המבחן הגדול של המחאה עוד לפניה

בשלב הבא תעוצב המחאה ככזאת המעמיסה את אנשי המעמד הנמוך על כתפיה, או משאירה אותם בשולי החברה הישראלית

>> כמי שמרגיש חלק אינטגרלי מתנועת המאבק החברתי, אך גם מתבונן מהצד ומתפעל מכל הליקויים והחסרונות, קשה לי להתחבר, לרוב, למושגי המבחן בהקשר זה. כל כך הרבה אנשים הכריזו כל כך הרבה פעמים על המבחנים למחאה, בדרך כלל בהקשרים כמותיים. ובכל זאת, אם יש אתגר עמוק ומכונן למחאה הזו, הוא נעוץ ביכולתם לשאת על גבם את חמשת העשירונים הנמוכים.

מאבק קיץ 2011 הגיע לממדים חסרי תקדים, בשל המקום שממנו הוא צמח. הליטוף התקשורתי, גם אם התהפך, הגיע בשל הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של מובילי המאבק. זהותם וצליל הכאב שממנו באו חיבר כל כך הרבה ישראלים, אך גם היה חסם לאחרים.

המובן מאליו היה שמובילי המאבק יישאו דגלים פרטיקולריים, המסמנים את תביעות המעמד בינוני-גבוה, עשירונים שביעי עד תשיעי ויותר מזה. תביעות בנוגע לשכר לימוד אוניברסיטאי, מחירי דיור במרכז ומחירי מעונות יום פרטיים. חייבים להודות שהופתענו מהרחבת מעגל התביעות. זה התחיל בדחיית הסטודנטים את החבילה המרופדת שארז להם ראש הממשלה, המשיך בחיבור בין אנשי רוטשילד למאהלי פריפריה ובהתעקשות על קולות "אחרים" בעצרות - עניים, ערבים, רבנים, עולים ומזרחיים.

לעתים המאמץ רק פרם וחשף עוד יותר את הפצעים. החיבור יוצא הדופן במאהלים, בין מחוסרי דיור לאנשים שלא מתחילים את החודש, לאלה שמתקשים לסגור אותו וחולמים על מדיניות אחרת, היה יוצא דופן. זה רק הדגיש את הכאב בפינויי המאהלים, רגע לאחר שהתקפלו אוהלי הסטודנטים.

המלצות ועדת טרכטנברג היו קו פרשת מים נוסף. הדו"ח כיוון, במוצהר, למעמד הביניים. למשכילים, לחזקים, לפחות בפוטנציאל, למשלמי המסים. הוא העדיף דיור בר-השגה על פני דיור ציבורי ופיקוח על מעונות פרטיים על פני חוק ההזנה. גם כאן ניצחה הסולידריות השברירית וה"צעירה". מובילי המאבק, מטה רוטשילד, כמו גם הסטודנטים וועדות המומחים, דחו את הדו"ח, בין היתר, בטענה ששכח את "החצי השני", הנמוך, של המבנה הכלכלי-חברתי בישראל.

הקולות מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית נשמעים עדיין כועסים ומתוסכלים. מחוסר שיתוף פעולה, מחוסר נראות ואי-הקשבה, מצד הציבור ולעתים מצד מובילי המאבק. השלב הבא במאבק - מסביב לחזרת הכנסת מהפגרה, שביתת העובדים והתביעה לקידום תקציב חברתי חדש - הוא השלב שבו תיבחן מחאת מעמד הביניים. אז תעוצב המחאה ככזאת המעמיסה את אנשי המעמד הנמוך על כתפיה, או משאירה אותם בשולי החברה הישראלית, עד הסיבוב הבא.

הכותב מנהל תוכניות שתיל, שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי