פירוק גוש היורו יהיה אסון לאירופה

>> עלויות המאמצים להציל את גוש היורו מוצדקות, מכיוון שהחלופה להצלתו היא איומה מכדי להעלות על הדעת. גושי מטבעות התפרקו בעבר, גם אם לעתים נדירות. מה תהיה עלות פירוק גוש היורו?

לשאלה זו אין תשובה פשוטה. ראשית, יש דרכים רבות לבצע פירוק: אחת היא פירוק סיטוני שבו יחזרו המדינות למטבעות המקוריים; אחרת היא התחלקות לשני גושים: מטבע 'צפוני' חזק יותר ומטבע 'דרומי' חלש יותר. מורכבויות נוספות נובעות משלל הבחירות שצריכות לבצע המדינות הפורשות. הרבה תלוי בחוק ובפוליטיקה לא פחות מבכלכלה.

ניקח שני תרחישים ספציפיים. באחד, גרמניה עוזבת - לבדה או עם קבוצה נבחרת של כלכלות קטנות כמו אוסטריה, פינלנד והולנד - כפי שהציע באחרונה הנס-אולף הנקל, לשעבר ראש התאחדות התעשיות בגרמניה. בשני, הסביר יותר, יוון תפרוש או תיאלץ לפרוש.

בכל מקרה, ההשלכות הכלכליות יהיו הרסניות - כך טוענים אנליסטים רבים. אם גרמניה תעזוב, הנוי-דויטשמרק (המרק הגרמני החדש) יזנק, כי גרמניה תהיה מעין שווייץ חדשה וטובה יותר. חברות התעשייה הגרמניות יסבלו מכך. הבנקים הגרמניים יוכלו להתמודד עם המעבר של פקדונות והלוואות מקומיות למטבע חדש, אך הם יזדקקו להיוון משום שנכסיהם הנקובים ביורו יהיו שווים הרבה פחות במונחים מקומיים.

אם יוון תעזוב, הדרכמה החדשה שלה תצנח - וזה יהיה טוב ליצואנים שלה, אך גם יעורר מה שבארי אייכנגרין, היסטוריון מוניטרי באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מכנה 'האמא של כל המשברים הפיננסיים'. הפיחות של הדרכמה כנגד היורו יהפוך את כל החובות הנקובים ביורו לעול מצמית. המפקידים, שכבר עכשיו מתחילים למשוך כספים, יפרצו במנוסת בהלה, וימוטטו את הבנקים ביוון.

מחקר שערכו באחרונה כלכלנים בבנק השווייצי UBS טוען כי העלות של כל אחד מתרחישים אלה תהיה גבוהה באופן הרסני. אם גרמניה תעזוב, העלות תהיה 20%-25% מהתמ"ג שלה בשנה הראשונה, ומחצית מכך בשנים שלאחר מכן. אם יוון תעזוב, בשנה הראשונה היא תאבד 40%-50% מהתמ"ג שלה, והעלויות בשנים הבאות יגיעו לכ-15% מהתמ"ג.

עלויות אלה מגמדות את ההוצאה החד-פעמית שגרמניה תישא בה אם יוון, אירלנד ופורטוגל כולן יכריזו על חדלות פירעון. ואולם החישוב מבוסס על הנחה קיצונית כי מדינות שיעזבו את גוש היורו יצטרכו לעזוב את האיחוד האירופי. יש לכך אמנם סימוכין משפטיים, אך הפוליטיקה תביס אותם. לאירופה אין אינטרס שתהיה לה שכנה ממורמרת במזרח הים התיכון, או שגרמניה תתנתק ממנה לגמרי. הפוליטיקאים באירופה יעדיפו לשמר את השוק המשותף ולא לשרוף אותו באפר מדורת היורו. בשל כך, ההשפעה הכלכלית של פירוק תהיה פחות קטסטרופלית משחוזים כלכלני UBS.

אל תבכי עליי, אתונה

מהם לקחי ההיסטוריה? איחודי מטבע נוטים להתמוטט כחלק מפירוק מדיני נרחב יותר. גוש הרובל לא החזיק לאחר פירוק ברית המועצות; האיחוד המוניטרי של צ'כיה וסלובקיה החזיק רק כמה שבועות. מצבים שכאלה לא מאפשרים להעריך את המשבר הנוכחי. ואולם יש תקדים מלמד עבור יוון - בארגנטינה, שביטלה את הקיבוע של הפסו לדולר במהלך משבר החובות שלה בשלהי 2001 ותחילת 2002.

ארגנטינה יצרה משהו שדומה לאיחוד מוניטרי עם ארה"ב ב-1991, כשקיבעה את המטבע שלה לדולר, ותמכה בקיבוע באמצעות יתרות המט"ח שלה. המצב שלה בעשור שלאחר מכן דומה למצב של יוון לאחר שהצטרפה לגוש היורו ב-2001. שתי המדינות שיגשגו בתחילה, אך סבלו מהידרדרות בתחרותיות ובמצבן התקציבי. הידרדרות הכלכלה היוונית בשלוש השנים האחרונות מזכירה את זו שאירעה בארגנטינה, לפני שהיא הכריזה חדלות פירעון על חובותיה ופיחתה את המטבע.

המשבר בארגנטינה היה מכאיב - כולל מגבלות על משיכות מבנקים והפסדים גדולים למפקידים ולבנקים, לאחר שהנכסים וההתחייבויות שלהם ננקבו ופוחתו בשערי חליפין שונים. ואולם היתה זו נקודת תפנית. לאחר נפילה נוספת בתמ"ג, הצמיחה בארגנטינה זינקה ל-9% ב-2003, והמשיכה לצמוח בקצב דומה עד המשבר של 2008 והמיתון הגלובלי של 2009. כעת היא צומחת בקצב שקרוב ל-10%.

ההתאוששות בצמיחה של ארגנטינה, שהסתייעה בביקוש הגובר לסחורות חקלאיות, התרחשה למרות העובדה שסכסוכים מרים סביב פשיטת הרגל לא איפשרו לממשלתה לגייס הון בשווקים הבינלאומיים.

סיפורה של ארגנטינה עשוי לעודד את יוון, במקרה שתיאלץ לעזוב את גוש היורו. במקום לעבור תהליך ממושך של הפחתת שכר כדי לחזור להיות תחרותית, פיחות יכול לשמש תרופה מיידית. יתר על כן, רוב האג"ח של יוון כפופות לחוק המקומי, וזה מעניק לה יד חופשית, לאלץ את נושיה לקבל תספורת (קבלת פירעון נמוך מהמקורי) גדולה יותר. זה לא יהיה אפשרי אם התוכנית הנוכחית להמרת חובותיה תתבצע. ההסכמים החדשים, שנכתבו לפי החוק האנגלי, מגינים יותר על הנושים.

ואולם התקדים של ארגנטינה מראה עד כמה המשבר יכול להיות אכזרי - אי שקט חברתי עצום, שרשרת של נשיאים שהודחו ועוד. המשבר ביוון יכול להיות גרוע יותר. ראשית, העיוותים של יוון, כמו הגירעון בחשבון השוטף, שיוון הורשתה להגדיל בתקופות הטובות, עולים בהרבה על אלה של ארגנטינה. בנוסף לחסימת משיכות בנקאיות והטלת מגבלות הון, יוון תצטרך לעמוד בפני הבעיות הקשות של הצגת מטבע חדש במטבעות ושטרות. כל התשתית הלאומית - ממחשבים ועד מדחנים - תצטרך לעבור כיול מחדש; אלפי טרדות חדשות יחמירו את המצב הקשה ממילא.

עם זאת, הדאגה האמיתית עבור המשקיעים ומנהיגי אירופה כאחד, היא שיציאה של יוון מגוש היורו תעורר פאניקה בשאר המדינות, ותגרום להסתערות על הבנקים בפורטוגל ובאירלנד ואולי גם באיטליה וספרד. יוון מקושרת חזק יותר לשאר אירופה מבחינה פיננסית משהיתה ארגנטינה למדינה כלשהי. אף שגוש היורו התברר כאכזבה במובן האינטגרציה הכלכלית, הוא הצליח ליצור אינטגרציה פיננסית. וזו אינה נחמה. גוש היורו מועד להתפשטות המחלה המדבקת, ולמהומה בקנה מידה אפי. זה מה שהופך את המשבר הזה לכל כך בעייתי - וכל כך קשה לטיפול.