בבריטניה גם אלוהים הוא כלי במלחמה נגד התחמקות ממס

"אלוהי הצדק", נפתחת התפילה למען תשלום הוגן של מס. "אתה קורא לנו להיות מאורותיך בעולם, נותן לנו אומץ לזרוח במקומות החשוכים ביותר, לגלות מה שחברות מנסות להסוות ולחשוף את כל מה שהן יעדיפו להסתיר. מי ייתן שתפילתנו תישא פרי: שקיפות מולידה כנות, חברות עשירות ישלמו את חלקן ההוגן".
התפילה הזו, תפילה לצדק מיסויי, היא חלק מקמפיין של כריסטיאן אייד (Christian Aid), מארגוני הסיוע הגדולים והחשובים בבריטניה ששם לו למטרה להילחם בעוני בעולם. המאבק לתשלום הוגן של מס, אומרים בכריסטיאן אייד, הוא חלק חשוב מהאג'נדה הזאת.
אנחל גוריה, מזכ"ל הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), העריך ב־2008 במאמר לעיתון הבריטי "גרדיאן" כי היקף כספי המסים שמדינות מתפתחות אמורות לקבל, אך מגיעים למקלטי מס, גבוה פי שלושה מהסיוע שהן מקבלות ממדינות מפותחות. לכן הפסקת בריחת ההון ממדינות מתפתחות היא אחת הדרכים היעילות ביותר למלחמה בעוני העולמי.
. צילום: אימג'בנק, Gettyimages לתקשר עם הציבור אין זה סוד שחברות רב־לאומיות נעזרות בתעלולים חשבונאיים כדי להקטין את תשלומי המס שלהן. אחת הדרכים הנפוצות ביותר היא הקמת חברות־בנות שסוחרות ביניהן בכמה מדינות. אלו מנצלות את העובדה שבמקרים רבים קשה לשפוט איזה חלק של המוצר או החברה אחראי לרווח, כדי לרשום את ה"רווח" במדינה שבה שיעור המס הוא הנמוך ביותר, ולפעמים איננו קיים. ענקית המסחר האלקטרוני אמזון היא דוגמה טובה להתנהלות הזו.
בשבועות האחרונים נאלצה אמזון להדוף קריאות לחרם בבריטניה, אחרי שנודע שבשנה שעברה היא שילמה רק 4.2 מיליון ליש"ט לרשויות המס בבריטניה – על מכירות בהיקף של 4.3 מיליארד ליש"ט לתושבי הממלכה.
גם כאן נעשה שימוש בטריק הישן ביותר בספר: התשלום שמתקבל מרכישות של לקוחות אמזון בבריטניה מנותב אל חברה־בת שלה בלוקסמבורג, חברה המוגדרת כמקלט מס.
מי שעומדת בראש הקריאה לחרם על אמזון היא יו"ר ועדת הכספים של הפרלמנט הבריטי, מרגרט הודג', שקראה לצרכנים לבצע את רכישותיהם אצל המתחרים. הודג' הובילה בעבר את החרם נגד ענקית הקפה סטארבקס בבריטניה, לאחר שהתברר שזו שילמה שיעורי מס אפסיים. החרם הזה נחשב להצלחה, שאותה מעוניינת הודג' לשחזר.
"זו שערורייה", הכריזה הודג'. "אמזון צריכים לשלם שיעור מס הוגן. הם למעשה מרוויחים כסף מאי־תשלום מסים. אני לא משתמשת יותר באמזון. אנחנו צריכים לקנות במקומות אחרים. מה שהראינו במקרה של סטארבקס זה את הכוח של הצרכנים הבריטים".
חברת הפרלמנט מרגרט הודג': אמזון צריכים לשלם שיעור מס הוגן. עד שזה יקרה אנחנו צריכים לקנות במקומות אחרים. מה שהראינו במקרה של סטארבקס זה את הכוח של הצרכנים הבריטים" . צילם: אימג'בנק, Gettyimages אבל הבעיה, על פי כריסטיאן אייד, היא סבוכה יותר מחברה אחת או שתיים. במאי פרסם הארגון דו"ח שכותרתו "תרבות ההסתרה במדד הפוטסי", הסוקר את החברות־הבנות של החברות במדד פוטסי ((FTSE 100 – המדד המוביל בבורסה של לונדון.
על פי המסמך, למאה החברות הללו יש כמעט 30 אלף חברות־בנות. יותר משליש מהן רשומות במקלטי מס שלא מחייבים אותן בדיווח על הכנסותיהן. מנגד, מידע על הכנסות החברות, מספר הנכסים שלהן ומספר עובדיהן נגיש באופן חופשי רק ברבע מהמקרים.
על פי קתרין טיג, אחת ממחברות המסמך, חוסר השקיפות הזה מאפשר לחברות להתחמק מתשלום מס. "יש סיבות רבות לכך שחברות משתמשות במבנים הנוכחיים שלהן", היא אומרת בראיון ל"כלכליסט". "חלק מזה קשור במיזוגים וברכישות, חלק קשור לתכנוני מס וחלק לכניסה לשווקים חדשים. אנחנו קוראים לחברות לתקשר עם הציבור בנוגע לחברות־הבנות הרדומות שלהן ובנוגע לסיבות שהן מחזיקות במספר גדול של חברות־בנות. הן צריכות להימנע מהקמת חברות כאלה במקלטי מס באופן הזה בעתיד, אלא אם כן לחברה יש שימוש עסקי משמעותי. כרגע אנחנו לא יודעים אם חברה־בת משמשת לתכנוני מס או אם באמת יש לה משמעות כלכלית".
חוסר השקיפות הוא אחד המוצרים שמדינות שנחשבות למקלטי מס מציעות ללקוחותיהן. בחודש שעבר חתמו שוויץ וסינגפור, שניים ממקלטי המס המרכזיים בעולם, על הסכם לשיתוף אוטומטי של מידע בנקאי בין 47 מדינות, אחת לשנה. ההסכם הזה אמור לסייע במאבק בהעלמות מס.
על פי המגזין "האקונומיסט", מבחינה תרבותית, העובדה ששוויץ חתמה על ההסכם וויתרה על סודיות בנקאית היסטורית שקולה לכך שהאמריקאים יוותרו על הזכות להחזיק ברובים. לדברי טיג, אין לנו דרך לדעת מה באמת מסתתר בחברות־הבנות שפועלות במקלטי המס עד שהנתונים החשבונאיים שלהן לא ייחשפו לגמרי.
"המידע הזה צריך להיות חופשי מפני שהוא יוצר חוקי משחק הוגנים לכל השחקנים בשוק: לחברות ולממשלות. חברות וממשלות יוכלו לשאת באחריות למידע שמוזכר בדו"ח הזה. אנחנו זקוקים למידע הזה כדי שנוכל לבצע את השינויים שאנחנו מעוניינים בהם, ובסופו של דבר לגבות יותר מס. המידע הזה צריך להיות זמין לכולם".
על פי הדו"ח של טיג, השימוש במקלטי מס קיים בכל המגזרים המיוצגים במדד פוטסי 100. המגזר הפיננסי משתמש יותר במקלטי מס, אבל גם בתעשיות הביטחוניות קונים את השירותים שמקלטי המס מוכנים לספק.
"לא מדובר רק על חברה אחת שפועלת בסקטור אחד, מדובר על כל החברות בכל הסקטורים". לכן האפקטיביות של חרם נקודתי, לדבריה, עשויה להיות מוגבלת. "אנחנו לעולם לא מקדמים חרמות. לא מדובר על חברה אחת שעושה משהו לא בסדר".
"זו בעיה הרבה יותר מערכתית שמצריכה שינוי מערכתי. צריך התערבות רב־שכבתית כדי לפתור את זה. אנחנו מקווים ליצור דיאלוג בונה בנושא הזה. יכול להיות שחלק מהחברות בכלל לא מבינות שיש להן מעט מידע שחשוף לציבור. ויכול להיות שזה דווקא טוב שהוא כן יהיה זמין. במדד פוטסי נמצאות כמה מהחברות שנחשבות לשקופות בעולם, ואולי כתוצאה מכך הן יכולות לסייע לקדם את הדיון הזה", ציינה טיג.
חברות בכל המגזרים "לפני כמה שנים השקנו קמפיין שבו ביקשנו מחברות להיות 'מובילות מחשבה' בנושא המס. ביקשנו מהן להתחיל לדבר על מס ולהבהיר את זה במסרים שלהן. אני שמחה לומר שכמה שנים אחר כך הן עשו את זה, עברו כברת דרך ארוכה והמשיכו להיות חלק מהדיון הזה. אנחנו לא ממליצים על חרם כדרך פעולה, אבל אנחנו כן אומרים שלצרכנים, למשקיעים, לקרנות פנסיה ולגופים אחרים יש תפקיד מאוד חשוב ויכולת לעורר שינוי בתחום הזה".
טיג סבורה שממשלת בריטניה, שמרוויחה באופן מסוים מקיומם של מקלטי המס בזכות הדומיננטיות של לונדון כבירה הפיננסית של העולם, ודרך מדינות חסות זעירות שלה המשמשות כמקלטי מס, דווקא מעוניינת להגביר את השקיפות בנושא.
"הדברים שהם עשו בעת האחרונה גורמים לנו להאמין שהם רציניים. הם משתוקקים לפעול בתחום הזה. ראש הממשלה דיוויד קמרון הלך לפסגת ה־G8 עם הכרה בכך שהוא מעוניין בשינוי של מדיניות המס. הם כן פועלים בתחום, אבל אני חושבת שצריך לפעול יותר", אמרה טיג.