העולם דורש יותר מסים על עשירים

>> אחד מצירופי המלים השנואים ביותר על האמריקאים נהפך בחודשים האחרונים לסיסמה שנישאת בגאווה על שפתי מיליארדרים, מפגינים ברחובות ומנהיגי מדינות - "להעלות מסים"; ועוד יותר בוטה מכך, "להעלות מסים על העשירים".

הקריאה הזאת, ומהלכים שמבצעות בימים אלה מדינות ברחבי העולם, מזעזעים עתה את אמות הספים של קבוצה קטנה, שבמשך עשורים רבים צברה יותר ויותר עוצמה ועושר. המהלכים שביצעו ממשלות עד כה הם סמליים או קטנים בהיקפם, והוויכוח שמתנהל עליהם הוא עז, מכיוון שאותה קבוצה, שמחזיקה בידיה ריכוז אדיר של עושר, מוכנה להיאבק על כל פרומיל מתוך מחשבה שתפסיד המון אם תוותר.

למעשה, מי שהפסיד היו כל היתר. מארה"ב ועד ספרד, מישראל ועד פקיסטאן, מיוון ועד סין - נשמעת הקריאה להעלות מסים על עשירים, בעקבות מחאת המעמד הביניים. אותה מחאה, שנולדה לאחר שהמשבר הפיננסי של 2008 והמיתון העולמי בעקבותיו חשפו את הבעיות היסודיות והתהומיות שבשיטה הכלכלית, החברתית והפוליטית הנהוגה ברבות מהמדינות המכונות "מתקדמות" או "מפותחות".

אחת הבעיות המהותיות והחמורות ביותר, אם לא החמורה שבהן, היא התרחבותו הקיצונית של הפער הכלכלי בין העשירים מאוד לבין שאר החברה. במלים פשוטות - העשירים ביותר התעשרו, קיבלו נתח גדל והולך מהעוגה הכלכלית, מההכנסות הכוללות. יתר החברה דרכה במקום, התקדמה בשיעור זעום או רשמה נסיגה. המגמה החלה לצבור תנופה בתקופת שלטונם של רונלד רייגן בארה"ב ומרגרט תאצ'ר בבריטניה, ואולם גם ממשלות "שמאלניות" יותר לא בלמו ממש את מהלכה.

העובדות מסמרות שיער כמעט: מאז 1983 ועד 2009 נהנה המאיון העליון בארה"ב מ-40% מכלל הצמיחה בעושר בארה"ב; שני המאיונים העליונים תפסו 81.7% מכלל הצמיחה בעושר; 60% התחתונים בסולם העושר לא לקחו חלק בצמיחה - הם נשחקו; חלקו של המאיון העליון בהכנסה הכוללת בארה"ב עלה מ-7.8% ב-1976 ל-17.7% ב-2008 - אותה רמה שנרשמה בפעם האחרונה בזמן השפל הגדול ב-1936, שנה לאחר שארה"ב הקימה את הביטוח הלאומי. ניתוח של פרופ' רוברט רייך, לשעבר בכיר בממשלות פורד, קרטר וקלינטון, הראה כיצד זינק פריון העבודה ב-80% ב-1979-2009 בעוד שהשכר הממוצע עלה ב-7% בלבד. המשמעות של נתון זה היא שבעלי התאגידים גרפו רווחים עצומים בעוד ששכרם של העובדים בתאגידים אלה נשחק ריאלית.

ארה"ב אינה היחידה שרושמת הידרדרות בשיוויון הכלכלי, אף שהיא דוגמה קיצונית. נתונים שאסף בית הספר לכלכלה של פאריס על ריכוז העושר בידי המאיון העליון במדינות שונות מראים בבירור שהמגמה של הגידול בריכוז העושר משותפת לכלכלות הגדולות בעולם. בארה"ב, בקנדה, בבריטניה, בצרפת, בסין ואפילו בשוודיה - מהשיוויוניות ביותר בין המדינות העשירות - רשמו בשניים-שלושה העשורים האחרונים עלייה מובהקת בפערים ובריכוז העושר בפסגת החברה. אפילו בדרום אפריקה ניכרת קפיצה בריכוז העושר במאיון העליון בעשור האחרון. לפי ניתוח שנערך בבריטניה על ידי ועדה לבדיקת שכר גבוה עולה כי עד 2030 יחזור נתח ההכנסות של המאיון העליון להיות 14%, כפי שהיה בתקופה הוויקטוריאנית.

בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 שיעורי המס העליונים היו גבוהים מאוד. לפי הערכות OECD, העלמת עין מהונאות מס והטבות לעשירים היו נהוגות כאמצעי להקל את הנטל. שיעור המס המקובל ב-1981 בכלכלות המפותחות במדרגה הגבוהה ביותר היה 70%. ואולם מאז שנות ה-80 המגמה המובהקת היתה הורדת שיעור המס במדרגות הגבוהות. ברוב מדינות OECD הוא נפל ל-40% עד תחילת המאה הנוכחית. בנוסף, שיעור מס החברות והמסים על עושר, כלומר נכסים רבי ערך, בוטלו כמעט לחלוטין. ב-2011 רק שלוש מדינות ב-OECD הטילו מס עושר, לעומת 15 מדינות ב-1995. מסים על העברות נכסים - עיזבון ומתנות - צומצמו משמעותית.

אמריקאים שונאים מסים

האומה האמריקאית נולדה בגלל סכסוך על מסים שהטילה בריטניה הגדולה על המושבות שמעבר לים. "No Taxation Without Representation" ("אין מסים בלי ייצוג") היתה סיסמת המהפכה ב-1776. באותה תקופה אפשר אולי להבין את ההתנגדות העזה של תנועת מסיבת התה להעלאת מסים. נדמה לעתים שמנהיגיה הנוכחיים של התנועה, מאותגרי הידע ההיסטורי, סבורים כי סיסמת המורדים האמריקאים היתה בכלל No Taxation - ללא מסים.

מה שהביא לשינוי כיוון ברטוריקה האמריקאית מתעבת המסים הוא משבר החובות העצום שאליו נקלעה ארה"ב בשנים האחרונות. המשבר נולד עקב שנים של ניהול לא יעיל של מוסדות ממשלתיים, כמו הביטוח הלאומי ותוכניות הבריאות הממלכתיות. ואולם הוא עלה מדרגה בעיקר בגלל הורדת מסים חדה שהעניק הנשיא ג'ורג' בוש הבן ב-2001 כמעט לכל שכבות ההכנסה, שהיטיבה במידה הרבה ביותר עם העשירים. השינוי של בוש הקטין את בסיס המס בארה"ב במידה ניכרת, וכיום יש שיעור עצום של אמריקאים שכלל אינם משלמים מס הכנסה - כמחצית ממגישי שומות המס, לפי הערכות.

הגירעון התקציבי העצום והחוב הציבורי של ארה"ב הובילו לדרישה חד-משמעית של המחוקקים בארה"ב לקצץ בגירעון. הרפובליקאים דורשים לעשות זאת באמצעות קיצוץ בתקציבי רווחה. ממשל אובמה מעוניין להקטין את תקציב הביטחון ולהעלות מסים. בהצעה נועזת שפורסמה בשבוע שעבר, דרש נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לממן חלק ניכר מקיצוץ הגירעון באמצעות העלאת מסים על העשירים.

האדם ששימש השראה לאחד מסעיפי ההצעה היה וורן באפט, המשקיע המיליארדר ואחד האנשים העשירים בעולם. באפט מיקד את דרישת העלאת המס בחלק הגבוה ביותר של בעלי ההכנסות בארה"ב - ויצא במסע שכנוע כלל עולמי להטלת מסים על מיליארדרים. דבריו זכו לתמיכה באירופה ובמקומות אחרים, אך גם ספגו ביקורת עזה.

אובמה, רבים שוכחים, הפחית את נטל המס למיליוני אמריקאים עובדים מהמעמד הבינוני. למרות זאת, הוא מתואר על ידי תנועת מסיבת התה כסוציאליסט שרוצה לפגוע בעשירים. הרטוריקה מוכרת וידועה: העשירים, לכאורה, הם אלה שמייצרים מקומות עבודה באמצעות השקעה במפעלים ובעסקים. העשירים גם כך משלמים נתח גדול מעוגת המס - 20% ממשלמי המסים העשירים ביותר משלמים 70% מכלל המסים הפדרליים, כולל מס עזבון ומסי חברות, לדברי כותב שמרני אחד.

סטיבן שוורצמן, מנכ"ל קבוצת ההשקעות הפרטיות הענקית בלאקסטון, כתב שעיקרון ההקרבה המשותפת, שעליו כתב באפט במאמר ב"ניו יורק טיימס", משמעותו שכל האמריקאים - גם הפועלים והעמלים ומעוטי ההכנסה - צריכים לשאת בנטל. שוורצמן, שמשתכר מיליארד דולר בשנה, אמור לשלם על הכנסותיו מס של 15% בלבד - מכיוון שבתור מנהל השקעות פרטיות, ההכנסה שלו נחשבת לרווח הון.

המהלך של אובמה למסות את העשירים ביותר צפוי להיכשל בגלל התנגדות הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים. אובמה כבר נכשל כשניסה לבטל את הארכת הטבות המס שקבע הנשיא בוש ב-2001, אף שמדובר בחזרה לשיעורי המס שהיו נהוגים בתקופת כהונתו של הנשיא לשעבר ביל קלינטון, שגם הם היו נמוכים במונחים היסטוריים - מדרגת המס העליונה של 35% לזוגות שמרוויחים יותר מ-250 אלף דולר בשנה או יחידים שמרוויחים יותר מ-200 אלף דולר. בפועל, מספרים באפט ומיליארדרים אחרים, הם משלמים מס אפקטיבי נמוך הרבה יותר. ב-2008 המס האפקטיבי ששילמו 400 העשירים ביותר בארה"ב היה שקול ל-8% מהכנסותיהם, לעומת 30% ב-1995. מ-1979 ועד 2005 נפל המס האפקטיבי למאיון העליון מ-42.9% ל-31.5%. לעומת זאת, הנפילה במס לשכבות הביניים היתה 4% בלבד.

עשירי אירופה מתנדבים לשאת בנטל

מהלכי העלאת מסים הצליחו יותר במקומות אחרים. באפריל הכריזה ממשלת סין על הורדת מסים לבעלי הכנסות נמוכות והעלאתם על בעלי הכנסות גבוהות. חלוקת העושר בסין שוויונית יותר מברוב מדינות המערב, אך המגמה גם היא מובהקת - עלייה בריכוז העושר במאיון העליון. ואולם לסין יש שלטון ריכוזי שקובע בהינף יד את המדיניות, ללא השפעה רבה של האוכלוסייה.

אירופה, עם כלכלות דמוקרטיות אך אתוס סוציאליסטי בהרבה משל ארה"ב, הצליחה קצת יותר במהלכים למסות עשירים. ב-2009 העלתה בריטניה את מדרגת המס העליונה מ-45% ל-50% על הכנסה של יותר מ-150 אלף ליש"ט בשנה, לנוכח המשבר הכלכלי והגירעון התקציבי הגדול. ואולם כיום מתנהל ויכוח עז במדינה אם העלאת המס היא זמנית או קבועה. ניק קלג, סגן ראש הממשלה, אמר השבוע כי אם יתברר שבעקבות העלאת המס לא גוייס מספיק כסף לקופת הממשלה, היא תבוטל. "אולי נצליח להתקדם יותר אם נפחית את נטל המס על הכנסות נמוכות ובינוניות", אמר.

מדינות נוספות שינו את מדיניות המיסוי שלהן: צרפת העלתה באוגוסט מסים על בעלי הכנסות גבוהות, במאמץ לקצץ בגירעון שלה; איטליה, יוון ויפאן שוקלות מהלכים דומים. אחד הסמלים המובהקים ביותר לשינוי המגמה היה בשבוע שעבר, כאשר הלה תורנינג-שמידט ניצחה בבחירות הכלליות בדנמרק, לאחר שהבטיחה להעלות את המיסוי על הבנקאים והעשירים כדי לעודד את הצמיחה במדינה.

בספרד, שבה 700 אלף אזרחים שמדווחים על הכנסות של יותר ממיליון דולר בשנה, הוטל בשבוע שעבר מס רכוש על מי שמחזיק נכסים בשווי של יותר מ-700 אלף יורו, שאינם כוללים את בית המגורים הראשי של המשפחה. המס צפוי לגייס מיליארד יורו בשנה לקופת ספרד, שסובלת ממשבר כלכלי קשה. אמיליו בוטין, יו"ר בנק סנטנדר ואחד מהאנשים העשירים ביותר בספרד, אמר כי הוא מתנגד למהלך. הרשויות בספרד שוקלות בימים אלה להעמיד את בוטין לדין על הונאת מס, לאחר שמשפחתו הסתירה 2 מיליארד יורו בחשבון בנק בשווייץ.

עמדתו של בוטין נדירה בימים אלה של צנע באירופה. בשבועות האחרונים הצטרפו עשירי צרפת וגרמניה לקבוצה שמונהגת על ידי באפט בקריאה להעלות מס על עשירים. 50 גרמנים עשירים קראו לקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, להילחם בפערים ולגייס 100 מיליארד יורו ממס על בעלי ההון, שיופחת בהדרגה ככל שכלכלת גרמניה תשתפר. מדרגת המס העליונה בגרמניה ממוסה בשיעור מירבי של 42%, לאחר שקודמה של מרקל בתפקיד, גרהרד שרודר, הוריד שיעור זה מהרמה שקבע הלמוט קול שהיתה 53%.

בצרפת, 16 אנשי עסקים, מנכ"לים ומיליארדרים פירסמו עצומה שבה קראו לגבות "תרומה מיוחדת" מעשירי צרפת. "אנחנו מודעים לכך שהרווחנו מהמערכת בצרפת ומהתנאים באירופה, שאותם אנחנו מקווים לסייע לשמר", נכתב בעצומה, שעליה חתמו גם מנכ"ל ענקית הפרסום פובליסיס מוריס לוי, מנכ"ל בנק סוסייטה ז'נרל פרדריק אודה, נשיא אייר פראנס-KLM ז'אן-סיריל ספינטה, והבעלים של לוריאל, ליליאן בטנקור.

"אף אחד מאתנו לא נמצא בליגה של באפט או של בטנקור", אמר מייסד הקבוצה הגרמנית, דיטר למקול, רופא פנסיונר שנכסיו מסתכמים בכ-1.5 מיליון יורו. "אנחנו קבוצה מגוונת של רופאים, מורים ויזמים. מרבית העושר שלנו הגיע בירושה, אבל יש לנו יותר כסף משנזדקק לו. העלאות מסים הן הדרך להיחלץ מהמשבר - והכסף נמצא אצל העשירים".