UBS דיווח על הפסד של 2 מיליארד דולר מפעולות מסחר לא מפוקחות
לא ייתכן שהסקטור העסקי קורס, השכר מקוצץ ועובדים נזרקים לרחוב, אך הפריץ השמן לא מתקן את המפלצת שנבנתה ביסודיות ובחמדנות ע"י ממשלות ישראל לדורותיהן. איך מארגנים הפגנת ענק בכיכר רבין?
תרשו לי להתייחס לשני נושאים, שעדיין לא החלטתי מי מהם מרגיז יותר. האחד עוסק בפרץ האופטימיות והציפיות למדיניות כלכלית אחרת עם מינויו של בנימין נתניהו לשר האוצר. השני עוסק בשכר הבכירים, שמצביע על כך שאיבדנו את הבושה כבר מזמן, ולפני שיהיה מאוחר יש לבצע בדק בית יסודי, הנתמך במחאה ציבורית, שלשם שינוי אסור שתתפוגג עם עיתוני השבת.
מבט על עקומי התשואה המדדי והשקלי בשוק ההון מעיד על ציפיות לתפנית כלכלית. ניתן לייחס זאת להנהגה החדשה, למלחמה הקרובה או לצמצום הפרמיה השלילית של כבוד שר החוץ סילבן שלום, לרגל קידומו בסולם הדרגות. מעניין לראות כיצד האיש שהביא את הראוותנות הציבורית לשיאים חדשים נדרש כעת לצמצומים ולדוגמה אישית. כמה טוב שהזיכרון הציבורי נדיף.
התשואות לפדיון אמנם מגלמות פרמיית סיכון וחששות לא מבוטלים, אך יש לזכור שאנו נמצאים במערבולת ומכאן גם הקושי לגזור את המגמות לטווח הקרוב. בכל מקרה עדיין נדרשת זהירות ונראה כי כל עוד הנתונים הבסיסיים לא ישתנו, לא תהיה סיבה אמיתית לשינוי מגמה אלא לתיקונים מזדמנים, שיובילו לשינוי תשואות בטווח מוגבל. העגלה הסולידית עדיין לא נוסעת לשום מקום.
כולי תפילה שאתבדה, אך נראה לי שמדובר במשאלות לב בלבד. רגע האמת קרוב, ולפי התנהגות השוק, יש כאלו המניחים שהרע מאחורינו והכל היה רק חלום רע שחלף. לצערי, אין שום אינדיקציה כלכלית לכך - שבענו דיבורים, ראיונות בעיתונים, ויש לבחון כעת את הכוונות לפי מעשים.
שימו לב, למשל, להתנהלות מול משרד הביטחון - אין את אותה נחרצות נדרשת ואין נגיעה בנושאים בעייתיים כמו פנסיה לפקידים לא קרביים בקריה בגיל 42. תמיד הקיצוצים יהיו סביב הארוחה למסכנים, ולא סביב צמצום שכר מנהל המחלקה הנפוח והמדושן או סביב התייעלות רחמנא ליצלן.
ידוע לנו שדיוויד קופרפילד הקוסם עדיין לא מועמד לתפקיד שר אוצר באף מדינה, למרות כישוריו. גם אצלנו אין מדובר במעשה קסם. כלכלה אינה נרפאת מתחלואיה ע"י תקשורת וגם לא על ידי שער הריבית. הכלכלה הישראלית חולה. חלוקת המשאבים מעוותת, וכדי לשנות זאת, יש לקבל החלטה פוליטית הדורשת מנהיגות עם אומץ - החלטה זו לבטח לא תעלה בקנה אחד עם פופוליזם זול. הממשלה שעברה, וכנראה גם הנוכחית, חזקה על חלשים, וקשה להאמין שתטפל ביד רמה בהוצאות הציבוריות, במונופולים וביתר המחלות שכולנו מכירים. תשכחו משינוי אמיתי. הכול קוסמטיקה - מס שפתיים. יגיע שלב שבו הסקטור הפרטי והעסקי לא יצליח לסחוב את הבלון הנפוח והמעוות שיצרו ונהנו ממנו ממשלות ישראל ו"משרתי הציבור" שכל כך דואגים.
שכר הבכירים שמפורסם כל שנה מציג חוצפה ישראלית אמיתית. הביטוי "חוצפה ישראלית" יכול להיות משעשע, כל עוד אין הדבר נעשה על חשבון האחר. לא כך הדבר במשק הישראלי. הציבור נקרא לקיצוצים ולהבנה, "מצב חירום", אומרים. בפועל רק צד אחד של המשוואה נותן את חלקו במאמץ.
הגיע הזמן להפסיק להיות פראיירים - העסק רקוב ודורש שינוי יסודי.
כל כך מרגיז ומקומם לעלעל בדו"ח השכר.
לא ייתכן שהסקטור העסקי קורס, פירמות מתייעלות, השכר מקוצץ, עובדים נזרקים לרחוב, אך הפריץ השמן לא מתקן את המפלצת שנבנתה ביסודיות ובחמדנות על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן. הראוותנות הרגה את החתול, עגל הזהב יפורק מנשקו, אם לא ברצון, אז בפיצוץ חברתי כלכלי רועם. בינתיים, כל עוד אנחנו כציבור לא מצליחים לבטא מחאה מעבר לצקצוקי לשון והרהורים נוגים בקריאת עיתוני השבת, המצב לא ישתנה. מי שאמור לשנות בהחלטה את המצב הוא חלק מהבעיה, וכאשר יש ציבור שעוד מוחא כפיים - בסופו של דבר החגיגה מושלמת. הגיע זמן לשים לכך סוף, לפני שהסוף יגיע. איך מארגנים הפגנת ענק בכיכר רבין?