מי שוב נותר בחוץ? עובדי הקבלן

בשעה טובה נגמרה השביתה בחיפה כימיקלים צפון. שישה חודשים ארוכים של מאבק הוכיחו שעובדים נחושים יכולים לדרוש וגם לקבל.

עובדי חיפה כימיקלים עשו היסטוריה קטנה. כמו העובדים ברוב הארגונים הגדולים, הם היו מאוגדים בהסתדרות, אך בניגוד לאחרים הם הפנו לה עורף והצטרפו לכוח לעובדים. סביר להניח שההחלפה הזאת האריכה את השביתה - כוח לעובדים הוא ארגון קטן ודל ניסיון לעומת ההסתדרות - וגם מנעה מהעובדים פיצוי מקרנות שביתה מצטברות, לאחר שוויתרו על משכורותיהם; אבל הקושי הזה לא שבר אותם.

אחד ממוקדי המאבק של אנשי חיפה כימיקלים היה על מעמדם של עובדי דור ב' - אותו יצור כלאיים משונה שקיים בכל אותם מקומות שבהם ועד חזק זכה בתנאים מצוינים בעבור קבוצת עובדים מסוימת, ולא התחשק לו לחלוק אותם עם עובדים חדשים. עובדי דור ב' הם אחת הרעות החולות של שוק העבודה. אפשר היה לצפות שוועד שדואג לכלל עובדיו לא ייתן למעסיק ציני לבקש מאנשים לעשות את אותה עבודה בתנאים טובים פחות, אלא שמוועדי דור א' אי אפשר כנראה לצפות שיחשבו על כל העובדים.

כך קורה שכשוועד חזק יוצא לשביתה, למשל ועד עובדי הרכבת הקולני, העסוק בחסימת שינוי באחד הארגונים החשובים והרקובים ביותר בישראל, הוא נלחם בעצם עבור קבוצה קטנה ומיוחסת, בעוד שחלק גדול מהעובדים מביטים מהצד בקנאה ויודעים שפירות השביתה לא יגיעו אליהם גם הפעם. הוועדים הגדולים המציאו את דור ב' והגדילו לעשות כשקיבלו בשתיקה מבינה ותומכת את העסקת עובדי הקבלן, המעמד המנוצל ביותר בכל ארגון.

בחיפה כימיקלים עשה הוועד החדש צעד חשוב קדימה. הוא לא הסכים לנטוש את עובדי דור ב' ולחם כארי גם על התנאים של אלה. זהו אכן צעד חשוב. ואולם אותו ועד, בגיבויו של כוח לעובדים הרואה עצמו גוף ערכי ושונה מההסתדרות, שכח לא פחות מ-150 עובדים אחרים בחברה - עובדי הקבלן.

שוב, כמו תמיד, נותרו עובדי הקבלן מחוץ לתמונה. גם הפעם הם לא ייהפכו לעובדים מן המניין, לא ייהנו מהטבות סוציאליות שמגיעות לעובדים הקבועים ולא יוכלו לעלות בסולם הדרגות. גם אחרי חצי שנה של שביתה קשה, לא כולם זוכים מפירותיה.

ייאמר לזכות הוועד שהוא דווקא ניסה להעלות את הסוגיה - אך הדבר לא הבשיל לכדי הישג של ממש. אולי היתה זו עייפות החומר שגרמה לוועד לוותר דווקא על הסעיף הזה, ואולי הקביעה שעובדי הקבלן הם חלק בלתי נפרד מכל מאבק היא עדיין מן הפה ולחוץ, ולא התקבעה ממש בתודעה. כך או כך, בחיפה כימיקלים נעשה צעד אחד קדימה, ובאותה מידה גם צעד אחד לאחור.

אפשר רק לקוות שהמאבקים הבאים יביאו בחשבון שעובד הוא עובד הוא עובד; שמנהלי כל מאבק ידעו להסתכל מעט מעבר לאפם האישי ולהבחין במעגלים הרחבים שסביבם, ויגלו סולידריות חברתית אמיתית. חוזקה של שרשרת נמדד בחוזקה של החוליה החלשה ביותר שלה, וכך גם חוזקו של ארגון.