למה הופתעתי לטובה מתוכנית אובמה

>> דבר ראשון, הופתעתי לטובה מתוכנית עידוד העבודה של ברק אובמה, שהיא אמיצה וטובה יותר ממה שציפיתי. היא אינה נועזת מספיק לטעמי, אבל אם היא תתקבל, היא תשפר משמעותית את התעסוקה.

אולם אין סיכויים רבים לאישורה, בגלל התנגדות הרפובליקאים. ואין הרבה סיכויים שיקרה משהו שיסייע ל-14 מיליון אמריקאים מובטלים. וזוהי טרגדיה מקוממת.

תוכניתו של אובמה כוללת הוצאות של 200 מיליארד דולר על תשתיות, כמו שיפוץ בתי ספר, רשתות תחבורה ומניעת פיטורי מורים, ו-240 מיליארד דולר בקיצוצי מסים. זה נשמע הרבה, אבל זה לא באמת הרבה - ההשפעות המתמשכות של משבר הנדל"ן וחובות משקי הבית משנות הבועה יוצרים חור של טריליון דולר בשנה בכלכלה האמריקאית. התוכנית הזו - שתוצאותיה לא ייראו במלואן בשנה הראשונה - ממלאת רק חלק מהחור. במיוחד, לא ברור עד כמה קיצוצי המסים יסייעו להגברת הצריכה הפרטית.

בכל זאת, התוכנית עדיפה על כלום, ותמריצי ההעסקה שבה עשויים להניב השפעה מבורכת על התעסוקה.

לצערי, הסיכויים שהתוכנית תעבור קלושים. ההתנגדות לאובמה החמירה עם הזמן, במקביל להחמרה במצבם של המובטלים. בתחילת 2009 ניסה ממשל אובמה הטרי להתמודד עם המשבר שירש מבוש, וספג שני סוגים עיקריים של ביקורת מימין. ראשית, הימין טען שעלינו להסתמך אך ורק על מדיניות מוניטרית ולא על מדיניות פיסקלית - כלומר שתפקיד המלחמה באבטלה מוטל על הבנק הפדרלי ולא על הממשל. שנית, הם טענו כי פעולות תקציביות צריכות להתבצע באמצעות הורדות מסים ולא בהגדלת תקציבים.

הרפובליקאים עכשיו גם מתנגדים לקיצוצי מסים - לפחות לאלה שמסייעים לאנשים עובדים ולא לעשירים ולתאגידים. הם מתנגדים גם למדיניות המוניטרית. ביום רביעי בלילה הכריז המועמד הרפובליקאי מיט רומני כי ידרוש את החלפתו של בן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי, מאחר שברננקי ניסה לעשות משהו לסייע לשיפור התעסוקה. וזוהי גישה מתונה ביחס למפלגה הרפובליקאית. ריק פרי, המתחרה הבולט על תפקיד המועמד לנשיאות, טען שיש להעניק לברננקי "יחס מכוער".

בנקודה זו, הרפובליקאים המובילים מתנגדים לכל דבר שיסייע למובטלים. כן, רומני פירסם תוכנית תעסוקה נוצצת משלו, ואולם אין בה דבר, וודאי שלא תצליח למלא את הבטחתו המגלומנית ליצור לא פחות מ-11 מיליון משרות בארבע שנים.

החדשות הטובות הן שבגלל שהלך על גדול יותר מהצפוי, אובמה עשוי להכשיר את הקרקע לדיון פוליטי על יצירת מקומות עבודה. בסופו של דבר, אף צעד לא יקרה עד שהעם האמריקאי ידרוש פעולה.