10 סימנים לכך שהמפגינים בוול סטריט עשויים לשנות את השיטה הכלכלית בעולם

"קרקס" - כך תואר רק לפני כחודש מאהל המחאה שהוקם סמוך לוול סטריט. "אלה בטלנים", אמרו המבטלים, "חובבי מעגלי תיפוף, היפים, מחבקי עצים. עם הגשם הראשון הם ייעלמו" - לא שונה מהקולות המבטלים שנשמעו בישראל כשמחאת האוהלים רק הרימה ראש בשדרות רוטשילד.

אלא שהמציאות טפחה על פני המגחכים: מחאת האוהלים האמריקאית, שנכנסת לשבוע השישי ומנוהלת על ידי תנועת (OWS) Occupy Wall Street (ובווריאציות: לכבוש את לוס אנג'לס / וושינגטון / פילדלפיה וכו'), צוברת תאוצה.

הנה 10 סימנים לכך שהמחאה בארה"ב, שהצטרפה אמנם מאוחר לגל המחאה העולמי, לא רק שאינה שולית, אלא עשויה לחולל את השינוי הגדול ביותר:

1. אם תנועת המחאה היתה שולית, נשיא ארה"ב ברק אובמה לא היה מתייחס אליה - והוא מתייחס. באחרונה הביע אובמה, יותר מפעם אחת, הבנה "לתסכול והזעם של הרחוב האמריקאי". יועצו הפוליטי הבכיר, דיוויד אקסלרוד, שיצא לסבב תקשורתי כדי לסייע להעברת תוכנית המשרות החדשה של אובמה (שהוכשלה בינתיים על ידי הסנאט), הזהיר שוב ושוב מפני התעלמות מהעניין. "לאובמה יש סיבה לדאגה", אמר השבוע ההיסטוריון וחוקר המחאות פרופ' אריק פונר, "חלק גדול מבוחריו הנלהבים יושבים כיום בכיכרות".

2   . לפני שבוע נהפכה המחאה לשאלה המרכזית בעימות שנערך לשבעת המתמודדים על ראשות המפלגה הרפובליקאית. הרפובליקאים השמרנים נחרדים כשמדברים על OWS השמאלנית כתנועת הנגד שתיצור שיווי משקל חשוב מול תנועת מסיבת התה הימנית-קיצונית. מסיבת התה קוראת להפחתת הוצאות הממשלה ולהתייעלות, אך גם מתנגדת להפלות ולהומוסקסואליות, בעוד ש-OWS מדברת על ארה"ב צודקת ושוויונית יותר - ומכניסה את הרפובליקאים ללחץ.

3. משטרת ניו יורק, NYPD המפורסמת, הוציאה לפי דיווחיה יותר מ-2 מיליון דולר על עבודות השיטור בוול סטריט - רחוב קטן ביותר, מאות מטרים ספורים אורכו. ובכל זאת, ריח הכסף התחלף בריח גללי הסוסים של השוטרים - ונדמה שהמשטרה מתייחסת למוחים שיושבים בזוקוטי פארק, רחבה לא גדולה ופרטית הסמוכה לרחוב, כמו לטרוריסטים. כנראה ששם לא חושבים שמדובר בעניין שולי.

4. המחאה מתפשטת במהירות גדולה מזו של אש בשדה קוצים יבש במיוחד, והגיעה כבר ל-100 ערים בארה"ב. סביר להניח שבזמן שאתם קוראים את הטור הזה הוקמו עוד כמה מאהלים. בשבוע האחרון הצטרפה גם בריטניה למחאה, כאשר Occupy London הוכרזה ונטעה את אוהליה מול כנסיית סיינט פול בעיר.

5. לא רק צעירים נוטלים חלק במחאה. לצד מאהלי המחאה מוקמים גם מתחמי "הורים למען כיבוש וול סטריט". משפחות שלמות מגיעות כדי להשתתף בפעילות וגם לישון במאהלים, "כי עתיד ילדינו הוא הדבר החשוב".

6. ידי הפרשנים האמריקאים מלאות עבודה בימים אלה - התקשורת מגלה עניין גדל והולך בתופעה. המושג OWS מעלה כבר אינסוף חומרי קריאה שצורכים מיליונים בארה"ב ובעולם.

7. גם הוליווד ותעשיית המוסיקה הצטרפו לעגלה - מה שהעניק לטרנד חותמת יוקרתית ובת קיימא. נכון, בהתחלה נרשם היסוס (גם אצלנו אמנים לא מיהרו להתנדב להופיע בעצרות), אבל כעת הודעות התמיכה זורמות כל הזמן.

הבמאי הדוקומנטרי מייקל מור הודיע באחרונה על תמיכתו כשאמר: "הם (אנשי וול סטריט) ניסו לקחת לנו את הדמוקרטיה ולהפוך אותה לקלפטוקרטיה". גם הראפר קניה וסט, להקת רדיוהד, השחקנית סוזן סרנדון, יוקו אונו, זמר המחאה הוותיק פיט סיגר ועוד עשרות שחקנים וזמרים הודיעו על תמיכתם במחאה. בכירים נוספים שהביעו תמיכה הם זוכי פרס נובל בכלכלה פרופ' פול קרוגמן ופרופ' ג'וזף שטיגליץ, מחברת הספר "נו לוגו" נעמי קליין, ומייסד ויקיפדיה ג'ימי ויילס.

8. גם חלק מהאקדמיה כבר ברחוב, מתוך הבנה שאי אפשר לזלזל בהתרחשויות. פרופסורים צעירים מהאוניברסיטאות קולומביה ו-NYU מגיעים לתת שיעורי כלכלה במאהל הניו יורקי, ואוניברסיטאות אחרות מסייעות למאהלים בעריהן.

9. בניגוד לתחזיות, הגשמים הראשונים לא הבריחו אף לא מפגין אחד. גם לא הקור. לא רק שהמוחים לא מתפנים, הם מצטיידים בעוד ועוד שמיכות חמות וכיסויים לאוהל. זוכרים שגם בישראל אמרו שהקיץ הלוהט יבריח את המוחים למזגן? אז גם בארה"ב המוחים לא מתכננים לתת למזג האוויר להפריע.

10. הדמיון המפתיע בין המחאה האמריקאית לזו הישראלית - נוסח השלטים, אווירת המאהלים, השיח המרכזי ונושאי הליבה - מוכיחים כי המחאה נובעת מהשיטה עצמה, ולא משלטון כזה או אחר, מה שמחזק את ההנחה שהיא לא תחלוף מהר כל כך מבלי לנסות לשנות באופן משמעותי את המערכת. המחאה האמריקאית הצעירה היא גם זו שמפיחה חיים חדשים במחאה הישראלית ונותנת לה רוח גבית.

בארה"ב, כמו בישראל, המוחים הם צעירים נחושים, חכמים, רהוטים וכועסים מאוד. אלא שבארה"ב, כמו בארה"ב, הכל גדול פי מיליון. אם משהו יקרה - זה יהיה חזק בהרבה מהמלצות ועדת טרכטנברג.