ספרים דיגטליים רבותי, ספרים
קשה לראות את הספרייה כשהיא מאוחסנת בענן
המשולש שיוצרות שדרות ברודוויי וקולומבוס בפינת רחוב 65, בלב שכונת האפר ווסט סייד (הקרויה בפינו האפר ווסט בנק על שם ריבוי המתיישבים הישראלים בה), הוא אזור עתיר תרבות. לינקולן סנטר, המשתרע מערבה לכיוון שדרת אמסטרדם, מכיל את מקום מושבה של התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, את בית האופרה של העיר, את המטרופוליטן אופרה ואת הבלט של ניו יורק שהונצח בסרט "ברבור שחור".
יש שם גם תיאטראות, מרכז ג'אז וכמובן את בית הספר הנודע למוסיקה ג'וליארד. המרכז הוא פנינה אדריכלית ששופצה בשנים האחרונות, וסביב מעוז התרבות הזה מפוזרות אוניברסיטאות, בתי קולנוע ומוסדות חשובים נוספים כמו מלון אמפייר הוותיק המצויד בבר פעיל במיוחד, הפיצה הדקה והפריכה של "פיורלו" ולא מעט מוכרי סטייקים והמבורגרים משובחים. במסעדה החדשה של דניאל בולוד בפינת רחוב 63 אף צפיתי השבוע בוודי אלן ובזוגתו לועסים בכל פה. קולטורה אמיתית.
לכן אך טבעי היה שרשת חנויות הספרים בארנס אנד נובל בחרה למקם את סניף הדגל שלה בצפון המשולש, במיקום אסטרטגי והרה משמעות. ארבע קומות רחבות ידיים אך צפופות, עמוסות במדפים המתפקעים מכרכים ומפרסומים על כל נושא שבעולם, עשרות אלפי כותרים שמכילים הרבה מהמחשבה ומהיצירה האנושית, כמה מהם אפילו בשפות זרות, הגות פילוסופית בת אלפי שנים לצד מדריכי נסיעות ליעדים אקזוטיים, מיטב אמנות הרנסנס לצד כרטיסי ברכה מזמרים, ספרי בישול כשרים לצד פסוקים מהקוראן, מוסיקה ומתנות לכל אירוע. חגיגה אקלקטית-אוניברסלית-צבעונית ומולטי-דיסציפלינרית. בראש הפירמידה התנוסס הדובדבן שבקצפת: קומת ספרי הילדים והאולם הקטן שבו היו סופרי ילדים מקריאים מסיפוריהם לדרדקים מוקסמים. לפעמים היה אפילו קוסם.
בסופי השבוע המושלגים של החורפים הארוכים מנשוא כאן, אהבה בתי הבכורה לבלות שעות ארוכות בקומה הזו, בוחרת ספרים או ישובה על הרצפה בין מדפי הספרים ומקשיבה להורים שלה מקריאים לה "רק עוד סיפור קטן אחד". במקרים שבהם רצינו לגוון או להיות הרפתקנים ונועזים הדרמנו כל הדרך עד למרכז טיים וורנר, המצוי בכיכר קולומבוס ורחוב 60, כחמש דקות הליכה מסניף בארנס אנד נובל דנן. במרכז הדרומי ביקרנו בחנות של "בורדרס", קולגה קטנה אבל מצוידת בבית קפה פנימי של "דין אנד דה לוקה", שבו אפשר היה לשתות קפה לא רע ולקרוא בזמן שמביטים בקוראים אחרים, או להפך.
כפי שוודאי כבר התחלתם לחשוד, שתי חנויות הספרים האלה כבר אינן אתנו. רשת בורדרס פשטה את הרגל, ובמקומו של הסניף בטיים וורנר יש קיר לבן. על חורבות סניף הדגל של בארנס אנד נובל בפינת רחוב 66 נפתח סניף דגל אחר, הפעם של רשת סנצ'ורי 21. מדובר בחנות עודפי מותגים שמדפיה קורסים תחת שפע השמטע'ס בהנחה של 50% רק היום, הישר מעודפי הקולקציה של השנה שעברה. התור להשקת חנות הבגדים נמשך לאורך שני בלוקים, וסוקר בזמנו ביסודיות על ידי תחנות הטלוויזיה המקומיות. ספק אם ברנרד מלמוד, ג'ק קרואק, ג'וזף הלר, הרמן מלוויל או ג'ונתן ספרן-פויר - כולם סופרים ניו-יורקים - היו זוכים לתור כזה.
לא ייקח זמן רב עד שיודפס הספר האחרון
לפני יותר משלוש שנים, מעט לאחר השקת הקינדל, כתבתי כאן שהקצב שבו יתקבלו הספרים הדיגיטליים יהיה גבוה משמעותית מהצפוי. התחזית הזו התגלתה כנכונה, וכבר כיום מוכרת אמזון יותר ספרים אלקטרוניים מאלה העשויים מנייר - והקצב גדל. צאו לנסיעה ברכבת התחתית בשעת בוקר מוקדמת, כשהנוסעים הם מקומיים, ותראו כמה מהם קוראים ממסכים אלקטרוניים.
אמזון היא זו ששמטה את הבסיס למודל הכלכלי של רשתות כמו בארנס אנד נובל לפני שנים, בעזרת מבנה הוצאות והפצה שאיפשר לה לנצח במלחמות המחיר של שוק ההוצאה לאור. אמזון שינתה שוב את השוק לעד כשהשיקה ב-2007 את הקינדל, ובאחרונה מערערת גם את המודל העסקי של המוציאים לאור ופונה ישירות לכותבים. בארנס אנד נובל נלחמת: היא השיקה את ה"נוק", ואף הודיעה השבוע על השקת דגם חדש שיתחרה בקינדל פייר הצבעוני והזול (199 דולר) של אמזון. אבל היא לא מציעה אקו-סיסטם שלם של תכנים ושירותים כמו אמזון (או אפל), והיא נמצאת באופן קבוע בעמדת מגננה ותגובה. הנה, באחרונה שוב הקדימה אמזון את כולם והשיקה בראשונה שירות השכרת ספרים אלקטרוניים.
אני לקוח מצטיין של התעשייה הזו: אני רוכש ספרים שאני אוהב במהדורה הדיגיטלית - וגם בזו המודפסת. עותק מנייר משפר את תחושת הקניין שלי, ואני נהנה להביט במדפי הספרים שלנו ולשמוח בקיומם. אחרי הכל, קשה לראות את הספרייה שלך כשהיא מאוחסנת בענן. כנראה שלא ייקח זמן רב עד שיודפס הספר האחרון, ובני מינו יהיו לפריטים אקזוטיים ולמוצגים במוזיאון. אמנות הכתיבה לא תיפגע והקריאה לא תפחת. להפך, מעולם לא שיגשגה המלה הכתובה כמו בימים אלה. והרומנטיקה? זו תתאים את עצמה לטכנולוגיה, והרי כבר כיום הודעות ה-SMS מחליפות את המכתבים. אנחנו, הפחות צעירים והנוטים לנוסטלגיה, נישאר עם המחווה המשונה של הרטבת האצבע ועם זיכרונות מבארנס אנד נובל ומשבוע הספר מנייר בכיכר רבין.