ספרד למדה את הלקח

הכלכלה הספרדית מתחילה למשוך את תשומת לבם של המשקיעים - ולא רק מפני שמחירי הנכסים במדינה נמצאים בשפל (מצב שמאפשר הזדמנויות למשקיעים עם סבלנות). אף שעדיין קיימות בעיות חמורות שעליהן יש להתגבר, בספרד כבר ישנה תחושה ברורה שהכלכלה עשתה מפנה חיובי פחות או יותר בראשית שנת 2014.

עבור הספקנים, ניצני ההתאוששות לא ישגשגו מבלי שיופשר קיפאון האשראי, שעדיין קיים בשל הפגיעה במאזני הבנקים בזמן המשבר.
אבל, אף שהדרך לתעסוקה מלאה לא תיסלל בין לילה, התנועה עליה עשויה להתברר כמהירה יותר ממה שמצפים רוב השחקנים במשק הספרדי והאירופי.
בועת נדל"ן ממונפת קל ללכת לאיבוד בפרטים של דפוסי ההתאוששות, ולכן כדאי מאוד להתייחס למסגרת יציבה של הערכת הצמיחה הפוטנציאלית. למעשה, הכלכלה הספרדית היא מקרה קלאסי של דפוס צמיחה קלוקל של הכלכלה, שהתאוששותה כעת נתמכת על ידי מדיניות הממשלה, שאותה ניתן לצפות ועל ידי הסקטור הסחיר (מבוסס הייצוא).
לפני המשבר, הכלכלה הספרדית התבססה על הביקושים שיצרה בועת הנדל"ן הממונפת עד זרא - דפוס שאינו שונה בהרבה מזה שהיה קיים בארה"ב ערב המשבר.
לכן, הן הצמיחה והן התעסוקה טיפסו על חשבון השגשוג בסקטור הסחיר. המשבר פגע בביקושים הפנימיים ולכן הגביל מאוד את הסקטור הסחיר, בין היתר בשל העלייה המהירה בעלות היחסית של יחידת עבודה והערכת יתר של היורו, שפגעו בתחרותיות.
כמו כן, הנזק שגרם המשבר למאזני הבנקים צמצם את הביקושים משום שהגביל את האשראי למשקי הבית ולעסקים קטנים ובינוניים.
ספרד מצאה עצמה במצב לא אידיאלי, בלשון המעטה. ההידרדרות המהירה בהכנסות הממשלה הגבילה את יכולתה לנקוט בצעדים משמעותיים ומיידיים, זאת כאשר הטלת מגבלות רגולטוריות היו עלולות לפגוע בגמישות של הכלכלה.
עם זאת, הדרך לצמיחה, חרף היותה קשה וארוכה, נפרשה בבירור בפני ההולכים בה.
ראש ממשלת ספרד מריאנו ראחוי. ייצוב כלכלי . צילום: אי פי איי ראשית, עלות העבודה בספרד היתה צריכה לרדת עד לרמות פריון שיאפשרו תחרותיות - תהליך בעייתי בהיעדר שליטה במדיניות המוניטרית - שנמצאת במקרה הזה בידי הבנק האירופי המרכזי.
שנית, הן ההון והן העבודה צריכים היו לנוע לכיוון הסקטור הסחיר, בו ההגבלות על הביקושים נחלשות עם העלייה היחסית בפריון.
אלא שבדומה למדינות אחרות בדרום היבשת, גם בספרד הקשיחות של שוק התעסוקה וקשיחויות אחרות של המשק האטו את התהליך וייקרו את ההתאמות המבניות שהיה צריך לבצע בכלכלה. התוצאה היתה רמות נמוכות יותר של צמיחה ושל תעסוקה, במיוחד בקרב הצעירים ובקרב מצטרפים חדשים לשוק התעסוקה.
אבל, קובעי המדיניות בספרד כמו גם ראשי המגזר העסקי הבינו את העיוותים הכלכליים שהיו במדינה טרם המשבר ואת חשיבות הסקטור הסחיר כמנוע להתאוששות.
. צילום: איי פי ואכן, הממשלה ביצעה רפורמה מרחיקת לכת בשוק העבודה באביב 2013. המהלך עורר מחלוקת בספרד מכיוון שפגע בחלק מההגנות שמהם נהנו העובדים. אבל צריך לזכור שההגנה הטובה ביותר עבורם היא עלייה בשיעור התעסוקה. פירות ראשונים של הרפורמה אפשר לראות כבר כיום.
יתר על כן, אף שההשקעה הפנימית מוגבלת על ידי מחנק האשראי, משקיעים מאירופה ומאמריקה הלטינית החלו להזרים כספים לספרד כשהם נמשכים בעיקר אל המבנה התחרותי החדש של המשק והגמישות שלו. בטווח הארוך יותר, המשקיעים בונים על התאוששות בביקושים הפנימיים.
השקעות פרייבט אקוויטי זורמות גם כן, לא רק בגלל שהתחזיות אופטימיות, אלא גם בגלל שהן נראות כעת כברות הגשמה.
אף שספרד ואיטליה דומות מבחינת נתוני האבטלה והצמיחה, קיימים ביניהן הבדלים משמעותיים.
אחד מהם הוא שבשונה מספרד, באיטליה לא היתה התכנסות משמעותית של עלויות העבודה לכיוון רמות הפריון. העובדה הזו מגבילה את הפוטנציאל של הסקטור הסחיר בכלכלתה להפוך למנוע צמיחה.
ההבדל השני הוא שאיטליה עדיין לא ביצעה את הרפורמות בשוק העבודה ובמשק שספרד כבר ביצעה. אם איטליה רוצה לנצל את פוטנציאל הצמיחה של הסקטור הסחיר היא חייבת ללכת בעקבות ספרד.
גמישות כגורם מהותי כפי שניתן ללמוד מהנסיון הספרדי, אף שקשה להשיג גמישות מבנית בכלכלה, הגמישות הזו היא גורם מהותי בדרך להשגת כלכלה חזקה.
סיבה אחת לכך היא שנדרש איזון מחדש של הכלכלה כאשר דפוסי צמיחה קלוקלים מעוותים את המבנה שלה, ובמיוחד את האיזון בין הסקטור הסחיר ללא סחיר. סיבה אחרת היא שכוחות שוק, הן טכנולוגיים והן גלובליים, כופים שינויים מבניים על הכלכלות המפותחות. קשיחויות מבניות מקשות על ההסתגלות לשינויים הללו ומשפיעות לרעה על הצמיחה ועל התעסוקה.
ככלל, הכלכלות המצליחות בשלושת העשורים האחרונים היו אלו שאימצו רפורמות ומדיניות שהתמקדו בהגדלת הגמישות של המשק. אפשר לקחת את ארה"ב שלאחר עידן רייגן, את בריטניה שלאחר עידן תאצ'ר ואת גרמניה שלאחר עידן שרדר כדוגמה. כעת נראה שספרד הולכת בדרכן, ואפשר רק לקוות שעוד מדינות יבואו בעקבותיה.
הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור באוניברסיטת ניו יורק. פרוג'קט סינדיקט 2014, מיוחד לכלכליסט