במקום להלאים בנקים, הלאימו את חובותיהם

היכולת האנושית לשמור על אופטימיות בכל מחיר היא אינסופית. ערב פשיטת הרגל של ליהמן ברדס, שהובילה לפניקה הגדולה ביותר בשווקים הבינלאומיים זה 70 שנה, העריכו כלכלנים רבים, קובעי מדיניות בכירים כמו נגידי הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם - ועמם רוב המשקיעים - שהחולשה הניכרת בשוקי הדיור והמניות, וההפסדים הגדלים והולכים של הבנקים, הם עניין זמני שיתוקן בנקל ויחלוף. בקיץ 2008 ההנחה המקובלת היתה שכלכלת העולם תסבול מהאטה בגלל משבר הסאבפריים בארה"ב, אך לא תידרדר למיתון. התוצאות בשטח היו שונות מאוד, כידוע. ב-2009 נרשם המיתון הגלובלי הראשון מאז מלחמת העולם השנייה - כך לפי קרן המטבע הבינלאומית (IMF).

גם כיום מככבת האופטימיות. כך למשל, העלאת דירוג האשראי של ישראל שבוצעה ביום שישי על ידי סוכנות S&P עוררה שמחה לא רק במשרד האוצר בירושלים, אלא גם סוג של גאווה לאומית כללית - בייחוד כשהיא מגיעה בקיץ שבו דירוג האשראי של ארה"ב הכל-יכולה יורד. ואולם דווקא נקודת האור הזו של ישראל מבליטה ביתר שאת את החשיכה הכלכלית השוררת ברוב עולם. וכמו בתחילת ספטמבר 2008, כלכלנים רבים צופים כי משבר החובות של אירופה וארה"ב יגרום להאטה כלכלית, אך לא יביא למיתון.

המשבר של 2008 גבה מחיר כבד מהעולם כולו. הפחד שהוא עורר לא נעלם, וכל עוד קיים קשה למצוא פתרונות ארוכי טווח. במאמרים המובאים כאן במלאת שלוש שנים לקריסת ליהמן ברדרס, מתואר כיצד כשלו הרשויות בהענשת בכירי החברות שלקחו חלק פעיל ביצירת שוקי האג"ח הרעילות שהרסו את המגזר הפיננסי; כיצד הכלכלה הגדולה בעולם איבדה לא רק מיוקרתה ומעמדה, אלא מעוצמתה וכוח החיות שלה; וכיצד התרבות המלוכדת של הבנקים המגינים על עצמם המשיכה להתקיים לאורך העשור האחרון בלא מפריע.

מבט אל השווקים הפיננסיים מגלה שהמשבר שהחל ב-2008, ולמעשה בערך באמצע 2006 כשמחירי הבתים בארה"ב הגיעו לשיאם, עדיין מלווה אותנו. שוקי המניות התאוששו באופן ניכר ב-2009 והניבו רווחים מיתולוגיים כמעט. ואולם נדרשה שנה נוספת כדי שרוב העליות הללו יימחקו. מדד 500 S&P בארה"ב נמוך ב-8% מרמתו ערב קריסת ליהמן; בורסת פרנקפורט נמוכה ב-17% משהיתה ב-12 בספטמבר 2008, יום המסחר האחרון לפני פשיטת הרגל המפורסמת, ואם מנכים הפרשים של שערי מט"ח מול הדולר, ההפסד הוא 20%. טוקיו איבדה נומינלית 23%, אך בגלל התחזקות הין רק 3% במונחים דולריים. הדולר, בהתבסס על הדולר אינדקס (סל מטבעות עולמיים), איבד 2.4%; והיורו איבד 3.4% מול הדולר. הנפט נסוג ב-18% ומדד הסחורות של רויטרס, CRB, ירד ב-7%.

מי שהרוויח מהמשבר המתמשך היה הזהב, שעלה ב-150% בשלוש השנים האחרונות. השווקים המתעוררים נהנו מתנופה: מדד שנחאי-שנזן בסין עלה ב-32% נומינלית, ובצירוף התחזקות היואן הוסיף 42%; ברזיל עדיין חיובית; וגם תל אביב עלתה בכ-8% במונחים דולריים בתקופה קשה זו.

אף שהבורסות ירדו, עלו ושוב ירדו מאז קריסת ליהמן ברדרס - כפי שמראים תרשימי מדד המניות העולמי לשווקים המפותחים והמתעוררים - המשבר הנוכחי אינו שונה ונפרד מזה של 2008. זה אותו משבר אשראי שמכה ברחבי העולם, בכלכלות שהשתמשו בחובות כדי לממן את דרכן לצמיחה. למעשה, הוא נמצא בשלב מסוכן בהרבה משהיה לפני שלוש שנים.

יש סיבות רבות להחמרה במשבר. אחת מהן היא היצמדות של ממשלות המערב לאותן פרדיגמות כלכליות בנות זמננו, שמקדשות את יציבותם של הבנקים על חשבון האזרחים. אחרת היא אי הפקת לקחים עמוקים ורציניים בעקבות המשבר של 2008. כפי שכבר נכתב על דפי עיתון זה, אחת הסיבות להתקוממויות העממיות ברחבי העולם היא ההכרה בכך שהרשויות לא הענישו את האשמים, לא למדו לקחים, ושהמערכת המוטה והקלוקלת שהולידה את המשבר עדיין ממשיכה להתנהל ללא הפרעה רבה.

מה שהקפיץ במיוחד את גורם הסיכון במשבר הוא העובדה שהממשלות בעולם הלאימו את החובות של המגזר הפרטי - בעיקר של הבנקים. בכך הם העבירו את הסכנה לפשיטת הרגל מידי המוסדות הפיננסיים (והקבלנים, והעובדים ומשקי הבית) אל המאזנים הלאומיים. הדוגמה המובהקת למשבר אשראי שהועבר משוק הנדל"ן המקומי ומאזני הבנקים למאזן הממשלה היא אירלנד. הממשלה לקחה על עצמה את כל נטל החובות של הבנקים כדי להפיס את דעת משקיעי האג"ח שלה. ואולם היא לא עמדה בעומס והגיעה לסף חדלות פירעון. היא נזקקה לחילוץ מידי האיחוד האירופי וקרן המטבע, אך היא לא נחלצה מקשייה - שוב, בדוגמה מובהקת לכיצד מאמצי הממשלות ברחבי העולם להיחלץ מהמשבר אינם עולים יפה.

משבר החובות מתמקד אמנם בארה"ב ובאירופה, אך הוא מעיב על כל העולם. ארה"ב והכלכלות הגדולות באירופה מהוות עדיין נתח נכבד מהכלכלה העולמית. הכלכלות המתעוררות, שמצליחות לצמוח גם כיום, תלויות במידה רבה בשוקי היעד בכלכלות העשירות מוכות המשבר.

"ארה"ב טובעת בחובות, אירופה קורסת והבעיות בגוש היורו מתעצמות. כלכלת אסיה מתקררת וקצבי הצמיחה מאטים. לא מפתיע שהאי ודאות גוברת לצד השנאה לסיכון בכל השווקים הפיננסיים", אמר האנליסט ג'ראר ליון מסטנדרד צ'רטרד, ללארי אליוט מ"גרדיאן". העולם הוא "טונדרה כלכלית קפואה", החמיר בגזר דינו סטיבן קינג, אנליסט מ-HSBC. השפעת הבנקים המרכזיים מתפוגגת, הדמוקרטים בארה"ב רבים עם הרפובליקאים על התקציב, והפוליטיקאים באירופה לא מצליחים להגיע להסכמה בנוגע להמשך דרכו של גוש היורו. "המערב נראה יותר ויותר כמו גרסה רעה של יפאן. וכמו יפאן, מנהיגינו לא מציעים תשובות טובות", אמר קינג.

וכך, למרות האופטימיות המזהרת של המין האנושי, לנוכח שלוש שנים של מציאות כלכלית קשה, נראה שגם הפסימיות יכולה להרים ראש. עם זאת, חייבים להשאיר נימה של תקווה גם על רקע התיאור המדכדך מאוד הזה. המחאה החברתית בישראל, באירופה, במדינות ערב, בדרום אמריקה - וזו שמצפים שתתעורר גם בארה"ב - עשויה להוביל לשינויים ואולי אף תיקונים שהמשברים עצמם, והמנהיגים שניהלו אותם, לא הצליחו לחולל.