה לסיוע?

"ייתכן. אבל מדובר בשאלה של הישרדות. כשאתה פונה לרופא או למנתח אתה לא מוותר על הריבונות שלך, אתה עושה את הבחירה הנכונה שתבטיח את הישרדותך. קרן המטבע היא איגוד האשראי של העולם. אתה מעביר אליה חלק מיתרות המט"ח שלך, ומצפה שהקרן תשתמש בכספים האלה כדי לעזור לך בעת הצורך, בתנאי שתקבל את המרשם שהיא נותנת לך. אתה לא מוותר על הריבונות שלך כשאתה מקבל מרשם מהרופא, אתה משחק לפי החוקים.

"ה-IMF שואפת לכלכלה הטובה ביותר. המטרה היא לא להפגין כוח, אלא לסייע למדינה שזקוקה לסיוע לראות את האמת, להוציא אותה ממצב של הכחשה. כשמדינה נמצאת מול התהום, התפקיד של ה-IMF הוא להבטיח לה שאם תיקח את התרופות המתאימות, היא תוכל לצאת מהצרה ובמקביל לומר לעולם 'תראו, היא עושה מה שצריך, תבטחו בה'. זאת המשימה האמיתית של ה-IMF - להשרות ביטחון בקרב שני הצדדים".

לישראל הגיע קמדסו כאורח איגוד הבנקים הזרים בישראל, בראשות ג'ימי פינטו. ביום חמישי היה אורח הכבוד, יחד עם סטנלי פישר, באירוע גאלה חגיגי שערך האיגוד.

"אי אפשר לבקר בישראל מבלי להטיל ספק באמונה הבסיסית שלך", אומר קמדסו, "במיוחד לאור המשבר, עם כל הליקויים המוסריים שגרמו לו. זה גורם לך לחשוב". במהלך ביקורו בישראל נפגש גם עם שר האוצר, יובל שטייניץ. "דיברנו על פילוסופיה. על מטאפיזיקה, על אפיסטמולוגיה. קבענו להיפגש בשנית כדי להמשיך את הדיון. אתם צריכים להיות גאים בדרך שהמדינה שלכם עברה את המשבר. אחרי שניהלתי את ה-IMF במשך 13 שנים, נחמד לבקר במקום שבו יש יותר דברים לחגוג מאשר דברים להתלונן עליהם".

במסגרת פעילותו בנוגע למערכת המוניטרית העולמית, חבר קמדסו ל-18 בכירים כלכליים לשעבר, ובהם יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, פול וולקר, ויו"ר ה-IMF לשעבר, הורסט קוהלר. יחדיו הגישו ותיקי הזירה הכלכלית של העשורים האחרונים - אנשים שראו משברים פיננסיים, היפר-אינפלציה, דפלציה ובועות שפקעו - המלצות למשרד האוצר הצרפתי, ודרכו למדינות ה-G20, על רפורמות מקיפות במערכת המוניטרית העולמית. "הצורך ברפורמה הוא הצורך החשוב ביותר של המערכת הבינלאומית. יחד הצלחנו כולנו להסכים על דברים שבמשך 13 שנים, כשהיינו בכירים מכהנים, רבנו עליהם בחריפות". בין היתר, המליצה הקבוצה להקים מערכת מט"ח בינלאומית שתהיה תלויה פחות בדולר ויותר במטבעות כמו היואן וכמו ה-SDR, המטבע האלטרנטיבי של ה-IMF, כמו גם חיזוק של המנגונים למניעת משברים באמצעות פיקוח מוגבר על מדינות דרך קרן המטבע.

"המערכת הנוכחית לא זיהתה את בעיית הנזילות בעולם, ולכן אנו זקוקים למערכת טובה יותר, עם פיקוח ומעקב לא רק אחרי המדינות החלשות, אלא גם אחרי המדינות החשובות שלעתים יש להן השפעה מזהמת על כל המערכת", אומר קמדסו. "אנחנו זקוקים לממשל טוב יותר במערכת, שיהיה אפקטיבי ולגיטימי. האם ניתן להמשיך לנהל את קרן המטבע עם זכות וטו למדינות האירופיות? התשובה היא לא. צריך ליצור לקרן מנהיגות לגיטימית. ה-G20 הוא גם לא גוף לגיטימי - לא בעיניי מי שלא חבר בו. הקהילה הבינלאומית זקוקה לגוף ש-190 מדינות ייוצגו בו באופן אפקטיבי. כשמטבע של מדינה מסוימת מהווה את מרבית יתרות המט"ח בעולם, ויש ניגוד עניינים בין האינטרס שלה לעולמי - היא תמיד תבחר באינטרס המקומי, לכן לא ניתן להמשיך לפעול במערכת כזאת. ומה יקרה כשבקרוב סין תיהפך למעצמה הכלכלית המובילה? האם נוכל לחיות עם מערכת שבה היווצרות של יתרות מט"ח תישאר תלויה ישירות בארה"ב? סבלנו מזה במשך שנים, אבל כעת זה נהפך לבלתי נסבל".