"אי־השוויון בארה"ב מזנק, אבל מבחינת האמריקאים הכל בסדר"

"אני לא חושב שיקרה אסון גדול אם כל מדינות אירופה וארה"ב יודיעו מחר בבוקר שהן מעלות את המס השולי המקסימלי ל־55%". פרופ' פרנסואה בורגיניון הוא אחד מחוקרי אי־השוויון המובילים בעולם, וכפי שניתן להבין מדבריו, הוא חולק על התפיסה שהפחתת מסים על בעלי הכנסות גבוהות משרתת בסופו של דבר את הכלל.
"כשבוחנים את האבולוציה של מס ההכנסה ב־30 או 40 השנים האחרונות, רואים שמדינות מפותחות רבות הורידו את שיעור מס ההכנסה, אבל קשה להגיד שזה שיפר את תפקוד הכלכלות שלהן", הוא מסביר.
פרנסואה בורגיניון (68); מצב משפחתי: נשוי + 2; קריירה: הכלכלן הראשי של הבנק העולמי לשעבר. ממקימי בית הספר לכלכלה של פריז. כתב או השתתף בכתיבת 16 ספרים על אי־שוויון; השכלה: תואר ראשון בסטטיסטיקה מהמכון הצרפתי הלאומי לסטטיסטיקה וכלכלה. תואר שני במתמטיקה יישומית מאוניברסיטת פריז VI. דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת מערב אונטריו, קנדה; עוד משהו: יינן חובב. כתב כמה מחזות אך מעולם לא פרסם אותם . צילום: עומר מסינגר "היית מצפה שמשהו יקרה" בורגיניון, שכיהן ככלכלן הראשי של הבנק העולמי עד 2007, פרש מתפקידו כדי לעמוד בראש בית הספר לכלכלה של פריז (PSE), שם הוא מלמד גם כיום. לישראל הוא הגיע כאורח מכון ון ליר לכלכלה וחברה בירושלים, שבו נערך בשבוע שעבר כנס בנושא עוני ואי־שוויון בישראל ובעולם.
נשיא ארה"ב ברק אובמה אמר באחרונה שאי־שוויון בהכנסות הוא האתגר המכונן של זמננו. עד כמה אתה מסכים לכך?
"זה תלוי בנקודת המבט. כאזרח וככלכלן, אני סבור שהוא צודק לגמרי. זה מדהים עד כמה אי־השוויון בארה"ב העמיק, ויש לכך השפעה שלילית על הכלכלה. אפשר לומר שאי־השוויון הוא אחת הסיבות העקיפות למשבר הכלכלי שהחל ב־2008.
"כסוציולוג וכאיש מדע המדינה, אני מופתע מכך שהחברה האמריקאית אינה מגלה רגישות להעמקת הפערים. כמו הרבה אחרים, גם אני חשבתי שתנועת 'לכבוש את וול סטריט' היא התחלה של משהו גדול, אבל בסופו של דבר לא היתה לה השפעה רבה. כשבארה"ב חוזרים היום לרמת אי־השוויון שהיתה בה לפני מאה שנה, היית מצפה שמשהו יקרה, אבל שום דבר לא קורה".
מהי הסיבה לכך, לדעתך?
"לפני כמה שנים התפרסם מחקר מעניין של מכון ברוקינגס (מכון מחקר כלכלי מוביל בארה"ב - ר"א) ושל גופים נוספים. החוקרים שאלו אנשים בכמה מדינות מה הם חושבים על רמת ההגינות בחברה שבה הם חיים, ומה הם חושבים על השינויים ברמת אי־השוויון בה. למרות הזינוק ברמת אי־השוויון בארה"ב, הרוב הגדול של האמריקאים שהשתתפו במחקר אמרו שלדעתם הם חיים בחברה הוגנת ושאי־השוויון לא העמיק.
. "אני חושב שזה נובע מכך שהאמריקאים תופסים אי־שוויון כאי־שוויון בהזדמנויות ולא כאי־שוויון במשאבים. כל עוד יש סיפורים כמו של ביל גייטס, סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג, אז הכל בסדר מבחינתם, כי זה אומר שאפשר להתחיל מכלום ולהפוך למיליארדר".
איפה נכשלה תנועת "לכבוש את וול סטריט" בהשוואה להישגים של תנועות מחאה אחרות?
"'לכבוש את וול סטריט' היתה תנועה שחרתה על דגלה את אי־השוויון מרגע הקמתה, ואילו מחאות אחרות התעוררו בגלל דברים מאוד ספציפיים. בצ'ילה זה התחיל עם סטודנטים שהתלוננו על עליית שכר הלימוד, בישראל זו היתה מחאה על מחירי הדיור ובברזיל על מחירי התחבורה הציבורית. בסופו של דבר, התנועות האלה לא הפכו באופן מובהק לתנועות שנלחמו באי־שוויון, אל על פי שהן פעלו במדינות שיש בהן אי־שוויון גבוה. אולי זה ההבדל".
האם יש מה לעשות פרט לניסיון למתן את המגמה של העמקת אי־השוויון במדינות המפותחות?
"כן ולא. אם העולם ימשיך באותו כיוון ולא יעשה מאמץ לתאם מדיניות בין המדינות המפותחות, אני לא רואה איך נצליח לעצור את המגמה. אם אנחנו מאמינים שלמגזר הפיננסי יש חלק בהעמקת הפערים, אם אנחנו מאמינים שלהסרת רגולציה מהשווקים יש חלק בהעמקת הפערים, אז אפשר לעשות צעדים כדי לתקן את זה.
"העניין הוא שבעולם גלובלי, אם מבצעים צעד כזה רק במדינה אחת, אז ההון והאנשים יעברו למדינה אחרת שתהיה יותר נוחה עבורם. במובן הזה, הגלובליזציה מקשה על מדינות לנקוט הטמעת מדיניות מתקנת. אבל תיאום כזה הוא אפשרי. היום ארה"ב ואירופה הולכות בדיוק בכיוון הזה בנושא של מלחמה במקלטי מס. בעולם גלובלי אנחנו צריכים מדיניות גלובלית".
אילו עוד מדדים מלבד תמ"ג כדאי להביא בחשבון אם רוצים לוודא שהצמיחה משפיעה על כולם?
"כיום כולנו אובססיביים לגבי צמיחת תמ"ג, שזה מדד שנפגע קשה מהמשבר, ולכן חשוב לעקוב אחריו. אבל בהחלט אפשר לשאול האם צמיחת תמ"ג היא המדד הנכון לטווח הארוך. אם אנחנו דנים באי־שוויון, אפשר לראות שאף על פי שהתמ"ג בארה"ב צמח ב־30 השנים האחרונות, הרוב המוחלט של פירות הצמיחה הגיע רק לעשירון או ל־5% העליונים. רמת החיים החציונית בארה"ב לא השתנתה כבר כ־20 שנה. לכן, כשמודדים חלוקת עושר, אנחנו רואים שיש משהו שלא עובד בהסתמכות על צמיחת תמ"ג. הבעיה היא שנתוני תמ"ג מתפרסמים כל רבעון, ונתונים אחרים רק אחת לשנה. אנחנו חיים בעולם שבו מרבית מקבלי ההחלטות חושבים לטווח הקצר, וגם התקשורת, והרעיון של מדידת קדמה חברתית לטווח ארוך נופל בין הכיסאות".
ההתאוששות האטית של גוש היורו חיזקה את הכוחות הלאומניים שם. האם יש בכך סכנה לעתיד הגוש?
"זו בעיה חמורה מאוד. אחת הסכנות הגדולות לאירופה היא שבבחירות הקרובות לפרלמנט האירופי נראה שהמפלגות האלו יצליחו, מכיוון שבבחירות מהסוג הזה אנשים נוטים להצביע לפי הרגשת הבטן שלהם. לכן, לא בלתי נתפס שבמאי יהיה לנו פרלמנט אירופי שישאף לפרק את האיחוד האירופי. זה מאוד יקשה על תהליך השיקום והמשך הבנייה של אירופה.
"בעיה חמורה אחרת היא שאם מדינות הגוש ימשיכו במדיניות של ליברליזציה של הכלכלה, אם הן יקצצו בתקציבי הרווחה, המפלגות האלה יקבלו רוח גבית. מנגד, לא בטוח שאפשר להימנע מזה כי המצב של חלק מהמדינות הוא כל כך קשה והן חייבות לחסוך בהוצאות הציבוריות".
ההקלה הכמותית של הפד צועדת לקראת סיום. איך זה ישפיע על הכלכלה הגלובלית?
"יהיה קשה מאוד לצאת מההקלה הכמותית. אני לא מאמין שאחרי שהזריקו כל כך הרבה נזילות לשווקים, יהיה אפשר פשוט לנגב את זה ולגמור את הסיפור.
"המשימה הגדולה של הפד ובעקבותיו של הבנק האירופי המרכזי תהיה לנהל את שיעורי הריבית כדי למנוע הלם גדול מדי שיחזיר אותנו למשבר. לא נראה לי ש־2014 תהיה שנה קלה, בטח לא יותר קלה מ־2013. אולי לא יהיה איום ונורא, אבל יהיה הרבה רעש. הכלכלה האמריקאית תצמח בשיעור קטן מהצפוי, ואירופה אולי תצליח לא להידרדר שוב למיתון".
האתגר הסביבתי
בורגיניון מעלה בסיכום הראיון נושא נוסף, שחשוב בעיניו לא פחות ממאמצי השיקום של הכלכלה העולמית ומהמאבק באי־השוויון. "אסור לנו להתעלם מהאתגר הסביבתי הגדול העומד בפנינו באמתלה של התמודדות עם המשבר", הוא מציין. "הדיון סביב הפיתוח הכלכלי העולמי שינה כיוון בעקבות המשבר, והשיח על אודות ריסון פליטת גזי החממה כמעט וירד מהשולחן. אני מקווה שכשהמשבר יהיה מעט מאחורינו, נוכל לחזור לנושא המאוד חשוב הזה".