מדד האטריה: הירידה באיכות המזון בכלא האמריקאי הקפיצה את מעמד הראמן

בעקבות קיצוצים בתקציב שירות בתי הסוהר והידרדרות רמת המזון, הסיגריות איבדו את מקומן לטובת אטריות הראמן כסחורה היקרה ביותר שעמה קונים האסירים מגוון מוצרים מחבריהם לתא

לאסירים בארה"ב שיועברו בקרוב לבתי כלא ממשלתיים, בעקבות ההחלטה להפסיק את השימוש בבתי כלא פרטיים, מומלץ להצטייד באריזות של אטריות ראמן.
על פי מחקר שפורסם שלשום, האטריות הדיחו את הסיגריות והפכו לסחורה היקרה ביותר בקרב האסירים - על כך מדווח "הטלגרף" הבריטי. ההעדפה של האטריות מיוחסת להידרדרות באיכות ובכמות של המזון המחולק לאסירים בבתי הכלא הממשלתיים, בעקבות תוכניות לקיצוץ עלויות.
המחקר, שאותו ערך מייקל גיבסון לייט מאוניברסיטת אריזונה, כלל ראיונות עם 60 אסירים וסוהרים מבית כלא בדרום ארה"ב וניתוח של נתונים שנאספו ממוסדות אחרים. "האסירים כל כך מאוכזבים מהאיכות והכמות של האוכל, שהם החלו להסתמך על אטריות ראמן, שהוא מוצר מזון זול ועמיד, כתחליף לכסף", הסביר. "מכיוון שהראמן זול, טעים ועשיר בקלוריות, הוא נחשב למוצר יקר מציאות שיכול לשמש כאמצעי תשלום עבור סחורות ושירותים אחרים", הוסיף. כך, למשל, אפשר להמיר שש אריזות של ראמן, שמחירן בקיוסק הכלא 59 סנט, בסט גטקעס בשווי 11.30 דולר. "זה משום שאנשים רעבים", מצוטט במחקר אחד האסירים. "אפשר לדעת מה המצב הפיננסי של אסיר לפי כמות המרק שיש לו".
. הפופולריות של הראמן אף הונצחה בספר ובטלוויזיה. גוסטבו אלוורז, לשעבר אסיר בבית הכלא צ'ינו בקליפורניה, פרסם ספר ובו מתכונים עם ראמן וסיפורים מאחורי הסורגים. "הראמן הוא מוצר היסוד של הכלא. לא משנה מי אתה, אתה מבשל עם ראמן", הסביר. במקביל, בעונה השלישית של הסדרה "כתום זה השחור החדש" של נטפליקס, אפשר לראות כיצד אריזות תיבול לראמן הופכות ללהיט בקרב האסירות, לאחר שאיכות המזון מידרדרת.
גיבסון לייט, שהציג את המחקר בכינוס השנתי של אגודת הסוציולוגים בארה"ב, מסביר כי הסיבה לשינוי נובעת מקיצוץ תקציבים. בבית הסוהר שנבדק, למשל, צומצמו הארוחות החמות משלוש לשתיים ביום, נוסף על ארוחה קרה. בסופי שבוע האסירים מסתפקים בשתי ארוחות ביום. לדבריו, תחליפי הכסף בכלא לא משתנים לעתים קרובות, אלא "דרוש זעזוע כדי לגרום לכך". הסיגריות שימשו כמקור הראשי לסחר החליפין בכלא עוד מלפני מלחמת האזרחים האמריקאית, ולפיכך, לעובדה שהמנהג השתנה פתאום יהיו, לפי גיבסון לייט, השלכות חמורות.