זיכוי וינרוט - מחדל של הפרקליטות

עו"ד ד"ר יעקב וינרוט זוכה אמנם מחמת הספק אבל למען הסר ספק צריך לומר: הזיכוי מעיד על מחדל בפרקליטות. בדיעבד, ההחלטה על הגשת כתב האישום התבררה כהחלטה שגויה, למרות שהפרקליטות טוענת בהודעה לעיתונות כי לא כך הם הדברים.

אמנם וינרוט זוכה מחמת הספק, אבל אין כמעט רכיב מהותי בכתב האישום שלא נמצא לגביו ספק. זו תוצאה שמחייבת בדיקה חוזרת של תהליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות.

המדינה האשימה את וינרוט במתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה בכך שהעניק לו שירותים משפטיים במחיר מוזל במיוחד (של 20 אלף שקלים בחודש, בעשרים תשלומים) בתמורה לקידום ענייניהם של ארבעה מלקוחותיו של וינרוט, בהם, אנשי העסקים ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי.

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל, קבע כי סניגוריו של וינרוט הצליחו לעורר ספק סביר בכל אחד מרכיבי עבירת השוחד שייחסה המדינה לוינרוט. הסניגורים סיפקו לעובדות שהציגה המדינה הסברים חלופיים שאינם בלתי סבירים. כך התמוטטה התזה של הפרקליטות צעד אחר צעד:

■ השוחד אמור היה להיות שכר הטירחה המוזל שגבה וינרוט מויטה, אך השופט השתכנע כי משרד וינרוט נהג להעניק שירות מוזל למשרתי ציבור ומעוטי יכולת רבים.

■ התמורה לשוחד לטענת המדינה היתה בציפיה של וינרוט להטבות במס אך הסניגוריה סתרה טענה זו כשהוכיחה שחברה בשליטת וינרוט נרשמה דווקא במשרדו של פקיד שומה אחר ולא אצל ויטה. טענה אחרת היתה כי וינרוט זכה בשכר טרחה מופלג של 30 מיליון שקל בעקבות הסכמי שומה שאישר ויטה ללקוחותיו. לפי פסק הדין, הסניגוריה הראתה ספק סביר בכך שהוכיחה כי אנשי העסקיים הללו שילמו לוינרוט לאו דווקא על שירות זה.

■ הכוונה הפלילית גם היא לא הוכחה. הפרקליטות לא הצליחה לשכנע את השופט נויטל כי וינרוט פעל במטרה מושחתת. לא וינרוט ייצג את לקוחותיו מול ויטה אלא רו"ח זאב פלדמן, בכיר לשעבר ברשות המסים. וינרוט עשה את ההפרדה שויטה (שהורשע בהפרת אמונים) לא עשה. הנסיון של הפרקליטות להציג את פלדמן, איש מקצוע ובר סמכא, כמעין "איש קש" של וינרוט - כשל.

יש בפרקליטות אנשים המשוכנעים שיעקב וינרוט הוא אדם מושחת, אבל שכנוע פנימי אינו מספיק. ההוכחות שהביאה התביעה לתמיכה בכתב האישום הניחו כנראה כי בית המשפט ישלים לבד את התפרים שיכסו על חורים ראייתיים. שורת הסניגורים שהתייצבו לימינו של וינרוט ובהם עורכי דין בולטים בתחום הפלילי ממשרדו שלו ועימם סניגורים בכירים כמו איריס ניב-סבאג, נבות תלצור, ודוד ליבאי - לא הניחו לדבר כזה לקרות.