איגודי העובדים בצרפת העלו הילוך והמחאה מאיימת על טורניר היורו

תורים ארוכים מחוץ לתחנות הדלק בצרפת ואיום בהשבתת מערכת התחבורה הציבורית בפריז בישרו השבוע את התערבותם של איגודי העובדים במאבק שמטלטל את צרפת מתחילת השנה.
אחרי שבועות של מחלוקות פוליטיות, נשיא צרפת פרנסואה הולנד העביר בראשית החודש רפורמה בחוקי העבודה, שנועדה להגמיש את שוק התעסוקה הצרפתי ולהקל על המעסיקים לשכור ולפטר עובדים.
. עד עתה נאלצו הולנד וממשלתו להתמודד עם מחאה עדינה יחסית, של צעירים שהתכנסו בכיכרות הערים בקריאה הכללית להבטיח להם עתיד טוב יותר, תנועת מחאה שזכתה לכינוי "לילה בעמידה" (nuit debout). אלא שבתחילת השבוע זינקו לקלחת עובדי ענקית האנרגיה טוטאל שהשביתו את חמשת בתי הזיקוק שבבעלות החברה וקראו לביטולה של הרפורמה. האיתות היה ברור: אם הצעירים בכיכרות בילו את החודשיים האחרונים בעיקר בקיום מעגלי שיח רב תרבותיים, איגודי העובדים לא מתכוונים לשבת ולדבר יפה.
פחות חברים, אותו הכוח
שלשום הודיעו עובדי התחבורה הציבורית בפריז, הכוללת מערך רכבות, רכבת תחתית, חשמליות ואוטובוסים כי מיום חמישי הבא הם יצטרפו לשביתה שמוביל איגוד העובדים CGT שנחשב לחזק ביותר בצרפת.
עובדי התחבורה הציבורית בפריז מצטרפים לעובדי הרכבת שכבר שובתים בכל יום שני ורביעי עוד מתחילת מרץ, אך דווקא במסגרת מאבק להעלאה בשכרם, ולא רק בגלל הרפורמות בחוקי העבודה. כרגע לא נקבע תאריך סיום לשביתות, ואם הן יימשכו הן עלולות לשבש את טורניר הגמר של אליפות אירופה בכדורגל לאומות, "יורו 2016", שעתיד להיפתח ביוני.
בשל נסיבות היסטורית, איגודי העובדים בצרפת הם כוח משמעותי שאין להקל בו ראש, ולאו דווקא בגלל ששיעור גבוה מהצרפתים חבר באיגודים מקצועיים. ב־2014 פחות מ־8% מהעובדים בצרפת היו חברים באיגוד עובדים, בהשוואה ל־30% בשנות החמישים. בבריטניה לדוגמא, שייכים 26% מהעובדים לאיגודים, בגרמניה 18% ואפילו בארצות הברית 11% מהעובדים חברים באיגוד כלשהו. במגזר הפרטי בצרפת רק 5% מהעובדים חברים באיגוד, זאת בהשוואה ל־14% במגזר הציבורי. בחמש השנים האחרונות מחאות כשלו בעקביות בהוצאת חברי האיגודים לרחובות במאבק על מטרותיהם.
הכוח של איגודי העובדים לא טמון, אם כך, במשיכת ההמונים לרחובות ובעלייה על בריקדות. אלא, בסמכות שמעניק להם החוק כמנהלים שותפים לצד בעלי העסקים, במערכות הביטוח הלאומי והבריאות בצרפת, וכן בתור נציגי העובדים בהנהלת מקומות העבודה. החוק הצרפתי מכיר באיגודים כגוף מייצג לכל העובדים בחברות שמעסיקות מעל 50 עובדים, בין שהם חברים באיגוד או בין שלא. לנציגי האיגודים יש השפעה יומיומית על מגוון רחב של החלטות המנהלים, ולפיכך איגודי העובדים הצרפתים נהנים מהשפעה בלתי מבוטלת על שוק העבודה במדינה.
נשיא צרפת פרנסואה הולנד . צילום: איי אף פי בארבע שנות שלטונו לא הצליח הולנד הסוציאליסט להחיות את צמיחת המשק הצרפתי, ושיעור האבטלה בתקופה זו נע סביב 10% בקרב כלל האוכלוסיה ו־24% בקרב צעירים במדינה. הולנד הכריז מוקדם יותר השנה שאם הוא לא יצליח להוריד את האבטלה לשיעור חד ספרתי, הוא לא יתמודד לכהונה שנייה בארמון האליזה בשנה הבאה. אחת מנקודות המפתח שהוא סימן להשגת המטרה היא ביצוע רפורמה בשוק העבודה, שעליה הוא נלחם עוד מאמצע 2015. באמצעות הרפורמה מקווה הנשיא שפתיחת החוזים הקיבוציים הנוקשים תזרים דם חדש לתוך מקומות העבודה, ותעודד חברות לשכור עובדים נוספים או לפטר עובדים לא יעילים. האיגודים, מאידך, חוששים כי המהלך עלול להוביל לפגיעה לא רק בזכויות העובדים, אלא גם בכוחם הרב במשק.
לאחר שלא הצליח לזכות בתמיכת מספיק מחברי מפלגתו כדי לאשר את הרפורמה בפרלמנט, הוא החליט להפעיל את סעיף 49 בחוקה הצרפתית, שנותנת לו את הסמכות לעקוף את הבית התחתון של הפרלמנט ולהעביר חוקים ישירות לאישור הבית העליון, שם הוא צפוי לזכות לתמיכה רבה יותר. הולנד השתמש בצעד זה גם בשנה שעברה על מנת להעביר שורה של רפורמות צעדים שנועדו להגמיש את שוק העבודה, ביניהם מתן אפשרות לעסקים לפתוח את שעריהם בימי ראשון, הפחתת הרגולציה על העיסוק במקצועות מסויימים והחלשת כוחם של בתי הדין לעבודה.
הסעיפים ברפורמה הנוכחית שעוררו את זעם איגודי העובדים, למרות ריכוכו של הנוסח המקורי, מתירים לחברות לנהל משא ומתן פרטני עם העובדים על גובה הבונוסים, מספר ימי החופשה והתשלום עבור שעות נוספות.
מלחמת חפירות
באיגודי העובדים הבהירו להולנד כי הם לא מתכוונים לוותר בקרוב. "אם הסיטואציה לא תשתפר, והממשלה תישאר אטומה לדרישותיו של העם הצרפתי, אנחנו הולכים לקראת מחסור באספקת הדלק והרעה משמעותית במצבה של הכלכלה שלנו", אמר פרנק מנשון, מתאם מטעם איגוד העובדים בחברת טוטאל לסוכנות הידיעות רויטרס.
ההחלטה של הולנד להשתמש בסמכותו הנשיאותית כדי לקדם את הרפורמה זכתה לביקורת גם במפלגתו. פסקל שרקי, חבר פרלמנט סוציאליסטי וממתנגדי הרפורמה, אמר בשבוע שעבר בריאיון לתחנת רדיו בצרפת כי הצעד מראה על "סימנים של חולשה" מצד הולנד. הוא אמר כי עצירת כל דיון של הפרלמנט בנוגע להצעת החוק, אשר ההתנגדות לה "בוערת בכל רחבי המדינה", היא דבר נוראי.
עתה משהצטרפו איגודי העובדים למחאה, נחישותו של הנשיא הולנד ניצבת בפני מבחן משמעותי. עם זאת נראה, שבעוד שלמשתתפי "לילה בעמידה" מאמינים שהם נאבקים למען עתיד טוב יותר, גם אם הם לא מציגים תוכנית מעשית כדי לקרבו, איגודי העובדים חוששים בפשטות מפגיעה בעוצמתם והשפעתם על המשק הצרפתי. הם נחושים בדעתם להמשיך ולהסלים את המחאה כל עוד הממשלה לא תיכנע ותבטל את הרפורמות – דבר שהן ראש הממשלה מנואל ואלס והן הנשיא הולנד הודיעו כי אין בכוונתם לעשות. כיפופי הידיים יימשכו ככל הנראה עד שמישהו, הממשלה או האיגודים, ימצמץ ראשון.