תרופה חלשה למחלה קשה

יש אנשים שמשוכנעים שברק אובמה הוא הנשיא הגרוע ביותר בתולדות ארה"ב. לנוכח המצב הכלכלי העגום - צמיחה חלשה, אבטלה מהגרועות בתולדות האומה ומעמד מדורדר בזירה הפוליטית העולמית - אפשר אולי להסיק באופן נמהר שהם צודקים. ואולם אולי עליהם להסתכל כהונה אחת אחורה כדי להבין מי היה הנשיא הגרוע ביותר לכלכלתה של אמריקה.

אובמה פתח את כהונתו בתנופה אדירה של תמיכה מצד עם שנמאס לו מהניוון ומהשחיתות של הממשל הקודם - ממשל שביכר אילי נפט ובנקאים על פני מהנדסים, הוגי דעות ופועלי ייצור, ומיקד אנרגיות עצומות במה שלמעשה היווה את חיסול תשתיות ההשכלה, המחקר והפיתוח שהפכו את ארה"ב למעצמה. אובמה גם קיבל לידו אומה שמיטב בניה העדיפו לעסוק בפיתוח אלגוריתמים לאריזת ניירות ערך באופן שיסתיר את הסיכון שבהם, מאשר בפיתוח אלגוריתמים שימציאו תרופות חדשות למחלות או יפתחו פתח לטיסה בין כוכבים.

רבים שוכחים שאובמה פתח את מהלכיו הכלכליים באישור התוכניות של קודמו בתפקיד. תוכנית התמריצים שמגונה כעת כשגיאה קיינסיאנית בכל פה, היתה תולדה של הממשל הקודם, שלמרות חולשותיו לא התקרב אפילו לסהרוריות של המפלגה הרפובליקאית בגלגולה הנוכחי.

עד כאן כתב ההגנה על אובמה. הנשיא של המעצמה הכלכלית והצבאית הגדולה והחזקה בתבל התחיל אולי בתנופה, אולם הוא נהפך במרוצת הזמן למעין מתווך כושל: הכריזמה התגלתה כהבטחה ריקה, החתירה לאחדות כפשרנות הרסנית, שיקול הדעת כחוסר החלטיות.

על רקע זה אפשר לקרוא את תוכניתו החדשה לעידוד שוק התעסוקה כעוד מהלך חלש מדי, מאוחר מדי ופשרני מדי: שימוש בהטבת מס לעובדים ולמעסיקים כאמצעי לאושש כלכלה שסובלת מאבטלה כרונית קשה הוא מטח של כדורי טוטו במפלצת בת שתי טונות המסתערת ישירות על העתיד של אזרחי אמריקה. נראה שאובמה כבר התייאש מלמצוא אג'נדה משל עצמו, והוא מנסה למצוא חן בעיני הבריונים של הכיתה - הרפובליקאים החובטים בו ללא רחם - באמצעות מהלך שלקוח מספר החוקים. אלא שאובמה כנראה שכח מהילדות שהתחנפות לבריונים מניבה רק עוד חבטות כואבות.

מה צריך היה אובמה לעשות - ולא רק כדי לזכות מחדש במרוץ לבחירות ב-2012? הוא היה צריך למצוא את הדרך הנועזת והקיצונית ביותר להגיע לתוצאה שהוא מבקש להשיג, לפי אמונתו. לפני חודש הוא היה צריך להשתמש בתיקון ה-14 לחוקה כדי להעלות את תקרת החוב, הוא היה צריך לאיים בכוח הווטו שלו על הצעות תקציב שאינן ראויות, והוא היה צריך לאטום אוזניו בפני שליחיה של וול סטריט ששימרו את הסדר הכלכלי הישן והרע בוושינגטון. אובמה היה צריך לעודד הקמתה של תנועת מסיבת תה משלו - תנועת מסיבת הקפה, אולי. כמו בישראל, רוב האמריקאים מאסו בדרך שבה הדברים פועלים. אובמה היה צריך להיות להם למנהיג - והוא נכשל בכך.