בריטניה חתמה על הסכם מס עם שוויץ; צפוי להניב לה מיליארדים

שוקי הנפט ומוצרי הלוואי שלו, כשמן להסקה, נסחרו ב-2002 בצל אי-ודאות ותנודתיות.

להתייקרותו של "הזהב השחור" במחציתה השנייה של השנה שניים-שלושה גורמים:

* השביתה הכללית המתמשכת בוונצואלה, מפיקת הנפט החמישית בגודלה בעולם (כ-2.5 מיליון חביות ביממה), המספקת כ-15% מיבואה של ארה"ב. הגיעו דברים לידי כך שבגלל מחסור בנפט מקומי, שוקלת ונצואלה לייבא נפט מברזיל; ושבתחנות דלק מקומיות נמכר בנזין (ואגב, גם בירה) במחירים העולים פי עשרה מאלה שלפני פרוץ השביתה.

* חששות להתלקחות צבאית בעיראק, העלולה לפגוע בתפוקת הנפט אצלה ואצל שכנותיה - אם אכן יממש סדאם חוסיין את איומו להבעיר את שדות הנפט באזור.

* חורף קר יחסית הפוקד את ארה"ב ואירופה, המגביר את הביקוש לשמן להסקה.

אם יתמיד הנפט להיסחר ברמתו הנוכחית לאורך זמן, או אף יתייקר לאזור 40 (או יותר) דולר לחבית, תקרין השתלשלות כזו באורח שלילי על סיכויי ההתאוששות מן המיתון שבו שרוי העולם המתועש.

לעלייה החדה בשער הזהב, משפל של כ-255 דולר לאונקייה, שאליו צנח בשלהי הרבעון הראשון ב-2001, לרף 450 דולר לאונקייה זיקה הדוקה לגיאות בשוקי הנפט; שכן מאז ומתמיד, השיקול המרכזי המכתיב את תנודותיו של הזהב הוא חששות לאינפלציה.

זרזים אחרים להתייקרותו המרשימה של הזהב (והעוד יותר מרשימה של מניות חברות שבבעלותן מכרות זהב) הם שערי הריבית הנמוכים יחסית, המוזילים את מימון אחזקתו; ורתיעתם הטבעית של משקיעים מנתב את משאביהם לשוקי מניות, לאור התנהלותם המאכזבת ב-33 החודשים האחרונים.

בסיכום שנתי, התייקר נפט מסוג ברנט, ב-45% ונפט מתוצרת טקסס ב-43%.

בקרב המתכות היקרות, למעט הפלדיום (שפחת ב-45%, בין השאר על רקע יצוא רוסי מוגבר), העפילו הזהב והפלטינה ב-24% כל אחת והכסף ב--6%.