זיכוי וינרוט: מתנה לפקידים מושחתים

הזיכוי מוצדק אבל יוביל להתחזקות השחיתות הציבורית בישראל

הנה החדשות הרעות: זיכויו של עו"ד ד"ר יעקב וינרוט יחריף את השחיתות הציבורית בישראל, יוביל להתחזקות בעלי ההון על חשבון מעמד הביניים ויעצים את הפערים החברתיים. הפרקליטות לא הצליחה לשכנע את בית המשפט מעל לספק סביר בכך שהתקיימה מערכת יחסית מושחתת בין וינרוט לבין פקיד השומה שוקי ויטה. זה היה יום טוב לוינרוט. הוא יכול לטפוח לעצמו ולסניגוריו ולבני טיפוחיו שעמדו לצדו על השכם, כי כולם עשו עבודה מצוינת והם באמת ראויים לשבח. אבל לחברה הישראלית זו תוצאה גרועה, בלי קשר לוינרוט עצמו (שנוטה לקחת דברים באופן אישי).

לא יזיק לפרקליטות לשפר תהליכי קבלת החלטות ובקרה עצמית, אבל מכאן ועד לכותרות בנוסח "יום כיפור" הדרך רחוקה. אלה כותרות שמשרתות את מי שמעוניין להרתיע את הפרקליטות מלהעמיד לדין חשודים עתירי-יכולת בתיקי שחיתות ועבירות צווארון לבן. אפילו וינרוט לא דיבר כך לאחר הזיכוי. הוא יודע שמדינה צריכה להעמיד לדין נאשמים בעבירות, מקטן ועד גדול. אם הפרקליטות לא היתה עושה זאת, איך היה הסניגור וינרוט נהפך למי שהוא?

וינרוט רואה עצמו כאיש מוסרי. הוא נאשם בין היתר בכך שנתן לפקיד השומה ויטה שירות משפטי במחיר מוזל בתקווה שהלחם שנשלח על פני המים ישוב בצורת הטבות מס ללקוחות עשירים יותר שלו. וינרוט זוכה בין היתר כי הוכיח שהשירות המשפטי המוזל לא היה עניין חריג, אלא ניתן לעשרות רבות של לקוחות, ובהם עובדי ציבור אחרים שמשכורתם לא תאמה את העלות של שירות ממשרד יקר. שוקי ויטה, שביקש מוינרוט לייצגו בבקשת חנינה (שהיתה יכולה לפתוח בפניו אפיק קידום לתפקידים בכירים יותר ברשות המסים), היה אחד מני רבים שוינרוט עשה עמם חסד. זהו חסד רובין-הודי: וינרוט אינו מכחיש כי גבה שכר טרחה גבוה יותר מבעלי יכולת, ובכך סיבסדו העשירים ובעלי ההון את השירות המשפטי לעובדי ציבור שידם אינם משיגה פרקליט צמרת.

ההגיון הרובין-הודי מוביל למדרון חלקלק. וינרוט אינו הסניגור היחיד שמנהיג תעריף דיפרנציאלי כזה וגובה שכר נוח יותר מנאשמים בשירות הציבורי. זו פרקטיקה מקובלת בקרב עורכי דין. בכל מקרה, זו פרקטיקה בעייתית מאוד מבחינה חברתית.

כדי להבין מדוע, עלינו לזכור שעובדי ציבור הם נאמני הקופה הציבורית. החלטה של עובד ציבור יכולה לחסוך מיליוני שקלים לבעל הון. ניסוח של מכרז או זכיון או רשיון בצורה אחת או בצורה אחרת יכול לגלגל משאב טבע לאומי מידו של משקיע אחד לידו של משקיע אחר. זכרו: משאבי הציבור הם המקור העיקרי לעושר בעולם. מי שחושב שמתעשרים מעבודה, טועה.

הכלכלן זוכה פרס נובל פול סמואלסון מסביר בספר היסוד שלו על כלכלה, כי המקור העיקרי לאי שוויון בין עשירים לעניים בחברה הוא השליטה בהון, במשאבים. מי שיורש הון או משתלט עליו - יהיה עשיר מזולתו המתקיים משכר עבודה. לכן, לבעלי ההון יש אינטרס להיטיב עם עובדי מדינה היושבים על ברז החלוקה של משאבי ההון הציבורי. ההחלטות של עובדי הציבור משפיעות על חלוקת העושר בחברה.

הדרך להרתיע עובד ציבור מהחלטה מושחתת המעניקה משאבי הון למי שמיטיב עמו במקום למי שינצל את המשאב באופן המועיל ביותר למדינה היא איום בדין פלילי. עובד הציבור אמור לדעת שסטייה מהשורה תעלה לו בהוצאות משפט כבדות, סיכון להרשעה, פגיעה בקריירה וסנקציות נוספות. זו תוצאה כואבת מאוד, אבל זה הרעיון.

השיטה של וינרוט ושל עורכי דין אחרים להפחית את שכר הטרחה לרמת היכולת הכלכלית של הנאשם יוצרת ביטוח לעובדי ציבור. עובד הציבור שיואשם יישא רק ב"השתתפות עצמית" ואילו עיקר העלות תגולגל אל הלקוחות העשירים של עורך הדין או תפוזר בין שאר לקוחותיו. כל ביטוח יוצר בעיה המכונה "סיכון מוסרי" (Moral Hazard). כלומר, קיים חשש שהמבוטח ייקח סיכונים גדולים יותר כי הוא אינו חשוף למלוא הסיכון. כך מתעצמת השחיתות.

עובד הציבור שאינו נושא במלוא העלויות המשפטיות של ייצוגו המשפטי ומקבל סניגור באיכות צמרת (שעובד הציבור לא היה יכול להרשות לעצמו אילו נדרש לשלם שכר טרחה אמיתי) יהיה מוכן להסתכן ביותר החלטות מושחתות. ועוד לא הזכרנו כלל את התופעה המתעצמת של עובדי ציבור הפורשים לאחר צינון לעבודה עם בעלי ההון.

מסקנה: זיכויו של וינרוט נתן הכשר לפרקטיקה של מתן שירות משפטי מוזל במימון של בעלי ההון בישראל לעובדי מדינה שהיו או יהיו בעמדות מפתח באופן שמגדיל את פוטנציאל ההשחתה של השירות הציבורי.

נאשמים עובדי ציבור יתקוממו: מי יממן את עלות הסניגוריה? הפרקליטות ממוטטת את חיינו ולנו אין זכות הגנה? צודקים. גם שכר טרחה מופחת הוא נטל כבד שיכול להרוס נאשם מבחינה כלכלית. כמה מנאשמי פרשת רשות המסים למשל נקלעו למצב כלכלי קשה בגלל הצורך לממן ייצוג משפטי. נאשמים רבים מסכימים להסדרי טיעון בגלל שאינם יכולים לממן סניגור. צריך פתרון לכך, אבל לא בשיטת רובין הוד. הקשר הישיר שנוצר בין בעלי הון למקבלי ההחלטות בשלטון, כאשר האחרונים מיוצגים על ידי עורכי הדין של הראשונים - משחית.

בפרקליטות הבינו שההיגיון הרובין-הודי משחית, אבל טעו כשהניחו שניתן להכניס את תבנית היחסים בין וינרוט לויטה למסגרת של שוחד. הבעיה יותר גדולה מהשניים הללו, והיא צריכה להיפתר בדרכים אחרות ולא בתיק פלילי. למשל, על ידי מנגנון ייצוג משפטי לעובדי ציבור הנאשמים בשחיתות שיהיה מנותק מהשוק הפרטי.