כך היורו מגיע לקצו
פירוקו של גוש היורו, שלא התקבל על הדעת, נראה סביר יותר מתמיד
כך היורו מגיע לקצו.
כך היורו מגיע לקצו.
לא בזבנג אלא בבונגה בונגה.
ועכשיו ברצינות, עם תשואות של יותר מ-7% לאג"ח הממשלתיות של איטליה לעשר שנים, אנחנו כעת כבר בשלב שבו כל מעגלי הקסמים נכנסים לפעולה - ומנהיגי אירופה נראים כולם כמו צבים מול פנסי המכונית. וכפי שמרטין וולף אמר היום, מה שלא התקבל על הדעת - פירוק של גוש היורו - מתקבל עכשיו יותר מדי על הדעת:
גוש יורו שבנוי על התאמה דפלציונית חד צדדית מועד לכישלון. זה ודאי. אם מנהיגי גוש היורו יתעקשו על המדיניות הזו, הם יצטרכו לשאת בתוצאה. כל נתיב אפילו חצי סביר בדרך לגאולה של היורו תלוי כעת בשינוי רדיקלי במדיניות של הבנק המרכזי של אירופה. אולם כפי שג'ון קוויגין כתב היום ב"טיימס", הבנק המרכזי של אירופה הוא חלק מהבעיה.
אני מאמין שהעלאת הריבית של ה-ECB מוקדם יותר השנה תירשם בספרי ההיסטוריה כדוגמה קלאסית לטמטום של מדיניות. כנראה עדיין היינו בבוץ, גם אם הבנק המרכזי לא היה מעלה את הריבית, אך הטיפשות של התעסקות באינפלציה בשעה שהיורו נמצא בסכנה ברורה היא מטרידה.
אני עדיין מתקשה להאמין שהיורו יקרוס. אך באותה מידה קשה להאמין שאירופה תעשה כל שנחוץ על מנת להימנע מהקריסה הזו. כשכוח שלא ניתן לעמוד בפניו נתקל באובייקט שלא ניתן להזיזו - צפו לפיצוץ.