רוב עמלו של אדם בידו

>> אין לקנא בשר האוצר יובל שטייניץ ובממונה על התקציבים גל הרשקוביץ'; מושב החורף של הכנסת, שמתחיל בשבוע הבא, יהיה מושב סוער במיוחד.

הדיון הכלכלי המרכזי ייסוב על המלצות ועדת טרכטנברג, שהן בסך הכל המלצות מאוזנות ונכונות, אך משום שרבים מחברי הכנסת נוטים לפופוליזם, יש סכנה שהם יאמצו את ההקלות ואת הסבסודים שבדו"ח אך ידחו את הרפורמות ואת ההכבדות.

יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, כבר הודיע שיפעל להשבת הפיקוח של מחיר המים, כך שוועדת הכספים תקבע את מחירם, במטרה להוזילם. יו"ר ועדת הכלכלה, כרמל שאמה, אמר שיפעל להגדלת מספר הדירות המסובסדות שייבנו על ידי המדינה. חברי כנסת אחרים אמרו שיפעלו להורדת מחירי הדלק והחשמל.

כמה שהם טובים. כמה שהם מיטיבים. אך מה יקרה עם צד ההכנסות בתקציב, שבו מסתמנת ירידה חדה בגביית המסים? זו כבר לא בעיה שלהם.

וקיימת סכנה מוחשית נוספת: שחברי הכנסת לא יאמצו את ההמלצה להפחית מכסים ומסי קנייה על מוצרי תעשייה, אלקטרוניקה וחקלאות.

האם הם מבינים שהורדת מכסים תגדיל את התחרות במשק מיבוא, וכך יירדו המחירים לציבור? הרי יוקר המחיה בישראל עומד במוקד המחאה החברתית - ולכן מדובר בצעד מחויב המציאות. ואולם, הסכנה היא שחברי הכנסת לא ירצו להצטייר כמי שפוגעים בעובדי התעשייה ובחקלאים, מה גם שלכל אחד מהגופים האלה יש לובי חזק שכבר מתחיל לפמפם ולשכנע מדוע אסור להוריד מכסים.

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, לוחץ במסגרת מסע השכנועים על שטייניץ למתן את קצב הורדת המכסים, כך שהיא תימשך ארבע שנים במקום שנתיים. ברוש מבין שככל שההורדה תימתח על יותר שנים, כך יהיה סיכוי רב יותר לבטלה בשנים הבאות.

זה יהיה המבחן הראשון של גל הרשקוביץ', הממונה הטרי על התקציבים. האם יעמוד בלחץ ויצליח לשכנע את שטייניץ ואת הכנסת להוריד את המכסים בתוך שנתיים? האם יצליח להכניס למתווה ההורדה גם מוצרי מזון שעליהם מוטל מכס דמיוני? המאבק הזה יקבע את מעמדו - לוחם אמיץ או שורד פוליטי.

הביורוקרטיה הורסת

חברי הכנסת צריכים גם להבין שלא כל דבר פותרים באמצעות הגדלת התקציב. זה קל מדי ומסוכן מדי. ראו את המשבר ביוון, איטליה, אירלנד, פורטוגל וספרד.

הנה, השבוע פורסם סקר של הבנק העולמי שלפיו הביורוקרטיה בישראל מקשה מאוד על הקמת עסקים ופיתוח המשק. הסקר מגלה שהזמן הדרוש להקמת עסק בישראל התארך, מה שהוריד את דירוג ישראל ברשימת המדינות שקל לעשות בהן עסקים למקום 34 מבין 183 המדינות שנבדקו. ושלא תהיה כאן טעות - אנחנו ממוקמים אחרי כל המדינות המפותחות, ואחרינו רק מדינות אפריקה והעולם השלישי. לפי הסקר, דרושים 43 יום כדי לפתוח עסק בישראל, בעוד במדינות OECD דרושים לשם כך 13 ימים בלבד בממוצע.

לפני כשנה, בעקבות סקר דומה ולא מחמיא, הוקמה במשרד האוצר ועדה בראשות המנכ"ל דאז, חיים שני, להסרת חסמים ביורוקרטיים. חלפה שנה, והמצב רק הורע. בישראל לוקח 137 יום לקבל רישיון בנייה, 93 יום להתחבר לרשת החשמל, 147 יום לרשום נכס בטאבו, וכך הלאה והלאה. אנחנו במצב גרוע יותר אפילו ממדינות כמו מקדוניה, גיאורגיה, רואנדה ובלארוס. אז מה הפלא שניו זילנד, אוסטרליה, קנדה, סינגפור והונג קונג הן מדינות צומחות בעלות רמת חיים גבוהה במיוחד? הן הרי עומדות בראש רשימת המדינות שהכי קל ומהיר לעשות בהן עסקים.

אבל לא רק שני נכשל במשימה. לפני כמה שנים נפגש ירום אריאב, שהיה אז מנכ"ל האוצר, עם ישראלים לשעבר שנהפכו לאנשי עסקים בניו יורק. הוא רצה לדבר עמם על המצב הכלכלי בישראל, אך הם לא התענינו כל כך במאקרו-כלכלה. הם התלוננו בלי הפסק על הקושי שבהקמת עסק בישראל ואמרו שהם מותשים על ידי הביורוקרטיה. הם אמרו שבארה"ב הרבה יותר קל ומהיר להקים עסק, לרשום נכס בטאבו או להתחבר לרשת החשמל.

אז מה דעתם של חברי הכנסת לפעול למען מיגור הביורוקרטיה, שהיא עקב אכילס של המשק הישראלי, במקום לתבוע עוד תקציבים ועוד סובסידיות?

מס שפתיים בלבד

ועדת טרכטנברג ממליצה להעלות את מס ההכנסה השולי מ-45% ל-48% וגם להטיל "מס יסף" של 2% על מי שמרויח יותר מ-83 אלף שקל בחודש, כך שהמס השולי בישראל יעלה ל50%.

בדיקה שנעשתה באחרונה ברשות המסים גילתה שעקב העלאת התקרה של הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות ב-2009 מפי חמישה מהשכר הממוצע לפי עשרה ממנו, מנהלים רבים ובעלי שכר גבוה הקימו בשנתיים האחרונות 25 אלף (!) חברות יחידים חדשות, במטרה להתחמק מהמס הגבוה. באותה הזדמנות הם גם תבעו הוצאות שונות, במטרה להוריד את נטל המס.

בשורה התחתונה, הקמת אותן חברות גרמה להפסד של 2-3 מיליארד שקל במסים לקופת האוצר. כלומר, אתה יכול להעלות את שיעורי המס מעבר לסביר, אך אתה לא יכול לקבל יותר תקבולי מס. אתה מקבל פחות, כי העשירים כבר מוצאים את הדרך החוקית לא לשלם כל כך הרבה. לכן מדובר במס שפתיים בלבד.

מכאן נובע שועדת טרכטנברג טעתה כאשר העלתה את המס השולי ל-50%. זה יותר מדי. זה יגרום להמצאת דרכים חדשות להתחמקות. טרכטנברג היה צריך להתייעץ עם שר האוצר לשעבר משה נסים, שקבע עוד בשנות ה-80 את הכלל "רוב עמלו של אדם בידו" - והוריד את המס השולי ל-48%.

הוועדה היתה צריכה להסתפק במס שולי של 48%, ולא להגיע ל-50%. זו היתה גם העמדה של חבר הוועדה יורם גבאי, אך הוא נשאר במיעוט.

ביקוש גבוה לרפואה

הרופאים המתמחים ממשיכים למחות נגד הסכם השכר שנחתם עם נציגיהם, אבל בכלכלה יש תורה שלמה הקרויה "תורת ההעדפה הנגלית", שממנה אפשר ללמוד הרבה. זו תורה שאומרת שעצם הבחירה של אדם בסל מוצרים מסוים מלמדת שהוא עדיף בעיניו על סל אחר.

והנה השבוע פורסם שהביקוש למקצוע הרפואה רק הולך ועולה. מתברר שלימודי רפואה הם הכי מבוקשים מבין כל המקצועות הנלמדים באוניברסיטה. לעומת זאת, הביקוש לחוגים במדעי הרוח יורד.

הצעירים אינם טיפשים. הם אמנם רואים את מחאת הרופאים, אך גם מבינים שהרפואה היא מקצוע חשוב ומכובד ששכרו בצדו. אמנם בתחילת הדרך אתה עובד קשה, אך אופק הקידום שלך מצוין, הן מבחינת המעמד הן מבחינת השכר.

תורת ההעדפה הנגלית מלמדת אותנו שגם בלי להיכנע לדרישות הנוספות של המתמחים (שקיבלו עד כה תוספות שכר גבוהות), המשק הישראלי לא יסבול ממחסור ברופאים. הביקוש למקצוע גבוה, וטוב שכך.