הנובליסטים כותבים: השקעה ציבורית היא המפתח

העולם מוצף בתחזיות על תקופה ממושכת של צמיחה כלכלית אטית. הדרך הטובה ביותר להימנע ממימוש התחזיות היא לנתב חסכונות בהיקפים גדולים להשקעות ציבוריות שיגדילו את הפריון.

פריון גבוה הוא הכרחי לצמיחה לטווח הארוך, מכיוון שהוא מיתרגם להכנסות גבוהות יותר ולכן לעלייה בביקושים. התהליך הזה לוקח זמן, במיוחד גם אם הראשונים בתור ליהנות מהגדלת ההכנסה הם בעלי שיעור חיסכון גבוה ממילא. אבל השקעה נאותה במקומות הנכונים תביא לצמיחה מבוססת פריון.
הסכנה לצמיחה הזו היא השקעה מבוססת חוב שמהוונת ביקושים עתידיים מבלי לעודד עלייה בפריון. הגישה הזו מובילה באופן בלתי נמנע להאטה בצמיחה, ויכולה אפילו לעורר משבר פיננסי דומה לזה שטלטל בשנים האחרונות את ארה"ב ואירופה. משברים כאלו מזיקים לביקושים מכיוון שחובות כבדים וירידה במחירי הנכסים דורשים פתרון שכרוך בהגדלת שיעור החיסכון, וזה שילוב שמדכא צמיחה.
. הסינים לא פיצו מספיק אם המשבר מתרחש בכלכלה שחשובה למערכת העולמית, כמו בארה"ב או באירופה, התוצאה היא ביקושים גלובליים נמוכים מדי.
ואכן, ביקושים מוגבלים הם מאפיין מרכזי בסביבה הכלכלית העולמית כיום. אף שארה"ב מגיחה לאטה מתקופה ארוכה שבה התוצר הפוטנציאלי עלה על הביקושים, באירופה הם נשארים נמוכים עקב שיעור האבטלה הגבוה. אחד הנפגעים העיקריים של המצב הוא היצוא בסין, שם הביקוש הצרכני הפנימי עדיין אינו מספיק לפצות על כך, ולמנוע האטה בצמיחת התמ"ג.
מגמה בולטת נוספת היא שכלכלות שונות מתאוששות מטלטלות הביקושים האחרונות בקצב שונה וברמות אחרות. הכלכלות הגמישות והדינמיות יחסית של ארה"ב וסין רושמות ביצועים טובים יחסית למקבילותיהן בעולם המפותח ובעולם המתפתח. עודף רגולציה על היבוא ביפן הגביל את הצמיחה במדינה במשך שנים ארוכות, בעוד הקשיחות המבנית בכלכלות אירופה מעכבת התקדמות טכנולוגית ומדכאת את השפעת כוחות השוק הגלובליים. אף פעם לא קל לבצע רפורמות שנועדו להגדיל גמישות בכלכלה. בהתחשב בכך, מציאת דרכים לעידוד הביקושים היא מהותית לקידום רפורמות מבניות בכלכלות שזקוקות להן.
זה מביא אותנו לגורם השלישי לביצועים החלשים בכלכלה העולמית: השקעת חסר, במיוחד במגזר הציבורי. בארה"ב ההשקעה בתשתיות ממשיכה להיות נמוכה מהרצוי, וההשקעה בידע ובטכנולוגיה נמצאת בדעיכה. אירופה, מצדה, סובלת מחוב ציבורי עצום ומבעיות תקציביות.
בעולם המתעורר, הודו וברזיל הן שתי דוגמאות לכלכלות שבהן השקעת חסר הותירה את הצמיחה ברמה נמוכה מהפוטנציאל שלה. יוצאת הדופן במקרה זה היא סין, ששמרה על רמות גבוהות של השקעה ציבורית בתקופה שלאחר המשבר העולמי.
השקעות שינותבו בחוכמה יסייעו רבות לביצועים הכלכליים כשיעלו את הביקושים במהירות, ידחפו את הפריון באמצעות השבחת ההון האנושי, יעודדו חדשנות טכנולוגית וגם יזמינו צמיחה בהשקעות הפרטיות בזכות עליית ההחזרים עליהן.
אף שהשקעות ציבוריות לא יכולות לפצות בן לילה על מחסור בביקושים, הן יכולות להאיץ את התאוששותם ולבסס דפוסי צמיחה איתנים. הבעיה היא שמדיניות מוניטרית בלתי קונבנציונלית בחלק מהכלכלות יצרה סביבת תשואות נמוכה, והותירה את המשקיעים בחיפוש אחר אופציות השקעה עם תשואות גבוהות. קרנות פנסיה רבות נמצאות במשבר, כי התשואות שנדרשות כדי לעמוד בהתחייבויות שלהן לטווח הארוך לא נראות כרגע מציאותיות.
תמריצים מוניטריים אמנם חשובים כדי למנוע קריסה של המערכת הפיננסית ולהעצים את אמון המשקיעים, אך הם לא יכולים להעלות כלכלות על מסלול צמיחה בת־קיימא לבדם. שינויים מבניים והגדלת ההשקעות נדרשים גם הם כדי להשיג מטרה זו.
בייג'ינג. סין שמרה על רמות גבוהות של השקעה ציבורית בתקופה שלאחר המשבר העולמי . צילום: בלומברג השפעה חוצת גבולות ביקושים לא מספקים הם הגורם העיקרי שמגביל צמיחה, ולכן הגדלת ההשקעה הציבורית צריכה לבוא בעדיפות ראשונה. כשהם מתמודדים עם אילוצים תקציביים ופוליטיים, על קובעי המדיניות לנטוש את התפיסה השגויה שהשקעה לתועלת הציבור חייבת לבוא אך ורק ממקורות ציבוריים. במקום זאת, עליהם למצוא ערוצי מימון לטווח הארוך עבור ההשקעות הללו.
בו בזמן, עליהם גם למצוא דרכים להבטיח שההשקעה הציבורית תניב תשואות גם למשקיעים הפרטיים. למרבה המזל, ישנם מודלים קיימים שאפשר להשתמש בהם כדי להשיג מטרה זו.
מאמצים מסוג זה צריכים להתעלות על הגבולות המדיניים. בהתחשב בכך שכשליש מהפעילות בכלכלות המפותחות הוא מבוסס יצוא, התועלת של תוכנית לניתוב חסכונות להשקעות ציבוריות תזלוג אל מדינות אחרות.
לכן הכלכלות הגדולות בעולם חייבות לפעול כדי לעודד השקעה ציבורית בתחומיהן, בעוד המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים והממשלות במדינות המתפתחות צריכים לפעול לניתוב כספים פרטיים להשקעות ציבוריות תוך הבטחת תשואה הולמת. בעזרתה של גישה זו, הנורמה החדשה של הכלכלה הגלובלית תשתנה מהמסלול המקרטע הנוכחי שלה אל מסלול של צמיחה איתנה ובת־קיימא.
הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה ומרצה בבית הספר לעסקים ע"ש סטרן באוניברסיטת ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2015. מיוחד לכלכליסט