הגיע הזמן שמרקל תתעורר
>> הלמוט שמידט, קנצלר גרמניה לשעבר בן ה-92, שלח בשבוע שעבר מסר חד לממשיכתו הנוכחית, אנגלה מרקל. הניסיון לשטות באירופה יפגע בגרמניה, הזהיר בנאום שנשא בפרנקפורט. "מובן שהחזקים צריכים לסייע לחלשים", אמר, כפי שגרמניה קיבלה סיוע מארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה.
אנחנו מקווים שמרקל תשמע לעצתו. בשבת היא עדיין חסמה את הצעת האיחוד האירופי להגדיל את קרן החילוץ הלא מספקת שלו. היא כמובן מעדיפה מחיקות גדולות יותר של החוב היווני (הבנקים הגרמניים כבר צימצמו את חשיפתם), שצריכות בכל מקרה להיות חלק מהפתרון. ואולם, מדינות אחרות אינן יכולות להרשות לעצמן להמשיך ללא הזרמת ההון האירופי לבנקים שאליה היא מתנגדת.
מנהיגי אירופה החליטו לפי שעה לדחות את ההחלטות הקריטיות לאמצע השבוע - אין להם הרבה זמן לעשות את שלא הצליחו לעשות במשך שנה וחצי: ליצור תוכנית התאוששות מציאותית ליוון, למנוע את התפשטות משבר החוב לאיטליה וספרד ולתמוך בבנקים האירופיים כך שיוכלו לשרוד את ההפסדים שממתינים להם בהמשך הדרך.
הנה מה שמרקל לא מספרת לאזרחיה: אם אירופה תישאר לכודה בספירלה של צנע ומיתון, היא תקנה פחות יצוא גרמני. חדלות פירעון לא מסודרת של יוון והורדות דירוג אשראי לספרד, איטליה וצרפת עלולות לפרק את היורו, ולהשאיר את גרמניה עם שער חליפין הרבה פחות תחרותי מזה שממנו היא נהנית כיום. הנזק לאיחוד האירופי, שהקל על השתלבותה של גרמניה לאחר המלחמה, יהיה עצום.
במקום זאת, מרקל המשיכה בחשיבה הגרמנית המסורתית שלפיה על פירות העבודה של משלמי המסים הגרמנים החרוצים והחסכנים להישאר בבית. היא נכנעה לשמרנים האנטי-אירופיים בקואליציה שלה כשהסכימה שכל תרומותיה העתידיות של גרמניה למאמצי החילוץ האירופיים יהיו נתונות לאישור הפרלמנט. משמעות הדבר היא שכל התקוות לפריצת דרך תלויות כעת בכך שאירופה תשכנע את מרקל בנחיצות הצעדים, ומרקל תשכנע את הפרלמנט הגרמני.
כל פתרון, כדי שיהיה אמין, צריך להיות ממומן בנדיבות ולפתור יותר מאשר את הסימפטומים הכלכליים בלבד. ללא מחיקות גדולות יותר ומרחב גדול יותר לצמיחה, יוון תשמוט חובות במוקדם או במאוחר. אם אירופה תמשיך להתעקש על הצנע שהורג את הצמיחה במקום לנקוט רפורמות מבניות ורפורמות בשוק התעסוקה, יוון לעולם לא תוכל להתאושש ולפרוע את חובותיה. ללא קרן חילוץ גדולה יותר, איטליה וספרד גם הן לא יוכלו בקרוב לפרוע את חובותיהן. אם מדינות לא יוכלו להישען על מימון אירופי לבנקים, מדינות נוספות, כולל צרפת, ייגררו לחובות עמוקים יותר.
ביולי הסכימו מנהיגי אירופה להגדיל את קרן החילוץ ל-600 מיליארד דולר. הסכום הזה כבר אינו מספק. כדי לעמוד באתגרים החדשים שמצפים לאיטליה, לספרד ולבנקים יש צורך בסכום של 2-3 טריליון דולר - וחלק מהסכום הזה צריך להגיע מהבנק המרכזי של אירופה. באותה פגישה ביולי הכירו מנהיגי אירופה בכך שחלק מחובותיה של יוון אינם ניתנים לפירעון, והציעו "תספורת" שבמסגרתה יפסידו מחזיקי האג"ח של יוון 21 סנט על הדולר. השווקים מתמחרים כעת את ההצעה הזאת בכ-60 סנט על הדולר. אם הנושים יכירו בעובדות, ליוון יהיה מרחב תמרון לקדם את הצמיחה.
אם מנהיגי אירופה לא ימציאו תוכנית יציבה יותר, פסק הדין של שוקי המניות והאג"ח יהיה מהיר ואכזרי. גרמניה תהיה אחת המפסידות הגדולות. הגיע הזמן שמרקל תכיר באמת הזאת - ותעשה את מה שטוב לגרמניה ולאירופה כולה.