רק ההיסטוריה תשפוט את משחק הפוקר של אנגלה מרקל

היוונים הולכים היום (א') לקלפיות כדי להצביע במשאל עם על התנאים שהציעו נושיה של ארצם כדי להמשיך ולהעביר סיוע למדינה מוכת החוב. עבור חלקם, במיוחד אלו שמתכוונים להצביע "לא", הנושים מתגלמים בדמותה של מלכת אירופה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, אולי הדמות המושמצת ביותר ביוון בחמש השנים האחרונות.
מסמך שפורסם השבוע באתר ההדלפות ויקיליקס חושף כי כבר ב־2011 סברה מרקל כי החובות של יוון אינם ניתנים לפירעון. דעתה של הקנצלרית כפי שהיא משתקפת במסמך שפורסם עומדת בניגוד גמור לדעה שהיא משמיעה בפומבי. היא הרי מובילה את הקו הנוקשה של נושי יוון, שמתעקשים על פירעון החובות והשתת צעדי צנע קשים בתמורה לסיוע שימנע מהכלכלה המקומית לקרוס.
הסתירה הזו מעידה במעט על התנהלותה של מרקל במשבר היווני הנוכחי. הפער בין הדעות שהיא משמיעה בחדרי חדרים לבין הרטוריקה שלה, ויותר מכך בין מעשיה לבין הרטוריקה שלה, מספרים סיפור של מנהיגה חזקה ובעלת חזון, אך גם כזו שלעתים מתעקשת לכפות את החזון על המציאות. במובן מסוים מרקל נתפסת בעיני רבים, ועל אחת כמה וכמה בעיני היוונים, לנבל בדרמה האדירה שמתרחשת באירופה.
שר האוצר היווני ורופקיס ואשתו בהפגנה באתונה, בסוף השבוע . צילום: איי אף פי על שער הגיליון של השבועון הגרמני "דר שפיגל" שיצא לאור אתמול מוצגת מרקל בפוטומונטאז' כשהיא יושבת על מה שנראה כהריסות מבנה יווני עתיק. דגל קטן של האיחוד האירופי מתנפנף לצידה. הכותרת המתנוססת מעל דמותה, "אשת העפר" (Die Trümmerfrau), היא בעלת משמעות כפולה. "נשות העפר" היה הכינוי שניתן לנשים שיצאו לנקות את הריסות הערים המופצצות בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה, אלא שבהקשר הנוכחי הכינוי שהצמידו עורכי “דר שפיגל” למרקל מצביע עליה כאישה שגרמה להריסות ולא זו שבכוונתה לנקות אותן.
מרקל של המשבר היווני, מסבירה הכתבה, היא שתי מנהיגות שונות. האחת, מרקל של המספרים, זו שיודעת ומבינה שיוון לא תוכל לפרוע את חובותיה ושיש לשמוט חלק מהם, או לחלופין שמוטב שהמדינה הים תיכונית תעזוב את גוש היורו. מנגד, ישנה מרקל שהתאהבה בתדמיתה כמנהיגה הבלתי מעורערת של גוש היורו, או כפי שיועצי התקשורת שלה שמחים להציגה — מלכת אירופה.
מרקל הזו ממשיכה לדבר על אירופה מאוחדת, חזקה, בעלת ערכים משותפים. ואכן, לכל אורך המשבר עם יוון, הדגישה את נחישותה להשיג הסכם שישאיר את יוון בגוש היורו.
הדרך השלישית
חרף הצהרותיה, מרקל ידעה שפתרון מספק למקרה יוון לא יעלה בקנה אחד עם ההתנהלות שהביאה לה תהילה בגרמניה. זהו מקרה קיצוני שדורש פתרון קיצוני, בין שמדובר בתספורת על החוב ופריסתו מחדש ובין שמדובר בתוכנית ליציאה מסודרת של יוון מגוש היורו. במקום לבחור באחת משתי האפשרויות האלה היא המשיכה לנסות למצוא פתרון שלישי, תוך שימוש באסטרטגיות שמזכירות את ההתנהלות הפוליטית שלה — דחיית החלטות, שמירה על חשאיות והצגת הדברים באופן עמום ככל הניתן.
לאורך חמש השנים הארוכות של המשבר התעקשה מרקל לערב בפתרונות שעמדו על הפרק את קרן המטבע הבינלאומית, אותו גוף שאי פירעון חוב של יוון אליו הביא אותה לחדלות פירעון. ההיאחזות בקרן כשותפה סייעה לה להצדיק את מה שנראה כהחלטה שלא להחליט. לא בכדי האשים אותה ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפרס בכך שהיא "מתחבאת מאחורי הטכנוקרטים מקרן המטבע”.
אבל מרקל לא צריכה לחשוש למוניטין שלה בבית — שם היא מכונה לעתים "מוטי" — אמאל'ה. נוסף על היותה מנהיגה של קואליציה רחבה שמחזיקה כ־80% מהמושבים בפרלמנט הגרמני, סקרים בארצה מראים שהתנהלותה מול יוון לא פגעה במאומה בפופולריות שלה, ושגם אם הסכם אם יוון לא יושג, הגרמנים לא ייתלו בה את האשמה.
בית המשפט של ההיסטוריה
ההחלטה המפתיעה של ציפרס לפוצץ את המשא ומתן וללכת למשאל עם ביוון על ההסכם עם הנושים עשתה חסד עם מרקל, ששואפת להיות מנהיגה אירופית בעלת שיעור קומה היסטורי, לשמור על פופולריות בקרב עמה וגם לתחזק את מעמדה של גרמניה ככוח החזק של אירופה תוך שימוש באמצעים דיפלומטיים והימנעות מכוח בפתרון משברים.
הצבעה של היוונים בעד ההסכם תעמיד את ציפרס במבוכה שתיפתר ככל הנראה רק עם התפטרותו מראשות הממשלה. במקרה כזה מרקל תזכה לשותפים חדשים למו"מ שבכל מקרה נוחים יותר לעיכול מאשר ציפרס ושר האוצר שלו יאניס ורופקיס — אידיאולוגים מסורים שצמחו בשמאל הרדיקלי.
הצבעה של היוונים נגד ההסכם תציג אותם באור סרבני בעיני האירופים, אף שדווקא הממשלה באתונה היתה זו שהסכימה ללכת את כברת הדרך הארוכה יותר כדי להגיע לפשרה. מרקל תצא נשכרת ממצב כזה, לפחות בטווח הקצר. בטווח הארוך ייתכן שניתן יהיה לבחון את התוצאות רק אחרי שמרקל תעזוב את משרדה בברלין. במקרה כזה, רק ההיסטוריה תשפוט את מלכת אירופה.