147 תאגידים שולטים בעולם

<< "אנחנו ה-99%", זועקים המפגינים בוול סטריט כבר יותר מחודש, ומוחים על השפעתם העצומה של הבנקים והתאגידים הגדולים ועל הפערים בחברה האמריקאית, שגדלים והולכים. מחקר חדש של שלושה חוקרים משווייץ, שפורסם באחרונה במגזין "New Scientist", טוען כי האחוז הנותר אינו אלא 147 תאגידים שמנהלים את העולם.

החוקרים טוענים כי הצליחו להוכיח באופן מדעי שקבוצה קטנה של חברות - בעיקר בנקים - שולטת בכלכלה העולמית. ההנחה הזו אינה חדשה לתנועות המחאה בעולם ולכל מי שעוקב אחר נושא הריכוזיות, אך מדובר בפעם הראשונה שבה נעשה מחקר אמפירי מקיף לגבי רשת הקשרים של התאגידים הגדולים בעולם והשפעתם על הכלכלה העולמית.

החוקרים טוענים כי התאגידים הבינלאומיים (TNC) קשורים ביניהם במבנה סבוך, וחלק גדול מההשפעה היא של גרעין קטן של חברות פיננסים, שאותן הם מכנים "ישות על" כלכלית. הגרעין הזה כולל, בין השאר, את הבנקים ברקליס, ג'יי.פי מורגן צ'ייס ו-UBS.

החוקרים סטפניה ויטאלי, ג'יימס גלטפלדר וסטפנו בטיסטון מהמכון הטכנולוגי של שווייץ בציריך, מיפו את הקשרים באמצעות שילוב בין מודלים מתמטיים לנתוני ה-OECD בנוגע לתאגידים בינלאומיים. "המציאות כה מורכבת, שעלינו להתרחק מההנחות המקובלות, בין אם אלה תיאוריות קשר או שוק חופשי", אמר גלטפלדר בראיון ל-"New Scientist", "הניתוח שלנו מבוסס על המציאות".

כותבי המחקר טוענים כי מבנה רשת השליטה של תאגידים בינלאומיים משפיע על התחרותיות בשוק העולמי ועל יציבות הכלכלה. ריכוז הכוח בידי מעט חברות אינו דבר טוב או רע כשלעצמו, טוענים החוקרים, אך הקשרים ההדוקים בין הגרעין הקשה של התאגידים הגדולים עלולים להיות מסוכנים לכלכלה העולמית. כפי שניתן היה לראות במשבר העולמי של 2008, וגם כיום במשבר החוב באירופה, רשתות קשרים כאלה מערערות את מצבה של הכלכלה הגלובלית. "אם חברה אחת נמצאת במצוקה, זה מתפשט הלאה", אמר גלטפלדר.

הפתרון: מיסוי חברות מקושרות

החוקרים השתמשו במאגר הנתונים אורביס 2007, שכלל 37 מיליון "שחקנים כלכליים" - משקיעים וחברות ב-194 מדינות - כדי למפות את התאגידים הבינלאומיים (TNC) בעלי רשת הקשרים הגדולה ביותר וההשפעה העולמית החזקה ביותר. החוקרים זיהו 43,060 תאגידים כאלה עם בעלויות צולבות המקשרות ביניהם. לאחר מכן הם הרכיבו מודל שזיהה אילו חברות שולטות באחרות באמצעות רשתות של בעלות על מניות, בשילוב הכנסותיהן של כל החברות, כדי למפות את מבנה הכוח הכלכלי.

OECD מגדיר את ה-TNC כתאגידים המורכבים מחברות וגופים ביותר ממדינה אחת, ומקושרים במידה כזו שהם יכולים לתאם את פעילויותיהן במגוון דרכים, בזמן שאחת או יותר מהחברות מסוגלת להפעיל השפעה רבה על פעילויותיהן של האחרות, ורמת האוטונומיה שלהן בתוך התאגיד עשויה להשתנות בין תאגיד בינלאומי אחד למשנהו. התאגיד יכול להיות פרטי, בבעלות המדינה או בבעלות משולבת.

בהתאם לכך, נבחרו אותם תאגידים שמחזיקים לפחות ב-10% מהמניות בחברות שנמצאות במדינה אחת או יותר. עם זאת, הרבה חברות בנות של TNC עונות בעצמן על ההגדרה של TNC. קוקה קולה, למשל, מחזיקה בחברת הבקבוקים קוקה קולה הלניק, שמחזיקה בחברת המשקאות של קוקה קולה באוסטריה. לכן בחרו החוקרים רק את תאגיד העל הגדול, במקרה הזה, קוקה קולה. לפיכך, נבחרו 43,060 תאגידים ב-116 מדינות, כאשר 5,675 מהם נסחרים בשוקי המניות.

המחקר מצא גרעין של 1,318 חברות עם קשרי בעלות צולבים. כל אחת מהחברות היתה בעלת קשר לשתי חברות אחרות או יותר, ובממוצע היתה כל אחת מהחברות קשורה ל-20 חברות אחרות. אף שהחברות מהוות רק 20% מההכנסות התפעוליות העולמיות, התגלה כי הן מחזיקות באמצעות מניותיהן ברוב החברות הגדולות בעולם - שמייצגות 60% נוספים בהכנסות הגלובליות.

לאחר שהצוות התיר עוד יותר את רשת הקשרים, הוא גילה כי יש 147 תאגידים בעלי קשרים הדוקים עוד יותר, ששולטים ב-40% מההון של כלל החברות ברשת הקשרים. "למעשה, פחות מ-1% מהחברות שולט ב-40% מהרשת כולה", אמר גלטפלדר. רוב החברות האלה הן מוסדות פיננסיים.

מחברי המחקר טוענים כי ניתוח וזיהוי מבנה הכוח הכלכלי העולמי, עשויים לסייע לייצוב הכלכלה העולמית. על ידי מציאת ההיבטים הרגישים במערכת, הכלכלנים יכולים להציע אמצעים שיסייעו למנוע מקריסות עתידיות למוטט את הכלכלה כולה. לדברי גלטפלדר, יש צורך בחוקי הגבלים עסקיים עולמיים, כפי שקיימים כיום רק ברמה לאומית, שיגבילו את קישוריות היתר בין התאגידים הבינלאומיים. הכלכלן ג'ורג' סוגיהרה, מומחה למערכות מורכבות שייעץ בעבר לדויטשה בנק, אמר ל-"New Scientist" כי מהניתוח עולה למעשה רק פתרון אחד: מיסוי של חברות על כך שהן מקושרות מדי, כדי להפחית את רמת הסיכון.

התאגיד המקושר ביותר - ברקליס

התאגיד המקושר והמשפיע בעולם, לפי המחקר, הוא בנק ברקליס הבריטי, אחד מעשרת הבנקים הגדולים בעולם שפועל ביותר מ-50 מדינות. במקום השני דירגו החוקרים את קפיטל גרופ קמפניז, אחד מתאגידי ההשקעות הגדולים בעולם, המנהל נכסים של יותר מטריליון דולר, ושבבעלותו נמצאת חברת אמריקן פאנדס; במקום השלישי דורגה חברת קרנות הנאמנות FMR, השולטת בחברת קרנות הנאמנות פידליטי אינווסטמנטס.

ברשימה נמצאות גם ענקיות ביטוח בעלות אחזקות מגוונות ובולטות - בהן AXA הצרפתית, שדורגה במקום הרביעי, וליגל אנד ג'נרל גרופ הבריטית. במקום החמישי ברשימה ניצב בנק סטייט סטריט האמריקאי ואחריו ג'יי.פי מורגן צ'ייס, שנוצר ממיזוג של בנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן ובנק צ'ייס מנהטן, ורכש בשנים האחרונות את בנק ההשקעות בר סטרנס ובנק וושינגטון מיוצ'ואל. במקום התשיעי נמצא בנק UBS השווייצי; במקום 12 - דויטשה בנק; במקום 14 - קרדיט סוויס; ובמקום 18 - גולדמן סאקס.

עם זאת, המחקר מסתמך על נתונים מ-2007, כשמאז השתנה מצבם של חלק מהתאגידים, כמו מריל לינץ', שדורג במקום העשירי, אך נרכש ב-2008 בידי בנק אוף אמריקה; או ליהמן ברדרס, שדורג במקום 34, ושקריסתו בספטמבר 2008 המחישה את השפעת הבנקים וזיעזעה את השווקים בעולם.

ואולם מאז המשבר נראה כי המגמות שעליהן מדבר המחקר רק החריפו. ג'רלד דייוויס מאוניברסיטת מישיגן אמר בראיון למגזין "ScienceNews" כי המחקר מראה שחברות נהפכו ריכוזיות ובינלאומיות יותר. היות שקשה לפרש ולנתח את הנתונים, הניתוח הוא יותר כמו "לראות את פני הירח דרך טלסקופ, זו לא מפת רחוב", אמר דייוויס.

המחקר אמנם צפוי להתקבל בברכה בקרב אנשי המחאה וכל מי שמתוסכל מבעיית הריכוזיות, אך היו גם מי שמתחו עליו ביקורת, בטענה שהוא שטחי. "המחקר הזה הוא ניתוח זבלי", כתבה איב סמית' מהבלוג "נייקד קפיטליזם". "הוא מנתח את רשת הקשרים על סמך האחזקות ברמה המוסדית. הבעיה היא שהמחברים לא טרחו להבין את אופן אחזקת המניות והתנהלות ההצבעות על סמך ההסדרים המוסדיים. במלים אחרות, המחקר נכשל להבין את הבעלות, השליטה והתנהלות ההצבעות בזירת ניהול הקרנות המוסדיות".