היעדרות המתמחים - רשלנות רפואית?

החלטת בית המשפט לבטל את התפטרות המתמחים הינה שלב ביניים בלבד במאבקם של האחרונים. בטווח הארוך, מי שירצה באמת להתפטר יעשה זאת, ואף בית משפט לא יוכל לכפות עליו אחרת. עד אז, טוב תעשה מערכת הבריאות ומערכת המשפט אם יתנו דעתן למצב הכאוטי בבתי החולים, שניצניו נראו כבר בימים האחרונים, ושתוצאותיו בוודאי יובילו לפגיעה קשה במטופלים ואף למוות מיותר.

כמי שנתקל מדי יום במקרים קשים של רשלנויות רפואיות ברור לי כי היעדרם של מתמחים רבים כל כך יוביל למספר רב יותר של טעויות באבחון ובטיפול ויגביר את הסבירות להתרחשות של רשלנות רפואית.

היעדרם של המתמחים מבתי החולים מייצרת מציאות משפטית חדשה, אשר יכולה להעלות סוגיות מגוונות ונוספות לדיון. כך למשל, חולה המגיע לטיפול רפואי דחוף, יכול וייוותר ללא מענה רפואי מיידי. לעיתים עיכוב של מספר שעות בטיפול יכול להוביל לנזק בלתי הפיך. נשאלת השאלה: האם ניתן יהיה לבחון את מקרי הרשלנות שיתרחשו באותה אמת מידה משפטית כברגיל לנוכח המצב העובדתי החדש שנוצר. האם זעקת בתי החולים כי "המערכת על סף קריסה" תעמוד לזכותם מול גל תביעות שעלול לפקוד אותם?

לבתי החולים בהחלט יש היכולת לטעון, כי אין להטיל עליהם אשם במצב החדש שנוצר ואין לבוא אליהם בטענות, שכן ביצעו את המיטב במסגרת כח האדם שהיה להם בעת קבלתו של חולה מסוים לבית החולים. ואולם, בכדי שתתקבל טענה מסוג זו, בתי החולים ימצאו עצמם מחויבים, בין היתר, להציג נתונים המעידים על כך כי בפועל ובזמן נתון, היו בנמצא חולים שדרשו טיפול דחוף יותר (טיפול מציל חיים למשל) וכי ההחלטה וההימנעות ממתן הטיפול בזמן אמת, הייתה סבירה ונעשתה לאחר שיקול דעת ומחשבה. נאמר כי היכולת להוכיח טענה מסוג שכזה, מגלמת בחובה קשיים משפטיים לא מבוטלים.

יתרה מכך, תיבחן השאלה, האם בית חולים מסוים, נערך כראוי לאפשרות של התפטרות המונית של מתמחים, ומהן הפעולות שנקט בכדי "לתקן" את המצב.

ואולם בסופו של דבר בני אנוש אנו, וכאשר רופא מצוי בעומס בלתי רגיל גם החלטות שיקבל בזמן אמת יכולות להיות שגויות ולנבוע מעייפות יתר. יתרה מכך, יכול ולרופא לא יהיה הזמן ו/או היכולת להציג בפני המטופל את מלוא החלופות העומדות בפניו לצורך ביצוע טיפול מסוים, וגם לכך יש משמעות מהבחינה המשפטית, שכן בפועל המטופל בעצם לא נותן הסכמתו מדעת לטיפול, ועובדה זו לבדה יכולה להוביל במקרים מסוימים לקביעת רשלנות.

מעבר לכך, נשוא הרישום והתיעוד הרפואי הינו נושא בעל משקל משמעותי בתיקי רשלנות רפואית. חזקה משפטית היא כי על הרופא המטפל לתעד כנדרש את הבדיקות המתבצעות על ידו, את ההסברים שנתן על טיפול מסוים, את החלופות שפורטו בפני מטופל, דיונים עם רופאים אחרים והתייעצויות שבוצעו בעניינו של מטופל.

אי ביצוע התיעוד הנדרש והיעדר תיעוד מספק של הפעולות שבוצעו יכול להוביל למסקנה כי בפועל פעולה כזו או אחרת אשר נדרשה - לא בוצעה (גם אם מהבחינה העובדתית, אכן בוצעה הפעולה הנטענת). עובדה זו כשלעצמה, יכולה להוביל למסקנות הרות גורל בתיקי רשלנות רפואית. ברור כי לנוכח העומס הרב הצפוי, רופאים יבחרו שלא לתעד פעולות רבות המבוצעות על ידם, וזאת מפאת קוצר בזמן או עייפות, וגם לכך כאמור, יכולות להיות השלכות משפטיות.

נראה כי זעקתם של בתי החולים על חשש מקריסה אינה זוכה להתייחסות רצינית של מקבלי ההחלטות בממשלה. שביתה בנתב"ג או ברשות הנמלים מסתיימת בדרך כלל בזמן קצר מההמתנה הממוצעת של חולה במיון, וזאת למרות ששביתות אלה לא מעמידות בסכנה את חייו של איש, מלבד אולי את חייהם הפוליטיים של השר הממונה וראש הממשלה. בישראל כמו בישראל, כולם יתעוררו רק לאחר שתתרחש הטרגדיה הראשונה.

הכותב הוא עו"ד, עומד בראש משרד עורכי דין המתמחה בדיני נזיקין ורשלנות רפואית.