טרכטנברג וההיי-טק הישראלי

ועדת טרכטנברג קבעה בדו"ח שפירסמה באחרונה כי "במטרה לאפשר לחברות ישראליות להשיג את אותם יתרונות יחסיים שיאפשרו תחרות אפקטיבית בזירה הגלובלית נדרשים חיזוק והעמקת התמיכה הממשלתית במחקר ופיתוח... אם האתמול שייך היה להשקעות הון גרידא - ההווה והמחר שייכים ללא ספק לחדשנות ולמו"פ".

הזעקה שמפנה היום המדען הראשי, אבי חסון, כנגד הקפאת מענקי המו"פ ל-430 חברות היי-טק היא זעקה מוצדקת מאין כמותה. בעוד שמדינות אחרות בעולם מעסיקות כיום מומחים ויועצים ישראלים במטרה להפוך את המשק שלהן לעמק הסיליקון החדש, בישראל ממשיכים להתנהל בשלומיאליות. הריטואל הקבוע של היעדר תקציבים מהאוצר נמשך כל שנה. האם לא הגיע הזמן שזה ייפסק?

אם באוצר מאשימים את התמ"ת בניהול לא נכון של תקציב המדען, מישהו צריך לעשות סדר במשולש שכולל את אגף התקציבים, משרד התמ"ת והמדען הראשי. הנתונים המתפרסמים היום של חברת המחקר IVC-ONLINE מלמדים שקרנות ההון סיכון הישראליות ממעטות להשקיע בחברות סטארט אפ ישראליות. את מקומן ממלאות קרנות הון סיכון זרות. אין היום 'תעשיית הון סיכון ישראלית' כי רוב הקרנות הישראליות משקיעות בפינצטה, בחברה אחת או שתיים בשנה.

תוכנית האוצר להגנה על מוסדיים מפני הפסד בקרנות הון סיכון ישראליות עדיין לא הבשילה, ולכן מלבד המדען הראשי אין כל מנגנון אחר שמדינת ישראל מפעילה כדי לעודד את ענף ההיי-טק. זה מוזר, בלשון המעטה. מוזר מכיוון שראש הממשלה בנימין נתניהו מצהיר כמעט בכל כנס עם משקיעים זרים על נס ההיי-טק הישראלי. מוזר כי המותג הכלכלי היחידי שעוד נותר למדינת ישראל למכור לעולם הגדול הוא של "אומת הסטארט אפ", אבל היא לא עושה שום דבר כדי לטפח אותו, מלבד הבאת הבנקים סיטי וברקליס במסגרת תוכנית לעידוד הקמת מרכזי מו"פ פיננסיים.

מישהו באוצר צריך להתעורר אם הוא באמת מאמין שכל אותן ענקיות היי-טק כמו יבמ, מיקרוסופט, גוגל, אינטל, HP, אלקטל לוסנט יכולות להמשיך ולספק עבודה לעשרות אלפי מהנדסי מו"פ מבלי שום תמריץ מהמדינה, כשכל העולם רודף אחריהן על מנת שיקימו מרכזי מו"פ. כמעט כל המנהלים במרכזי הפיתוח הבינלאומיים שפועלים בישראל אומרים לנו בחודשים האחרונים שעלות העסקת המהנדס הישראלי זהה לזאת שבעמק הסיליקון. זהו תמרור אזהרה בולט, במיוחד לאור העובדה שבנגלור ושנחאי הופכות למרכזי המו"פ החדשים של העולם ויותר ויותר משרות נודדות לשם.

אסור לשכוח שענף ההיי-טק מספק 11.2% מהתוצר של המשק הישראלי. אבל ענף ההיי-טק הוא כבר מזמן לא קטר. בחמש השנים האחרונות אין כמעט שינוי בתוצר הענף. יצוא ה-ICT מסך יצוא סחורות ושירותים במשק עמד 27%, אבל בשנת 2010 הלמ"ס מצא שמדובר בירידה לעומת 2009 (אז היצוא היחסי של ההיי-טק עמד על 30.5%). אם מדינת ישראל לא מוכנה לוותר על יזמות, יצירת חברות סטארט אפ חדשות ומותג חזק, שתגבה זאת במעשים, כדי שהריטואל של מאבק המדען להגדלת תקציבי מענקי המו"פ יפסק.

גם במדען הראשי צריכים לעשות חשבון נפש. מדיניות המענקים הנוכחית מובילה לכך שמאות חברות מקבלות מענקים, אולם בתום תקופת החממה צועדות בבטחה ל"עמק המוות" של ההיי-טק הישראלי. אין להן סיכוי לגייס מקרנות הון סיכון ישראליות. לא זאת בלבד, אלא שלאחר שהן מקבלות כסף מהמדען הראשי הן נתפסות כמוקצות על ידי הקרנות. במדען הראשי מנסים ליצור כאן גוש של חברות חדשניות מענף מדעי החיים והביו-פארמה, אך אין מספיק קרנות הון סיכון בתחום מדעי החיים שיכולות להשקיע בהיצע הגדול של חברות הסטארט אפ ממדעי החיים שיוצאות מהחממות הטכנולוגיות. גם הבורסה הישראלית לא מתאימה לחלק ניכר מחברות מדעי החיים שמבקשות לגייס הון מהציבור. רבות מהן גוועות ומבזבזות את כספי הציבור שהושקע בהן.

המצב הזה לא יכול להמשיך. יש כאלה שטוענים שמקור האשמה במדען הראשי, שחסון היה מנהל בקרן הון סיכון ואין לו סיכוי מול הכרישים באוצר. אחרים טוענים שדווקא הוא מנסה לטייב את המערכת שבה הוא פועל לאחר שמונה שנים קשות בניהולו של אלי אופר. האמת היא שזה לא משנה פרסונלית מי אשם, המדען הנוכחי או המדען הקודם. למשרד האוצר צריך להיות אכפת מספיק כדי שתהיה כאן תעשיית היי-טק וסטארט אפים שוקקת מבלי שאבי חסון יפנה לתקשורת בצורה דרמטית וחריפה.

למדען הראשי צריך להיות אינטרס שתהליכי הבדיקה וההחלטה על מתן מענקי מו"פ יתבצעו בצורה איכותית יותר, כך שלא ייווצר מצב שבסופן רובן גוועות או הופכות למה שמכונה בהיי-טק "זומבי מהלך". אך מה שבעיקר חשוב הוא ששני המשרדים הממשלתיים, אותם מממן משלם המסים הישראלי, יתחילו לעבוד בשיתוף פעולה ולא יתקוטטו בפומבי. יש מספיק בעיות לטפל בהן כמו בריחת המוחות, הידרדרות האקדמיה, שקיעת מערכת החינוך, דעיכתה של תעשיית ההון-סיכון הישראלית והיעדרותם של חרדים וערבים משוק היי-טק אלטיסטי וסגור.

המחאה החברתית-כלכלית האחרונה העבירה לקברניטי המדינה מסר ברור: יותר מעשים, פחות דיבורים. האזרחים בישראל משתוקקים לפקידי ציבור שרואים בתפקידם לא רק קרש קפיצה לתפקיד הבא בשוק הפרטי, אלא כאלה שיצעידו את המקום בו כולנו חיים לעתיד טוב יותר. סימן שאלה גדול ניצב כיום סביב בשלותה של תוכנית האוצר לעידוד ענף ההיי-טק הישראלי כעת כשמייסדה, מנכ"ל משרד האוצר חיים שני, עזב. תקציב המו"פ שאזל לא מבשר טובות. מאז תוכנית יוזמה בשנת 93' שהובילה להיווצרות תעשיית ההון-סיכון הישראלית לא היתה כל יוזמה ממשלתית שעודדה את התעשייה הפרטית בתחום הטכנולוגיה העילית. אבל בדרך כלשהי, שילוב של תרבות יזמית, הון סיכון, אקדמיה שנשענת על תשתיות העבר וצבירת ניסיון אצל ישראלים רבים בארה"ב - הוביל למה שההיי-טק הישראלי הפך להיות היום. האם מישהו רוצה לקלקל את זה?