שלושה תנאים להצלחה של בטר פלייס

קשה שלא להתרשם מגיוס ההון השלישי של בטר פלייס, שמוכיח שהקסם של שי אגסי עובד גם ארבע שנים לאחר ההצגה הראשונית של הרעיון.

גיוס ההון הקודם, ב-2010, יועד לפרישת תשתית למכוניות חשמליות בישראל ובדנמרק, והגיוס הנוכחי נועד להרחיב את הפעילות למדינות נוספות בעולם, בהן אוסטרליה, סין צרפת והולנד. כאן בטר פלייס משנה אסטרטגיה, ולפני שהוכיחה כי המודל שפיתחה עובד היטב במדינות קטנות כמו דנמרק וישראל, היא מסתערת על מדינות גדולות בשטחן ושואפת לתקוע דגל במדינות רבות ככל האפשר. ואולם כדי שתצליח באותן מדינות, צריכים להתקיים שלושה תנאים.

1. הטבות כספיות על המכוניות. מכוניות חשמליות הן עדיין יקרות יותר ממכוניות עם מנוע בנזין או דיזל, וכדי לעודד את רכישתן צריכות הממשלות להעניק הטבה כספית על הקנייה או על השימוש בהן. בישראל, למשל, מוטל על מכוניות חשמליות מס בשיעור 10% בלבד, לעומת 83% על מכוניות אחרות. הדבר מאפשר לבטר פלייס לתמחר את המכונית במחיר דומה לזה של מכונית משפחתית.

2. הפרדת הטעינה למכוניות מהחשמל הביתי. אם המדינות שבהן בטר פלייס תפעל יאפשרו טעינה מהשקע הביתי, בטר פלייס תתקשה להתחרות במחירים הנמוכים יחסית של החשמל. עלות הקילומטרים שמוכרת החברה משקללת מרכיבים כמו עלות השכרת המצבר והחזר על הקמת התשתית, ולכן היא יקרה יחסית, גם אם זולה ביחס לשימוש במכונית בנזין. בישראל יהיה איסור על הטענת מכוניות מהשקע הביתי, ואולם לא ברור עדיין מה יהיה המחיר שרשות החשמל תקבע לטעינת מכוניות.

3. שיתופי פעולה עם יצרנים נוספים בתחום הרכב. השיטה של בטר פלייס מבוססת על החלפת מצברים למכוניות החשמליות, כדי להאריך את טווח הנסיעה המוגבל שלהן (כ-150 ק"מ לאחר טעינה של שמונה שעות). ואולם רק מכונית אחת מתאימה כיום למערכת של בטר פלייס - רנו פלואנס ZE. כדי להתאים לטעמים המשתנים במקומות שונים בעולם, כמו סין, ארה"ב ואוסטרליה, על בטר פלייס להרחיב את היצע המכוניות שמתאימות למערכת שלה ולשתף פעולה עם יצרנים נוספים מלבד רנו.

יצרני רכב באירופה וביפאן התבטאו בעבר נגד הרעיון של החלפת המצברים הכבדים (כ-200 ק"ג), אך ייתכן שבסין תמצא לה בטר פלייס שותפים חדשים. לחברה לישראל, החברה האם של בטר פלייס, יש מיזם משותף לייצור מכוניות עם צ'רי הסינית, שאולי יוכל לייצר גם מכוניות חשמליות עם מצבר מתחלף.