מה נסגר אתכם
אתם שואלים, ולשירה נמאס. היא לוקחת הפסקה לטור, ואוספת כמה מהמוזרות שבבקשות שהגיעו אליה: חומרים להכנת פצצה ביתית, מטריית כובע ודיונון מחמד
אחרי שנים (טוב, חודשים ארוכים במיוחד) שאני כותבת את הטור הזה, הגיע הזמן לעצור רגע את החיפושים. תנו לי שבוע אחד חופש מחפירות בגוגל וטלפונים לאנשים שלא דיברתי איתם כבר שנתיים, אבל אבא שלהם המציא את השוקולית.
אבל כדי למלא את החסר, תנו לי לקחת אתכם לסיבוב מאחורי הקלעים, ולחשוף בפניכם את הצד היותר נעים של העבודה הזו – הבקשות שאני מקבלת במייל. אם אי פעם חשבתם שלשאלות המתפרסמות בטור יש גוון הזוי משהו, אז הגיע הזמן שתדעו את האמת – זה כלום לעומת השאלות שצונזרו. ואת הטור היום אקדיש לאותם אנשים, שאני מאוד מבינה את כאבם, אבל עדיין לא ברור לי מה הם רוצים מהחיים שלי.
טוב שהוא לא רוצה דב נמלים
"אני מחפש לקנות סוג מסויים של דיונון לגדל בבית אני יודע שבחו"ל מאפשרים לגדל אותו
שמו באנגלית cuttlefish זה אלו שמשנים צבעים וצורה והכל, אמורים להיות חכמים כמו חתול בית"
מה שמצחיק פה שבשלב מסויים נכנעתי לסקרנות וביררתי פרטים על אותו דיונון אינטליגנט, ומסתבר שלא חתול ולא חמוס. הרכיכה הזו, שכמעט לא מיובאת לארץ, צריכה אקווריום עם מערכת סינון מיוחדת, מה שלא ימנע ממנה לפזר בו את הדיו שלה. שזה בסדר – אבל כשמנקים אותו הדיונון נכנס לאמוק וחובט את עצמו בדפנות האקווריום עד לפצעים קשים, ועכשיו לך תמצא וטרינר תת ימי באמצע הלילה. מסקנה: לא כל מה שמוכרים בחו"ל חייב להגיע גם לארץ. אפשר להתאפק.
הזה של הנו
"פעם היו פה בארץ שמפו ומרכך שהבקבוקים שלהם היו כחולים גדולים. החברה שלהם לא הייתה מאוד מוכרת ואני לא זוכרת שראיתי פרסומת לחברה, משום מה השמפו והמרכך האלו נעלמו לפני כמה שנים למרות שהיו מצויינים. יש לכם מושג אם הם עוד קיימים אפשהו בארץ?"
את יודעת מה? בואי ואשאל אותך שאלה אחרת בתגובה: פעם היה מוצר כזה, שנמכר בבקבוקים, עם תמונה עליו, נדמה לי בירוק איפה אפשר להשיג כזה היום? אם תעני לי השאלה הזו, אני מבטיחה להתחיל לחפש את השמפו ההוא שאת מדברת עליו.
אין תגובה
"היכן אני יכול למצוא את השיר 'כוכב השחר' של נועם קניאל"?
לנועם קניאל היתה קריירה מפוארת בשנות השבעים, עם להיטים כמו "גלי", "אמא שלי" ועוד כמה ביצועים סכרינים מתקופת הפסטיגלים של פעם. אבל למרות זאת, האלמוני ששלח את השאלה הזו, היה חייב לשלוף דווקא שיר מהאלבום הכי לא מצליח ולא זכור של ילד הפלא. ולמה הוא עשה את זה? אני חותמת לכם שזה כדי לעצבן אותי.
אני יודעת מה עשית בקיץ שעבר
"אני מחפש חומר כימי שנקרא סודיום אצטט, קראתי שמיצרים אותו מאוד בזול. איפה אפשר להשיג אותו בארץ, או באיזה אתר אפשר להזמין אותו? תודה מראש, זיו"
או, עכשיו כאן, שימו לב, מדובר בסיפור מאוד נחמד. מדי פעם אני מקבלת למייל בקשות למצוא כל מיני חומרים כימים משונים. "אני צריך את זה לגינון," אומר אחד; "אני רוצה לתפור לי חליפת צלילה," מתרץ אחר. בהתחלה עוד הייתי תמימה, אבל אחרי כמה בירורים, הבנתי שלכל החומרים האלו יש מכנה משותף – כולם משמשים, בצורה כזו או אחרת, להכנת פצצות ביתיות. נשבעת לכם! מאז, בכל פעם שהמייל עוסק בחומר כימי כזה או אחר, אני אפילו לא מתאמצת לחפש. אבל זה מצחיק אותי בכל פעם מחדש.
נגע לליבנו
"ראיתי את התגובה שלכם לאיפה מוצאים נעלי קיפי. יחד עם זאת נותרה בעיה רצינית אחת בעינה, איפה למען השם מוצאים נעלי קיפי מידה 47, בכל החנויות יש רק עד מידה 46 !!!! אני כבר שנתיים הולך עם נעלי קיפי 47 קרועות, שקניתי לפני 6 שנים".
אני אומרת לכם, השאלה הזו פשוט גרמה לי לבכות. אני מצטערת, קורא יקר, אני באמת לא יודעת! הייתי מוכנה אפילו להקדיש את חיי למשימה הזו, אבל היום כבר קבעתי משהו ומחר אני חייבת לעשות כביסה כי בשישי יש לנו הדלקת נרות. אבל אני מבטיחה לפקוח עין, באמת!
שאלת תם
"שמי יותם ואני מחפש מטריית כובע כזאת שחובשים על הראש יצא לי לראות את זה בכל
מיני מקומות" .
שלום יותם. יש לך בעיה. הבעיה היא שאתה מעוניין במטריית כובע. הייתי אומרת לך איפה מוצאים כזה דבר, אבל אני לא מכירה אותך, ואתה עלול באמת ללכת איתה, ואז כשישאלו אותך מה הסיפור, אתה תגיד "שירה גל מצאה לי," וכך יוכתם שמי לנצח. אז בבקשה להפסיק עם זה מייד. תודה.
מי ייתן ויתרחש נס חנוכה לכל המחפשים! (טוב, חוץ מההוא שמחפש חומרים כימים, למען טובת הכלל).