האם ארה"ב חוזרת לקו השפיות?

שביבי תקווה שעשויים להתפתח לכדי סימנים המעידים על שפיות התגלו בשבוע האחרון בזירה הפוליטית האמריקאית, המותחת את שריריה לקראת הבחירות לנשיאות ב-2012. לא הייתי מרחיק לכת ומתחייב כאן לפרוגנוזה חיובית, אבל מול החיזיון המקביל של דמנציה ערכית מוחלטת של ממשלת נתניהו, בהחלט אפשר לזהות כאן אד דק של תקווה.

האקט הראשון היה עימות סוריאליסטי נוסף של מועמדי המפלגה הרפובליקאית, שבו (שוב) התגלה ריק פרי במלוא יכולותיו השכליות המוגבלות. הנ"ל ניסה להסביר מיהן שלוש הסוכנויות הפדרליות שאותן יסגור כשיתמנה לנשיא, אבל הצליח לזכור רק שתיים מהן. לשמחתם של כל הבדרנים כאן, הוא לא השכיל להיזכר בשלישית גם לאחר הצעות מהקהל וקריאות עידוד מחבריו, ובחר לסכם את דבריו ב"אופס". הזוי לחלוטין.

לאחר שורת הנשים שהאשימו את האזרח הרמן קיין, אוויל מרשים בזכות עצמו, בהטרדה מינית, לא נותר אלא לסכם שהמועמד הרפובליקאי היה, הוא, ויהיה מיסטר מיט רומני. מדובר ברע במיעוטו, ולראיה אפילו חבריו של רומני לא ממש מתלהבים ממנו: אחרי הכל, הוא לא טיפש ו/או מטורף כמו פרי, בכמן, או קיין, ויש ביניהם החוששים מהגרוע מכל - מהאפשרות המזוויעה שרומני נבון. האם ביכולתו להדיח נשיא מכהן? שאלה טובה. רומני הפגין בשבועות האחרונים גמישות מחשבתית מרשימה, תוך שהוא משנה את עמדותיו כמעט בכל נושא במהירות וביסודיות ששמה בצל אפילו את אהוד ברק.

כדי לחשוף טפח מרומני האמיתי, וגם כדי לסמן את רומני כמועמד הרפובליקאי שאותו יש לתקוף, יצא השבוע "ניו יורק טיימס" בתחקיר נרחב המנתח את הצלחותיו הכלכליות של רומני. מתברר שרומני הוא בכלל טייקון, בדיוק מאותו זן הנפוץ במקומותינו. יחד עם שותפיו, קנה רומני בשנות ה-80 וה-90 שורה של חברות במינוף גבוה להפליא, השביח אותן, ומכר אותן ברווחים אסטרונומיים. באותה הזדמנות הוא פיטר אלפים רבים של עובדים כדי לסייע לרשום את הרווחים האלה, מה שפחות מתיישר עם טענתו העיקרית כמתמודד, לפיה הרקע הכלכלי-ניהולי שלו הוא שיאפשר לו ליצור כמות עצומה של מקומות עבודה חדשים בארה"ב מוכת המיתון והאבטלה.

סימן מעיד נוסף הוא הבחירות המקומיות שנערכו בארה"ב בשבוע שעבר - מדובר בבחירות האחרונות לפני הבחירות לנשיאות בשנה הבאה. להפתעת רבים, הדמוקרטים, מפלגה מפולגת ולא יעילה בעליל, הפתיעו לטובה: במיסיסיפי דחו הבוחרים ברוב גדול הצעה של הרפובליקאים להגדיר ביצית מופרית כאדם, ולמעשה לאסור בכך כל סוג של הפלה. באוהיו נדחתה ברוב עצום (ונגד כל התחזיות והסקרים) הצעה של מפלגת התה להגביל את כוחם של האיגודים המקצועיים; ובאריזונה, ערש תרבות הזבל הלבן, הודח בהפתעה עצומה המושל פירס, פשיסט אלים וגבולי שיזם את חוקי ההגירה הדרקוניים של המדינה, שבעזרתם יצא לצוד מהגרי עבודה כמו היה שר הפנים אלי ישי. היו עוד ניצחונות וכמובן גם הפסדים לדמוקרטים, אבל התחושה הכללית היתה חיובית ויצרה מומנטום חשוב בשורות הדמוקרטים, בעת שבה גם הסקרים השתפרו, וכרגע מראים שוויון בין אובמה למועמד רפובליקאי כזה או אחר.

גם תנועת המחאה הכלכלית-חברתית Occupy wall street ממשיכה לסמן שמאלה, ומקפידה להופיע ולהוקיע את מועמדי הרפובליקאים, בעיקר את מישל בכמן שזוכה לשירת "אנחנו ה-99%" כמעט בכל הופעותיה הפומביות. מפגיני התנועה נעים ומתמקמים כעת במדשאות של קולג'ים ואוניברסיטאות כדי להפעיל עוד ועוד צעירים, והתנועה מגייסת את תמיכתם של האיגודים המקצועיים, ומייצרת רשת של פעילים ותשתית פעולה שתאפשר לה, כך לפי האסטרטגים שלה, להרחיב את המאבק נגד הבנקים לזירות נוספות ומפתיעות.

כדי להבין חלק מאופן החשיבה והפעילות של התנועה, כנסו לאתר moveyourmoneyproject.org. מדובר באחד המאמצים היעילים של המחאה - פרויקט שמטרתו להביא כמה שיותר אמריקאים להעביר את כספם מהבנקים הגדולים של וול סטריט לבנקים קהילתיים מקומיים או לאיגודי אשראי וכך ליצור לחץ על מערכת הבנקאות ועל הרגולטורים. התוצאה היא שבאוקטובר בלבד עזבו יותר מ-650 אלף אמריקאים את וול סטריט והצטרפו למוסדות כאלה - יותר ממספר המצטרפים בכל השנה הקודמת.

בשורה התחתונה, בקרב רבים מהפרשנים כאן וגם בקרב האמריקאי ברחוב (שלנו) שוררת תחושה שהרפובליקאים הפריזו בעמדותיהם הקיצוניות, שהאוויר דולף לאטו מבלון מפלגת התה, ושאת המשבר הכלכלי הנוכחי ירש ממשל ברק אובמה מקודמו ג'ורג' בוש, שכה מזכיר חלק ניכר ממועמדי הרפובליקאים של היום.

העם האמריקאי מתחיל להבין שהשיטה הכלכלית כאן עובדת כמעט בכל המקרים נגדו, וגם שקיימת זהות מובהקת בין אותו אחוזון עליון ועשיר לבין האינטרסים של אותה מערכת כלכלית חזירית. התוצאה היא תחושה שהרוח האמריקאית נעה, לאט מאוד ובזהירות רבה, שמאלה. אם אובמה ישכיל לנהל מערכת בחירות שתתמקד באותם 99% ותשכיל להסביר ולהדגים להם את חוסר השוויון, להיכן הולך הכסף הגדול בארה"ב, ולאן ימשיך ללכת תחת נשיא רפובליקאי, הוא עשוי לזכות שוב בניצחון גדול.